חובת הפרסום של הנחיות מינהליות פנימיות 

הנחיות מינהליות פנימיות הן כללים נורמטיביים שקובעת רשות ציבורית כדי להדריך את עצמה במילוי תפקידיה. להנחיות אלה שמות שונים כגון: נוהל, הנחיות, מדיניות, קווי פעולה, סדרי עדיפות, הוראות ועוד. העקרון המשותף לשמות אלה הוא כי מדובר בכללים המתווים את פעילותה של הרשות הציבורית במילוי תפקידיה על פי חוק. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הנחיות מינהליות פנימיות חייבות בפרסום או לכל הפחות חייבות להיות גלויות ונתונות לעיון הציבור. בבג"צ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד פ"ד מו(3) 501 נקבע לענין זה כך: "תנאי מוקדם והכרחי לקביעתן ולהחלתן של הנחיות פנימיות הוא בהבאתן של אותן הנחיות לידיעת המעוניינים, בין בפרסומן לרבים בין אחרת. מדברים אנו, כמובן, בהנחיות שיש בהן כדי לאצול על זכות הפרט... הנחיות הפרקליטות חייבות להתפרסם לרבים, כדי שהרבים יכלכלו מעשיהם על פיהן ויידעו גבולותיה של עבירה מינהלית... הסתרת ההנחיות מהאזרח, לבד מכך שהיא נוגדת מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי - ומוסיפה היא ומאפשרת שרירות בעשייה - אין בה לא סבירות ולא היגיון... מדברים אנו עתה בחובת פרסום הנדרשת מתוך מהותה של המאטריה וכנגזרת מעקרון שלטון החוק, ולא כחובה קבועה החרותה בדין". פרופ' יואב דותן במאמרו "פרסום הנחיות מינהליות", משפט וממשל ג' 475, 484-485, עמד אף הוא על החשיבות הרבה של פרסום הנחיות פנימיות: "בשל חשיבותן הרבה של ההנחיות המינהליות והשלכותיהן על אורחות הפעולה של המינהל הציבורי ועל האינטרסים של האזרח, דומה שקשה לחלוק על התועלת והטעם שבקביעת הסדרים שיבטיחו את חשיפתן לציבור. אם אכן בתחומים רבים ההנחיות הן, הלכה למעשה, 'החוק' שעל-פיו יישק דבר - הדעת נותנת שהאזרח שעניינו נחתך על פי כללים אלה יוכל לדעת על קיומם ועל תוכנם. חשיפת ההנחיות תואמת דרישות המצויות במהותו של עקרון שלטון החוק: שוויון, צפיות הדין ועקביותו. היא תסייע לאזרח לתכנן את צעדיו ולצפות את השפעת הפעולה השלטונית על ענייניו. היא גם חיונית כדי להבטיח שההנחיות ישמשו בלם יעיל נגד תופעות שליליות, העלולות להתלוות להפעלת שיקול-דעת ספורדי: אפליה, שרירות ואף שחיתות. החשיפה גם עשויה לייעל את פעולת המינהל הציבורי ולחסוך לרשות זמן ומשאבים המוקדשים לטיפול בפניות חסרות תוחלת או בבקשות למידע והבהרות. לפיכך, אין ספק כי חשיפת ההנחיות תסייע גם לשיפור היחסים שבין האזרח למינהל ותגביר את האמון של הציבור בשליחיו".החובה לפרסם הנחיות ונהלים של הרשות הציבורית נובעת מעקרון הפומביות ומושתתת על שני טעמים מרכזיים: הטעם האחד נוגע לזכותו של הפרט לדעת את הנורמות הכלליות והמדיניות המשפיעות על זכויותיו. חוסר הידיעה של תוכן הנהלים וההנחיות משליך במישרין על יכולתו של הפרט לפעול למען מימושן של זכויותיו ומונע ממנו את היכולת להתמודד עימן ולהגן על זכויותיו. הטעם האחר נוגע לרשות הציבורית ולתקינות פעילותה. הפרסום והשקיפות מהווים מחסום בילתו אין לפעילות תקינה של המינהל ולשלילת אפליה, מעשה שרירות או העדר ענייניות כלפי האזרח. בנוסף לכך, פרסום ומתן זכות עיון מאפשרים ביקורת של בתי המשפט ושל הציבור על ההחלטות ועל התנהלות הרשות, דבר התורם מהותית לשיפור, תיקון והתייעלות של השירות הציבורי. פסיקתו של בית המשפט העליון בדבר החובה המוטלת על הרשות לגלות הנחיות פנימיות עוגנה על ידי המחוקק בסעיף 6 לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, הקובע כך: "(א) רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור". בבג"צ 7139/02 עבאס בצה נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 481 נקבע כי הוראת סעיף 6 לחוק חופש המידע "החילה על ההנחיות המינהליות חובת פרסום בדומה לחובה החלה על פרסומן של תקנות בנות פועל תחיקתי. בכך ביקש המחוקק להביא לידיעת הציבור את ההנחיות המינהליות שלפיהן רשות ציבורית פועלת, כך שלא יהיו בגדר "תורת הנסתר"". לסיכום, החובה לפרסם נהלים, הנחיות והוראות פנימיות של רשות ציבורית ולאפשר לציבור לעיין בהם היא אחת החובות החשובות ביותר המוטלות על רשות ציבורית ומהווה נדבך מרכזי ביותר בשמירה על זכויותיו של הפרט, שלטון החוק ותקינות פעילותה של הרשות הציבורית.