"צפה על המים, יש לי רפסודה, שקט ושמים. דווקא כאן מצאתי לי אחרי הכל את השלווה." (חוה אלברשטיין) בדיוק כמו בשירה של חוה אלברשטיין מתנהלת מדינייותה של ישראל, בכל הנוגע לתלות המוחלטת בארה"ב. אך תחושת הביטחון הזו היא תחושה שיקרית ומטעה. ישראל נעמדה בשולי מקטרונו של "הפטרון-סם", בתקופה שהאחרון היה בעיצומה של מלחמת קוריאה והיה זקוק לכל סוג של תמיכה. באותו הזמן טרומן העניק לישראל סוכריה שלימים נהפכה לגלולה מרה ונקראה בשם "מילוה-לישראל",זהו אותו מענק שישראל מקבלת ומשתמשת בו לעודד את הייצור האמריקאי. במבט לאחור לתקופה שמדינת ישראל בחיתולייה היה צורך אמיתי בדולרים האמריקאים. אך היום אנו כמו אדם החי ממינוס ומתלונן למה הבנק מתעלל בו. לארה"ב כמו בנק היה נח עם המצב. אך עברו הימים שהמערב והגוש הסוביטי נלחמו על כל דמוקרטיה או דיקטטורה והלקוח מהבנק כבר הפך לקשיש סיעודי שחי מגחמותיו של פקיד זוטר ואט-אט הפכנו סוג של מעמסה על "הפטרון הקדוש"וכדאי שנתעורר לפני שהוא מתנער מאיתנו. אך ממשלות ישראל מעולם לא ניחנו באומץ ובחזון לקבל החלטות מסוג זה ולשחרר את הכלב האימתני מהרצועה לפני שהוא טורף את בעליו. בקרוב מאוד ארה"ב עומדת להגיע לקלפי ומי שעניו בראשו יכול להבין שהבחירות שם משפיעות על ישראל באותה המידה (אם לא יותר)בכל עיניניי הכלכלה ויחסיי החוץ שלנו. ארה"ב עוברת תהליך של ניתוק מישראל בעיקר משום שישראל משתקפת בעולם ככובש אכזר שצמא לדם ילדים, וארה"ב לאחר הביצה העיראקית מנסה להתנער מכל תדמית שלילית וכחלק מתהליך זה וממספר סיבות נוספות בדמות האבטלה האמריקאית ועיניניי הפנים והחוץ שלה היא זקוקה להתנערות מישראל ואנו כבר עדים לניצנים של התנערות זו, הן בדעת הקהל האמריקאי שאחוז ניכר ממנו רואה בישראל כאחראית לתסבוכת של ארה"ב בעולם והן בהצהרות של האמריקאים שכבר נמאס להם מהמשבר המתמשך באזורינו. מבחינתם במילוה האמריקאי הבא יוענקו לנו סירות גומי תוצרת ארה"ב כדי שנוכל לחתור כשייזרקו אותנו למים... נימאסנו עליהם אבל בכל זאת הם הומיניטריים. אני לא מאשים את האמריקאים הם מתנהלים כמעצמה במשבר וכדאי שנבין שכרגע אנחנו לא טובים להם לא בכיס ולא בדימוי. אנו זקוקים למנהיג שישכיל להפוך את ישראל קודם כל למדינה בפני עצמה, שמבצעת החלטות בלי טלפון חרום לוושינגטון לאישור החלטות שהתקבלו בצורה דמוקרטית במדינה ריבונית ובלי שיצטרך ללקק את ישבנם הדשן של האמריקאים תמורת תמיכה,מילה טובה או סתם טפיחה על השכם שתשודר במהדורה המרכזית.אני מתבייש כשאני רואה את המנהיגים שלנו לא מצליחים לבלוע את הרוק מהפה כשהם מדברים בסנאט בשבחם של היחסים האמריקאיים-ישראלים כששבוע לפני-כן ארה"ב גינתה את ישראל וגרמה לכולם להבין כמה אנחנו אכזריים רוצחי נשים ילדים וזקנים. אני פשוט חשבתי שחתונה זה גם בטוב וגם ברע... אבל במערכת היחסים שלנו עם האמריקאים אנחנו האשה הכנועה שיושבת בבית וחוששת לחייה ללא הבעל החזק השיכור והאלים. כנראה אחרי אלפיים שנות גלות אנחנו מעדיפים לשבת בפינה, לחטוף בראש ולחייך יפה.
הקול השפוי
