אחריות מכוני בדיקת רכב לבדיקתם 

מאת: עו"ד מני ארבל

מי מביננו לא רכש רכב משומש - דו גלגלי או מכונית. רובנו לא מסתפקים במצג שמספק המוכר או סוחר המכוניות על הרכב שאותו אנו מעוניינים לרכוש, ולוקחים את הרכב לבדיקה במכון בדיקה מורשה.
הציפיה היא כי תמורת התשלום עבור הבדיקה המכון יאיר את עינינו בדבר מצבו המכני של הרכב הנבדק, תאונות שעבר, ההיסטוריה שלו, התיקונים הנדרשים ועוד. את כל אלו נוכל להביא בחשבון בעת שנחליט האם לרכוש את הרכב, ואם כן באיזה מחיר.
לפני הבדיקה, בד"כ מחתימים במכון הבדיקה את הרוכש על טופס הזמנת בדיקה. הטופס הינו למעשה הסכם בין המכון למזמין הבדיקה. בהסכם זה קיימים סייגים שונים לגבי אחריות המכון לבדיקה לדוג' תחומי בדיקתם, אחריותו לגילוי זיופים, אחריות לגילוי תקלות מסוגים שונים, אחריות לגילוי ליקויים בלבד ולא למשמעותם ועוד.
אך מה קורה במידה ומתברר לרוכש הרכב כי מכון הבדיקה לא ביצע את עבודתו נאמנה, וכי בדיקת המכון אינה משקפת את מצבו האמיתי של הרכב שרכש, ושהמחיר ששילם על הרכב אינו משקף את שוויו האמיתי.
האם על מכון הבדיקה לפצות את רוכש הרכב במידה והתרשל בבדיקתו - האם טופס הזמנת הבדיקה שהרוכש חתם עליו אכן פוטר את מכון הבדיקה מאחריותו לבדיקה השגוייה ?
שאלות אלו עלו במספר מקרים בהם תבעו רוכשים את מכוני הבדיקה שבדקו את רכבם.
אחד מפס"ד שדן בשאלה הנו תא 3263/03 (שלום ראשל"צ) כהן פנחס נ' מכון הדרום ואח' מיום 8/5/05 מאת כב' הש' ד"ר איריס סורוקר. התובע נטל את הרכב שרצה לרכוש לבדיקה במכון הדרום, אח"כ בדק במשרד הרישוי שהרכב נקי משיעבודים ורכש את הרכב. בדיעבד התברר כי התובע נפל קרבן להונאה וכי הרכב שרכש כלל לא היה שייך למוכר שמכר לו את הרכב, וכי הבעלים האמיתי של הרכב כלל לא מכר את רכבו. הרכב שרכש התובע נתפס ע"י משטרת ישראל מחמת שנחשד כגנוב. בבדיקת המשטרה התברר כי הרכב שהתובע רכש הינו רכב גנוב ושהנוכל שמכר אותו השחית את מספרי המנוע והשילדה ברכב הנמכר, ורשם תחתיהם את פרטי רכבו של הבעלים האמיתי. באופן זה זויפה זהותו של הרכב הגנוב, הולבשה לו זהות רישומית חדשה, המשכפלת את פרטיו של רכב אחר הקיים בשוק.
הרוכש (התובע) תבע את מכון הדרום אשר לפי טענתו התרשל בבדיקת מספרי המנוע והשלדה החרוטים ברכב ולא פעל באמצעים הסבירים העומדים לרשותו לחשיפת הזיוף. כמו כן תבע את משרד התחבורה אשר לפי הנטען התרשל ברישום בעלות הרכב על שמו של מוכר הרכב. (במאמר אתייחס לדיון באחריות מכון בדיקת רכב בלבד).
כב' הש' סורוקר פסקה כי המכון הפר את חובת הזהירות ואת חובתו החוזית כלפי התובע.
הש' קבעה כי המכון חב כלפי התובע חובה לבצע בדיקה מקצועית סבירה של אמיתות מספרי המנוע והשלדה החרותים בו. מקורות החובה הם שלושה: הראשון נעוץ בעוולת הרשלנות, המצמיחה למכון חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מזמין הבדיקה כחובה של בעל מקצוע כלפי מזמין השירות - להפעיל את הכלים המקצועיים שבידו ולפעול ברמת מיומנות סבירה, במטרה לזהות את הרכב. החובה עולה מתוך משלח היד, המקנה למכון את המומחיות והמיומנות הנדרשות לבצע בדיקת זיהוי של הרכב. לדעת כב' הש' חובת הזהירות מחייבת את מכון הבדיקה להפעיל את הכלים המקצועיים והבסיסיים שברשותו - בדיקה ויזואלית וידנית - על מנת לזהות את הרכב, ובתוך כך להצביע על חשדות סבירים לזיופים.
המקור השני הוא הנחיות משרד התחבורה, המחייבות את המכון לזהות את הרכב. שלישית צומחת חובתו החוזית של מכון הבדיקה כלפי מזמין הבדיקה, בשים לב לציפיתו הצרכנית הסבירה.
המכון הפנה לטופס הזמנת הבדיקה כמקור לשלילת אחריותו לגילוי זיופים. בטופס זה מופיעה הפיסקה הבאה:"ידוע לי כי מכון הבדיקה אינו אחראי בכל דרך שהיא לזיופים ו/או שינויים כלשהם בנתונים ו/או במספרים כלשהם ברכב ו/או במסמכיו ולרבות רשיון הרכב ולתוצאותיהם של הללו וכי מכון הבדיקה מבצע הבדיקה בכפוף ובהסתמך על הצהרה זו". על כך אומרת כב' השופטת כי יש לזכור, כי משרד התחבורה חייב את המכון לזהות את הרכב. על כן אין לקבל, כי ההזמנה פוטרת את המכון מבדיקת מקוריות המספרים המוטבעים.
כב' השופטת קיבלה את התביעה במלואה, וחייבה את הנתבעים לשפותו בסכום שתבע בסך של 100,000 ש"ח והטילה אחריות בשיעור של 50% על כל אחד מהנתבעים.
מקרה נוסף תק 11168/02 (תק ת"א) שרוף אליאורה נ' קומפיוטסט ואח' מיום 26/5/04 התברר בפני כב' הש' חג' יחיא. התובעת שרצתה לרכוש רכב משומש פנתה לסניף קומפיוטסט בנס ציונה לצורך ביצוע בדיקה לפני הרכישה לבדיקת תקינות הרכב . הרכב נבדק ונמצאו בו לטענת התובעת ליקויים בעלי משמעות שולית ונמוכה בפרק השלדה והבלמים וכל היתר אושר כתקין. לאור ממצאים אלו החליטה התובעת לרכוש את הרכב.
בהמשך החלו להתגלות תקלות וליקויים במכונית , על כן פנתה למוסך אחר , ושם גילתה להפתעתה כי המכונית עברה תאונה קשה , ונגרמו בה ליקויים רבים וקשים , הרבה מעבר למה שצויין בדו"ח הבדיקה של הנתבעת בנס ציונה .
התובעת פנתה לשמאי מומחה לצורך הערכת הנזקים, ולצורך הכנת חוות דעתו, הרכב נבדק בשנית בסניף קומפיוסט בת"א. בבדיקה זו אומתו ממצאי המוסך בדבר תאונה קשה שהרכב עבר , ולמעשה התברר כי עקב אותה תאונה הוכרז הרכב כאובדן מוחלט .
בין יתר טענות קומפיוטסט נס ציונה עלתה הטענה כי ממצאי הבדיקה בנס ציונה , למעשה זהים לממצאי הבדיקה בתל אביב , וכי למעשה גם בנס ציונה אובחנה תאונה בחזית הרכב והיה ברור מהם כי הרכב עבר תאונה , והיה על התובעת לכלכל את צעדיה בהתאם
לאחר ששמע כב' הש' את העדויות הוא קבע כי אינו סבור כי אדם בר דעת רגיל, שאינו מצוי בעיסקי מכוניות ומוסכים, יכול היה להבין ממצאים אלו כי הרכב עבר תאונה , אשר גרמה להורדתו מהכביש. כמו כן אין לומר כי ממצאי הבדיקה בנס ציונה זהים לאלו אשר נעשו בתל אביב , לאור השוואת הממצאים דלעיל .
עוד קבע הש' כי הבדיקה שבוצעה בנס ציונה , לא שיקפה את האמת על הרכב ומצבו וכי המכון התרשל בבדיקתו. "אדם פונה למגרש למכירת רכב משומש, ואין הוא בקי ברזים המיכניים והטכניים של הרכבים, ואין לו , במרבית , ואף בכל המקרים, למעט בעלי מקצוע, הידע , להבחין בבדיקה חיצונית , על מצבו האמיתי של הרכב. אדם כזה זקוק ליעוץ , ועל כן פונה הוא אל המכונים השונים הפזורים ברחבי הארץ לצורך בדיקת תקינות רכב , ואישור על מצבו האמיתי לפני הרכישה. הפניה אל המכון והסכמת המכון לבצע את הבדיקה , מקימה הסכם בין הצדדים לפיו מקבל עליו המכון לבצע את הבדיקה , ולהעמיד את הרוכש על מצבו האמיתי של הרכב. חובתו של המכון , ומי שמבצע את הבדיקה חייב להפעיל את מיטב כישוריו, הבנתו המקצועית, וידיעתו, כדי לבצע בדיקה יסודית, מקיפה, ועמוקה לגבי מצבו של הרכב. אין המכון יכול לפטור את עצמו בבדיקה שטחית או כזו שמבוצעת בידי אדם לא מיומן דיו או לא מקצועי דיו ".
מנגד קובע הש' כי אין כמובן לדרוש מאת המכון , כושר הגעה לאמת המוחלטת, על כל פגם קל ככבד שנגרם ברכב במהלך תקופת חייו, ואין ספק כי קיימות שתי מגבלות על כושר של המכון, מיומן ככל שיהיה , לגלות את עברו האמיתי והמלא של הרכב . מצד אחד פגיעות קלות ביותר שתוקנו במיומנות רבה , ושלא ניתן לגלותן בבדיקה יסודית ומעמיקה . ומאידך פגיעות קשות שגרמו להחלפה שלמה של מכלול מושלם שלא הותיר סימנים של ההחלפה . אם כי יכול ובדרך כלל , ניתן לדרוש מהמכון יכולת גילוי "מקוריות " של חלקים שהוחלפו .במקרה זה נפסק לטובת התובעת את הסכום שתבעה בשיעור של 16800 ש"ח שהינו תקרת סמכות בימ"ש לתביעות קטנות שבו תבעה בתוספת עלות השמאי, הוצ' עדים ומומחים והוצ' משפט.
על פס"ד זה של הוגשה בקשת רשות ערעור ע"י הנתבעים לביהמ"ש המחוזי בת"א אך הבקשה נדחתה. במסגרת בקשת רשות הערעור העלו הנתבעות טענה חדשה באשר להיקף תוקפה של תניית ההגבלה הקיימת בכתב האחריות, הרי שזו קובעת כדלקמן:
"הממצאים המחייבים את מכון הבדיקה הינם הממצאים המופיעים בכתב בטופס הסיכום בכפוף לתוצאות הבדיקה. משמעות הליקויים, חומרתם והערכת מחיר לתיקון, יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות קונה הרכב."
כב' השופטת שטופמן איננה מקבלת את טענת המכון וקובעת כי אין חולק שליקויים בעלי משמעות גבוהה, מטבע הדברים, ישפיעו השפעה ניכרת, על החלטתו של אדם סביר, האם לרכוש רכב אם לאו, כמו גם, האם לפנות לקבלת הערכה ממוסך מורשה לענין משמעות הליקויים. "נראה, כי ציון ליקויים מעין אלו, היו ממריצים את המשיבה לבחון את תקינות הרכב כראוי, שכן הם מצביעים, מעצם טיבם וטבעם, על בעיה חמורה בתקינות הרכב".

פס"ד נוסף בנושא תא 6845/02 (שלום נתניה) ליעד סגל נ' גבאי ז'ק ואח' מיום 22/5/05 מפני כב' השופטת יעל קלוגמן. התובע רכש רכב לאחר שלדבריו המוכר ציין בפניו כי הרכב "במצב מכני מצויין, וכי למעט מספר מכות קלות בפח, הרכב לא עבר תאונה קשה" יום לפני הרכישה ערך התובע לרכב בדיקה לפני קנייה במכון הבדיקה של מר גבאי.
בדו"ח הבדיקה צויינו בין היתר מספר ליקויים בשילדת המרכב של הרכב. לדברי התובע לאחר הבדיקה הסביר לו גבאי בעל פה את ההערות שנרשמו בדו"ח הבדיקה.ב לדבריו, למרות הליקויים גבאי המליץ לו לרכוש את הרכב.
לאחר שימוש של כשלוש וחצי שנים העמיד התובע את הרכב למכירה.ו הרוכש המיועד פנה למכון "מבדק" בהרצליה על מנת לערוך לרכב בדיקה לפני קנייה.ב המכון מצא כי הרכב הינו לאחר תאונת דרכים קשה וכי הוא למעשה מורכב משני חלקים.
התובע תבע את מוכר הרכב ואת מכון הבדיקה. (המאמר מתייחס לאחריות מכון הבדיקה בלבד, אחריות המוכר ו/או סוחר מכוניות הינם נושא למאמר נפרד).
המכון טען להגנתו בין היתר כי ביצע את בדיקת הרכב במיומנות הראוייה, וכי הליקויים שפרט, לגבי שילדת המרכב, אינם שונים במהותם מאלה שפורטו על ידי מכון מבדק.נ
לאחר שמיעת עדויות הצדדים והעדים השונים פוסקת כב' הש' קלוגמן כי המכון התרשל כלפי התובע בכך שלא גילה בבדיקתו שהרכב מורכב משני חלקים שחוברו בריתוך. עוד אומרת כב' השופטת כי אין ספק כי מכון בדיקה אינו יוצא ידי חובתו כלפי הלקוח, שהזמין בדיקת רכב לפני קנייה, אם אינו אומר לו - במפורש ובעברית פשוטה - כי הרכב מורכב משני חלקים. קונה שאינו מצוי בענייני רכב ובמונחים שקשורים לכך, לא יבין - מתוך רשימת הליקויים שבחוות הדעת, כשלעצמה - כי מדובר ברכב שמורכב משני חלקים מחוברים, אם הדבר לא יאמר לו במפורש, כפי שכתב הבודק ממכון מבדק בדו"ח הבדיקה שלו.
עוד קובעת הש' כי אין ספק כי דבר היותו של הרכב מורכב משניים הוא ליקוי, אשר מכון הבדיקה חייב להביא לידיעת מזמין הבדיקה, לנוכח ההשלכות הברורות של מצב דברים כזה על כשירותו של הרכב, על בטיחותו, וכמובן - על ערכו.

כל האמור הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי, כל הסתמכות על האמור הינה באחריות המסתמך ודעתו בלבד. בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ פרטני מעו"ד המתמחה בתחום.

המאמר פורסם במגזין מוטו