דלתא קפיטול גרופ בעמ נ. אליאש קסלר 

בבית המשפט העליון

רע"א  602/08
 
בפני:  
 כבוד השופט ס' ג'ובראן
 
המבקשים:
 1. דלתא קפיטול גרופ בע"מ
 2. עו"ד אריק אמיר
 
 נ  ג  ד

המשיבים:
 1. אליאש קסלר
 2. מטילדה קסלר

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.12.07 בבר"ע 1716/07 שניתן על-ידי כבוד השופטת י' שטופמן
 
בשם המבקשים:
 עו"ד אמיר אריק

בשם המשיבים:
 עו"ד איתמר טורס
 
החלטה

           בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.12.2007, בגדרה התקבל ערעור המשיבים על החלטת ראש ההוצאה לפועל בכפר סבא מיום 28.3.2007 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 17-10882-06-3 (להלן: תיק ההוצאה לפועל).

           ואלו בתמצית העובדות הצריכות לעניין.

           המבקשת הינה הזוכה בתיק ההוצאה לפועל והמשיבים הינם החייבים. בין המבקשת והמשיבים נכרת ביום 30.10.2005 הסכם הלוואה חוץ בנקאי (להלן: הסכם ההלוואה), לפיו הילוותה המבקשת למשיבים סכום של 600,000 ש"ח. להבטחת סילוק ההלוואה, חתמו המשיבים על שטר משכנתא על זכויותיהם בדירת מגוריהם (להלן: דירת המגורים).

           בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה, התחייבו המשיבים לפרוע את ההלוואה בתשלום אחד בתום 6 חודשים ממועד תחילת החוב הראשון מתוך ההלוואה (להלן: תקופת ההלוואה). עוד נקבע בהסכם כי המשיבים יהיו רשאים להאריך את תקופת ההלוואה בארבעה חודשים נוספים בכפוף לחתימת נספח ארכה, שטר חוב חדש ומסירת שיקים מתאימים.

           בהתאם לאמור בהסכם ההלוואה, חתמו הצדדים ביום 5.6.2006 על נספח להסכם ההלוואה, לפיו הוארכה תקופת ההלוואה בארבעה חודשים נוספים וזאת עד ליום 15.9.2006. ביום 5.10.2006 פתחה המבקשת בהליכי הוצאה לפועל לשם ביצוע שטר המשכנתא. ביום 26.11.2006 הומצאה אזהרה למשיבים וביום 31.1.2007, מונה המבקש 2 ככונס נכסים לדירת המגורים.

           לאחר דברים אלו הגישו המשיבים בקשה למכירת הדירה בכוחות עצמם, בעוד המבקשת הגישה בקשה לפינוי המשיבים מהדירה. ביום 31.1.2007, נדחתה בקשת המשיבים למכירת הדירה בכוחות עצמם, לאחר שנקבע כי הוגשה בחלוף המועד הקבוע להגשתה בסעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). ביום 4.3.2007 ניתן צו לפינוי המשיבים מן הדירה.

         ביום 19.3.2007 הגישו המשיבים בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. בבקשתם הם נסמכו על הטענה, לפיה תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין, בטרם המועד הראשון האפשרי לפתיחתו על פי חוק, הכל בניגוד להוראת סעיף 81ב1(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל. לדידם, היות ועל פי הסכם ההלוואה והנספח לו נקבע כי המועד לפירעון ההלוואה הינו ה – 15.9.2006, הרי שבהתאם להוראת סעיף 81ב1(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל, לא הייתה המבקשת רשאית לפתוח את תיק ההוצאה לפועל בטרם חלוף 6 חודשים ממועד זה, קרי בטרם 15.3.2007

           ביום 28.3.2007 דחה ראש ההוצאה לפועל בכפר סבא (כבוד הרשם ב' יזרעאלי) את בקשת המשיבים לסגירת תיק ההוצאה לפועל. עם זאת הורה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב הליכי פינוי דירת המגורים עד ליום 2.5.2007. זאת על מנת לאפשר למשיבים לפרוע את חובם תוך תקופה בת 90 ימים מיום מינוי כונס הנכסים, הכל בהתאם להוראת סעיף 81ב1(ב)(4) לחוק ההוצאה לפועל.
 
           על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (ברע 1716/07).
           ביום 25.6.2007, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) על עיכוב הליכי פינוי דירת המגורים, וזאת בכפוף להפקדת ערבון בסכום העומד על 25,000 ש"ח על ידי המשיבים בתוך 7 ימים. ביום 3.7.2007 הגישו המשיבים בקשה להפחתת סכום הערבון שנקבע. ביום 20.9.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם ב' שמואל) בקשה זו. עם זאת, ניתנה למשיבים ארכה להפקדת הערבון עד ליום 16.10.2007 ובקשת רשות הערעור נרשמה לדחייה ליום 30.10.2007.

           לאחר דברים אלו, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לדחיית בקשת רשות הערעור על הסף, לאחר שנטען כי המשיבים איחרו בהפקדת הערבון הנדרש.

           ביום 19.11.2007, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) על קיום הדיון בבקשת רשות הערעור במועד שנקבע, 26.11.2007. זאת בשל העובדה כי הערבון הנדרש הופקד על ידי המשיבים ביום 6.11.2007. ביום 31.12.2007, לאחר שניתנה רשות ערעור, קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן) את ערעור המשיבים לגופו. ראשית, נדחתה טענת המבקשת, לפיה ערעור המשיבים הוגש באיחור. זאת לאחר שנקבע כי לא הוכח כי הייתה למשיבים ידיעה מוצקה וברורה בדבר תוכנה של החלטת ראש ההוצאה לפועל בטרם המצאת ההחלטה לידיהם ביום 25.4.2007. שנית, נקבע כי בהתאם להוראת סעיף 81ב1(א) לחוק ההוצאה לפועל, לא הייתה המבקשת רשאית לפתוח את תיק ההוצאה לפועל בטרם חלוף 6 חודשים מהמועד שנקבע לפרעונה של ההלוואה, קרי בטרם יום ה- 15.3.2007. לעניין זה נדחתה טענת המבקשת, לפיה מהוראת סעיף 18 לתנאים המיוחדים לשטר המשכנתא עולה כי לא התכוונו הצדדים להעניק פרק זמן כה ממושך לפרעון ההלוואה. זאת, באשר טענות לעניין כוונת הצדדים בחתימתם על שטר המשכנתא אינן מצויות בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל, ומכל מקום לא מצא בית המשפט המחוזי כי יש בהוראות סעיף 18 לתנאים המיוחדים לשטר המשכנתא משום התניה מפורשת על הוראת סעיף 81ב1(א) לחוק ההוצאה לפועל. לבסוף, בנסיבות העניין, בהן כונס הנכסים לדירת המגורים מונה טרם חלוף המועד הקבוע בחוק ומשלא ניתנה למשיבים אפשרות אמיתית ומעשית למכירת דירתם בעצמם, מצא בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו מכוח הוראות תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 והורה כי כלל ההליכים שבוצעו בתיק יבוטלו וכי מניין התקופה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל יחל מיום ההחלטה בערעור.

           מכאן הבקשה בפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי יש בהחלטת בית המשפט המחוזי משום פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט בכלל ובמוסד כונס הנכסים בפרט, באופן המצדיק מתן רשות לערעור שני. לגופו של עניין נטען, כי משלא הופקד הערבון הנדרש, היה על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף. בייחוד כך בנסיבות העניין, בהן בהעדר הפקדת הערבון הנדרש כתנאי לעיכוב פינוי דירת המגורים, נמשכו הליכי מימוש המשכנתא כסדרם, בוצעה התמחרות בה הוכרז זוכה והבקשה לאישור המכר אף הונחה בפני ראש ההוצאה לפועל לשם אישורו. עוד שבה המבקשת על טענותיה בפני בית המשפט המחוזי. ראשית, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור אף מהטעם שהוגשה באיחור. זאת באשר הייתה למשיבים ידיעה על החלטת ראש ההוצאה לפועל עוד ביום 4.4.2007, בטרם המצאת החלטתו לידיהם. שנית, נטען כי חרג בית המשפט המחוזי מסמכותו כאשר דן בטענות המשיבים כנגד שטר המשכנתא במסגרת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. לבסוף טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה נפתח התיק בטרם המועד האפשרי לפתיחתו, בטעות יסודה. לעניין זה, שבה המבקשת וטוענת כי הוכח בפני בית המשפט המחוזי כי כוונת הצדדים הייתה לאפשר נקיטת הליכי הוצאה לפועל מיד עם תום תקופת ההארכה ביום 15.9.2006. לחילופין, טוענת המבקשת כי בחישוב המועד הראשון האפשרי לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, היה על בית המשפט המחוזי לנכות ממניין ששת החודשים תקופות שונות, כדוגמת התקופה בטרם מינוי כונס הנכסים, בהן יכלו המשיבים למכור את דירתם בעצמם.

           המשיבים, מצידם, מתנגדים למתן רשות ערעור. לגישתם, אין הבקשה מגלה כל עילה לקיום דיון בעניינה של המבקשת ב"גלגול שלישי", באשר אין עניינה של הבקשה אלא בפרשנות הסכם ההלוואה הספציפי בין הצדדים ובקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. לגופו של עניין סומכים המשיבים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית, נטען כי בדין נקבע כי בקשת רשות הערעור הוגשה במועד. זאת באשר בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי כי לא הוכח כי למשיבים הייתה ידיעה מוצקת וברורה אודות תוכן החלטת ראש ההוצאה לפועל בטרם המצאת ההחלטה לידיהם בפועל ביום ה - 25.4.2007. לגישת המשיבים אף אין לקבל את טענות המבקשת לעניין הפגמים שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר המועד הראשון האפשרי לפתיחת תיק ההוצאה לפועל. ראשית, נטען כי אין מקומן של טענות המבקשת בדבר כוונת הצדדים בחתימתם על שטר המשכנתא להתברר בהליך ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, באשר אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך לדון בטענות ממין זה. כן נטען כי יש לדחות את טענות המבקשת לעניין הצורך בניכוי תקופות שונות מחישוב המועד הראשון האפשרי לפתיחת התיק, באשר טענות אלו הועלו לראשונה במסגרת הבקשה הנוכחית. מכל מקום, נטען כי אין טענות אלו מבוססות כלל ועיקר, באשר כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בנסיבות העניין לא ניתנה למשיבים הזדמנות אמיתית ומעשית למכירת דירת המגורים בעצמם.

           להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 27.1.2008 נעתרתי לבקשת המבקשת והוריתי על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות הליך ההוצאה לפועל בתיק הכינוס, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

           לאחר שעניינתי בבקשה, בתגובת המשיבים ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

           הלכה היא, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה ומוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בנסיבות העניין, בהן אין עניינה של הבקשה אלא בשאלת יישומן של הוראות חוק ההוצאה לפועל בעניינם הפרטני של הצדדים, אין בקשת רשות הערעור מגלה כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות. מעבר לדרוש, יוער כי דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין.

           ראשית, טענות המבקשת כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף, אם מהטעם כי חל איחור במועד הפקדת הערבון או מהטעם כי חל איחור במועד הגשת בקשת רשות הערעור, דינן לדחייה. המועד להפקדת הערבון על ידי המשיבים נקבע בהחלטת הרשם ובתור שכזה מסור היה לבית המשפט המחוזי שיקול הדעת להאריכו, אף לאחר חלוף המועד להפקדה ובהעדר טעמים מיוחדים ואיני מוצא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין זה.

           אף אין בידי לקבל את טענת המבקשת, לפיה בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. בהתאם להוראת תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מניין הימים להגשת ערעור על החלטה שניתנה שלא בנוכחות המערער, תחל מיום המצאת ההחלטה לידיו. הלכה היא כי כלל הידיעה, לפיו יחל מניין הימים להגשת הערעור מהיום בו נודע למערער בפועל על ההחלטה, הינו חריג לכלל ההמצאה ותחולתו מוגבלת למקרים נדירים בהם הוכח כי למערער הייתה ידיעה מלאה וברורה בדבר תוכן ההחלטה בטרם המצאתה לידיו, ואף על פי כן השתהה בהגשת הערעור באופן שהיה בהתנהגותו משום העדר תום לב (ראו בש"א 1788/06 רונית קלינגר נ' שלמה זקס ואח' (לא פורסם, 13.11.2007). בעניינו, משלא הוכח כי למשיבים הייתה ידיעה מלאה וברורה על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטרם מועד המצאת ההחלטה לידיהם, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי לא חל איחור בהגשת בקשת רשות הערעור.

           איני מוצא גם לקבל את טענות המבקשת המופנות כנגד קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה נפתח תיק ההוצאה לפועל שלא כדין בטרם המועד הראשון האפשרי לפתיחתו על פי חוק. אין חולק כי בהתאם להסכם ההלוואה התחייבו המשיבים לפרוע את חובם למבקשת בתשלום אחד וכי בהתאם לנספח להסכם ההלוואה הוארך המועד לפרעון ההלוואה עד ליום 15.9.2006. בהתאם להוראת סעיף 81ב1(א) (2) לחוק ההוצאה לפועל, מקום שלא נקבע בהסכם ההלוואה כי החוב יפרע בתשלומים, לא תוגש המשכנתא לביצועה בלשכת ההוצאה לפועל בטרם חלוף 6 חודשים מהמועד בו היה על החייב לפרוע את החוב שלהבטחת פרעונו נרשמה המשכנתא.
           לאור האמור, הרי משנקבע בנספח להסכם ההלוואה כי על המשיבים לפרוע את חובם למבקשת עד ליום 15.9.2006, לא היה באפשרות המבקשת לפתוח את תיק ההוצאה לפועל לשם ביצוע שטר המשכנתא בטרם חלוף 6 חודשים ממועד זה, קרי בטרם יום ה- 15.3.2007. על ראש ההוצאה לפועל מוטלת הייתה החובה לממש את שטר המשכנתא בכפוף להוראות חוק ההוצאה לפועל. ככל שהיו למבקשת טענות לעניין כוונת הצדדים בחתימתם על שטר המשכנתא, טענות אשר אינן ממין הטענות המצויות בסמכות ראש ההוצאה לפועל (ראו דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, בעמ' 445), אין מקומן להתברר במסגרת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל והיה על המבקשת לפנות בהליך המתאים לבית המשפט המוסמך. משכך, איני מוצא צורך להכריע בשאלה האם יש בסעיף 18 לתנאים המיוחדים לשטר המשכנתא משום התניה מפורשת על הוראת סעיף 81 ב1(א) (2) לחוק ההוצאה לפועל. אין מקום במסגרת זו להכריע גם בשאלה האם ניתן כלל להתנות על סעיף זה או שמא מדובר בסעיף קוגנטי, ואינני קובע מסמרות בעניין זה.

           אף איני מוצא להידרש לטענת המבקשת בדבר הצורך בניכוי תקופות שונות מחישוב המועד הראשון האפשרי לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, באשר טענות אלו הועלו על ידי המבקשת לראשונה בבקשה שבפני.

           משנקבע כי תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין בטרם זמנו ובנסיבות העניין, בהן לא ניתנה למשיבים אפשרות ממשית לפעול לפרעון חובם באמצעות מכירת דירתם בעצמם, בדין הורה בית המשפט המחוזי על איונם של כלל ההליכים אשר בוצעו בתיק ההוצאה לפועל. 
           אשר על כן, הבקשה נדחית.

           החלטתי מיום 27.1.2008 בדבר עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו מיום 31.12.2007 מבוטלת בזאת.

           המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י' באב התשס"ח (11.8.2008).