יורם לנדסברגר נ. שרות בתי הסוהר 

בבית המשפט העליון בירושלים
 
בשג"ץ  4718/08 - א'
 
בפני:  
 כבוד הרשם יגאל מרזל
 

המבקש:
 יורם לנדסברגר
                                      

 נ  ג  ד
              

המשיב:
 שרות בתי הסוהר
                                      

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור
 

החלטה

1.        לפני בקשה מיום 20.5.08 להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מפי כב' השופטת י' שיצר). החלטה מיום 14.2.08 בעע"א 2900/07 (להלן: ההחלטה). בהחלטה זו, נקבע כי מניין תקופת מאסרו של המבקש יחל ביום 16.5.06, וכן כי התקופה אותה עליו לרצות הינה 39 חודשים ועשרה ימים.

2.        המבקש טוען כי המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא אינו חל במקרה דנן היות ובית המשפט קמא לא ציין בהחלטתו את קיומה של אפשרות להשיג על ההחלטה, כמו גם את המועד לעשות כן. עוד טוען המבקש כי מכך שעניינה של בקשתו בהיות מאסרו בעת הזו בלתי חוקי, אין זה ראוי לחסום בפניו את הגישה לערכאות. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה הוגשה באיחור מבלי שהוצג כל טעם לכך, וזאת למרות שהמבקש יוצג בבית המשפט קמא על ידי עו"ד. בנוסף, המשיב טוען כי סיכויי ההליך נמוכים. לגישתו, בקשת רשות הערעור אינה מגלה כל עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא, שכן עניינה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ואין היא מעלה שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה את התערבות בית משפט זה. מעבר לכך, טוען המשיב שקביעת בית המשפט קמא כי תקופות המאסר ירוצו במצטבר מחויבת על פי דין, וכי לעניין מועד תחילת ריצוי תקופת המאסר - תקופת המאסר אחת היא, אם לפי גישת המבקש ואם לפי החלטת בית המשפט קמא.

3.        בתשובתו לתגובת המשיב, טוען המבקש כי מכיוון שרישיון האסיר שלו הופקע בשל הפרת תנאים, ולא בשל עבירה פלילית, הרי שלפי הדין את תקופת המאסר בגין ההפקעה האמורה עליו לרצות בחופף לתקופת המאסר שנגזרה עליו עקב העבירה הפלילית שביצע. עוד מציין המבקש, כי בתום הדיון לפני בית המשפט קמא בתיק נשוא ההליך שבכותרת, פיטר הוא את בא כוחו מלייצגו באותו עניין, ומכאן שהוא מייצג את עצמו.

4.           לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד, להידחות. הבקשה שלפני הוגשה יותר מ-3 חודשים לאחר מתן ההחלטה נשוא הליך זה. זהו איחור ניכר. בית המשפט קמא לא חייב היה לציין לפני המבקש את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. למבקש עמדו 15 ימים להגיש בקשת רשות ערעור והוא לא עשה כן מטעמיו, למרות שההחלטה בענייננו ניתנה במעמד בעלי הדין. מאחר שהמבקש לא העלה במסגרת טענותיו כל טעם לאיחורו הניכר, הרי שאין הוא עומד בנטל המוטל עליו בנסיבות אלו. לא זו אף זו, גם מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה סיכויי ההליך אינם נראים כטובים. ביחוד שעה שנקבע במפורש בהחלטה נשוא ההליך כי התקופה תימנה מיום 16.5.06 תוך קבלת חלק ניכר מטענות המבקש בנדון בעתירה זו. במצב דברים זה, לא מצאתי בבקשה שלפני עילה טובה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא, בשים לב בין היתר לאמת המידה המצמצמת בהתערבותו של בית משפט זה בנדון.

5.        התוצאה היא אפוא כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.