אם אין לחם נאכל אורז 

התייקרות האורז בעולם היא רק קצה הקרחון של משבר מזון עולמי, שיפגע דווקא בשכבות החלשות ברחבי העולם. אלה, מן הסתם, אינן זקוקות לאוכל כדי להתקיים, די להם בהבטחות של פוליטיקאים ערב הבחירות...

גם האו"ם הודיע שייאלץ לקצץ בסיוע המזון המוענק לעניי העולם, וכתוצאה מכך עוד 400 אלף ילדים לא יזכו לקבל אוכל. מנהלי תכנית המזון העולמית הזהירו כי עד 100 מליון בני אדם  צפויים לסבול מרעב.

התייקרות מוצרי היסוד בעולם נובעת מעליית מחירי הדלק ומוצריו ומתאבונם המוגבר של חקלאים רבים, בעיקר בארצות מזרח אסיה ומערב אפריקה, הנוטשים את הגידולים המסורתיים והבסיסיים לטובת  גידולים שמהם ניתן  להפיק דלק ביולוגי, או לטובת עסקים רווחיים יותר. וכמו תמיד, מי סובל? הבטן הרכה של החברה - השכבות החלשות, העניים.

גם בישראל יש רעב. אמנם הוא אינו חמור כמו במדינות מזרח אסיה ואפריקה, אבל הוא קיים, ולפעמים אפילו מפתיע בזמינותו: לשכן ממול מביאים בשעת לילה מאוחרת סל מוצרי מזון מאחת העמותות, משום שהוא מתבייש לגשת ולקחת בעצמו. אם חד הורית דורשת עוד חבילת טיטולים לתינוק משום שהעוני והרעב נטלו ממנה את הבושה. חייל מגיע לקרוון מתנדבים של "הוועד למען החייל" בדרכו לבסיס, ולאחר הסנדוויץ' השלישי אתה מבין  שהוא לא אכל יומיים, כי בבית אין מה לאכול...

יש עוני בישראל, עוני מכוער ומזוויע, שהמדינה לא מטפלת בו. ומה יש לנו במקום - עמותות. אין לי דבר נגד העמותות, פעילותן ראויה להערכה, אך היא אינה יכולה לבוא במקום הדבר האמיתי - טיפול שורשי בבעיית העוני.

העמותות הן דבר זמני התלוי בנדיבות ליבם של אנשים טובים. מה נעשה כאשר יפסיקו לתרום, נחפש עמותות לעמותות? שמעתי על בעלי עסקים שבמשך שנים תרמו לעמותות השונות, ולמרבה האירוניה הפכו בשלב מסוים בחייהם לנתמכי אותן עמותות ממש.

הגלגל מסתובב, ולפעמים הוא הופך לסחרחרה...

בניגוד לאדם, הטבע פועל בהרמוניה מוחלטת. אם נתבונן לרגע בגוף האדם נמצא שכל איבר  פועל באופן עצמאי, תוך זיקה מוחלטת לשאר הגוף. הלב, למשל, יוצר דיאלוג מופלא עם הריאות ומאפשר לנו לנשום. כל תא בגופנו תורם לתפקודו של תא אחר, וכשתא אחד מתפרע ומתרבה בצורה עצמאית ולא מבוקרת, הוא  ממיט אסון על הגוף כולו.

גם הצמחים והחרקים האחראים להפרייתם נוהגים בהדדיות. ישנם אפילו חרקים המותאמים בגודלם לגודל הפרח שאת אבקניו הם מפיצים, וכשזן מסוים של צמחים נכחד, נכחדים גם החרקים הניזונים מהם.

ומה לגבי ציפורים? להקת אווזים, לדוגמא, טסה במבנה של  v, כאשר ציפור אחת מפעילה את כנפיה היא יוצרת "גל מרים" לטובת הציפור שאחריה. כך הלהקה יכולה לעוף מרחק הגדול ב 72% מטווח הטיסה של ציפור בודדת.

במהלך המעוף "צופרים" האווזים מאחור כדי לעודד את המובילים להמשיך בטיסה מהירה ועקבית (בניגוד לצופרים מאחוריכם בכביש...), וכאשר אווז נפגע או נחלש, שני אווזים מהלהקה יוצאים מהמבנה ומלווים אותו עד שהוא מתאושש או מת, ורק אז הם חוזרים ללהקה. האווזים יודעים מה שרבים מאיתנו שכחו - לא נוטשים פצועים בשטח.

גם חכמי הקבלה מתארים בכתביהם את "הטבע העליון", ומייעצים לנו לחקות את ההרמוניה המופלאה ששוררת בו. עלינו לפעול כגוף אחד, שלם ומלוכד, שכל חלקיו שלובים זה בזה כמו בתצרף,  מיוחדים אבל ביחד, עצמאים אבל תלויים זה בזה, כמו במשפחה.

נכון, בכולנו פועם יצר הישרדות קיומי ודורסני. מצד אחד יצר זה מאפשר לנו להתקיים משום שהוא תובע לקבל תענוג והנאה, ומצד שני הוא מתגלה במלוא כיעורו: הוא אינו יודע שובע, ואינו בוחל בשום אמצעי, כולל דריסת הזולת וניצולו.

אבל אם  נדע כיצד לעדן את היצר הזה, להפוך אותו מרצון לקבל בכל מחיר לרצון לתת ללא מחיר, יתגלו הפנים הטובות של היצר, שישמרו על שלמות העם, על עוצמתו ואחדותו, באמצעות אהבת אחים ואחריות הדדית.

ומה שיפה לנו הישראלים, כחברה,  בוודאי יפה לכלל מדינות העולם. משבר המזון, אינו אלא פן מכוער אחד של הפרצוף האגואיסטי שלנו, בני האדם, בעידן השפע.

 אנו פוגעים בכל מערכת הטבע: בחי, צומח, ודומם, ובעיקר ב"מדבר". אנו לוקחים  מהעולם יותר ממה שאנו צריכים, והטבע מחזיר לנו על הפגיעה באיזון העדין הקיים בו באותו מטבע - רעב, צונאמי, רעידות אדמה. זהו מעין בומרנג של אותה פגיעה.

מי שמתייחס לטבע כבעל בית יהיר ושתלטן, שלא יתפלא שהדיירים אינם מרוצים, במיוחד אותם "דיירים" עניים הנאבקים על מנת האורז היומית שלהם משום שיותר רווחי לגדל דלק.

הדלק הזה, שהחברה המודרנית סוגדת לו, הופך אט אט לחומר בעירה שמזין את האיבה והקנאה בין בני האדם. בין אלה "ששווים יותר" ובין אלה ש"שווים פחות", בין המתלבטים באיזה יאכטה לבלות את סוף השבוע לאלה שבקושי קונים לחם וחלב (על אורז אין מה לדבר, זה מעדן גורמה שמחירו הגיע לשיא של 24.7 דולר למאה פאונד).

ומה יעשו אותם עניים?

לא נוכל להמליץ להם, בהשראתה של מרי אנטואנט, להמשיך לאכול עוגות. כמה זמן אפשר לאכול רק עוגות? גם מחיר הסוכר עומד להתייקר, והלכו גם העוגות...

כל האמור לעיל מעיד על כך שהכול זמני, מלבד אותו משאב פנימי המצוי בתוכנו, נצחי, נגיש ובחינם - אהבת הזולת.
כדאי לנו ללמוד מהפרחים, מהציפורים, מתאי הגוף שלנו, מכל פרט ופרט בטבע, איך לזרום עם הטבע ולציית לחוקיו.

כדאי לנו ללמוד לאהוב.