השתלת לב 

הוא הגיע לארץ כתייר, ביקש לטייל מספר ימים ולשוב למולדתו צרפת, בה שירת כחייל בצבא. בחיפה הוא נדרס למוות כשחצה את הכביש ברמזור ירוק. הוריו שהגיעו בטיסה ארצה, תרמו שבעה מאבריו לחולים בארץ. הלב הושתל בליבו של דויד נבו,צעיר בן 24. דוד על הניתוח שהציל את חייו.


במהלך חודש מאי השנה, הגיע לארץ תייר צרפתי בן 21, חייל בחייל הים הצרפתי, שתכנן לטייל בארץ מספר ימים ולחזור לשרותו הצבאי בארצו. ביום שישי ה- 30/5/08, בהיותו בחיפה, חצה החייל כביש במעבר חצייה. נהג רכב פרטי שלא ציית לרמזור אדום, פגע בו באופן קשה והוא הובהל במצב אנוש ליחידה לטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם. צוות בית החולים שטיפל בו קבע כי הוא לקה במוות מוחי. מוות מוחי הינו מצב בו קיים נזק בלתי הפיך במוח המוארך, אשר נמצא בגזע המוח. הוא שולט בפעולות העצמאיות ובפקודה ללב ולנשימה. במצב זה, האדם אינו יכול לנשום באופן עצמאי ונחשב למת.

הוריו של החייל הגיעו בטיסה לארץ. במהלך הטיסה, זמן קצר לאחר שקיבלו את ההודעה שבנם לקה במוות מוחי ולאחר שנשאלו על ידי מתאמת השתלות מהארץ האם הם מוכנים לתרום את אבריו של בנם, החליטו ההורים להביע את הסכמתם ולתרום את אבריו. מגופו של החייל הושתלו שתי ריאות, שתי כליות ולבלב. ליבו של החייל הושתל בדויד נבו, צעיר בן 24 ממושב תעוז.

דויד, סטודנט לפסיכולוגיה, בנם של רוני ויעקב ואח לאיתמר והילי, חי עד גיל 13 חיים נורמאלים ושיגרתים. בגיל 13 החל לחוש בתשישות לאחר מאמץ. בבדיקות שנערכו לו התגלה כי הוא סובל מקצב לב בלתי סדיר שנובע ממום בלב המתבטא בכך שחדר שמאל בליבו של דויד מורחב ביחס לשאר החדרים.

דויד טופל בתרופות וביצע בכול חצי שנה בדיקת מעקב שכללה בדיקת אקו לב ובדיקת א.ק.ג. עקב בעייתו הרפואית דויד לא גויס לצבא, אך התנדב ליח' הצנחנים ושירת בה במשך שנתיים כסמל מח' מודיעין וסיור.
במשך שרותו הצבאי דויד לא נטל את התרופות לטיפול בלב ולא ביצע את המעקבים הנדרשים.

"חייתי באותו הזמן בהכחשה", הוא מספר, "לא רציתי להודות במחלה והמשכתי לחיות חיי שיגרה. המפנה חל לפני כארבעה חודשים. באחד הימים, בזמן לימודיי באוניברסיטה העברית בירושלים, במכינה הקדם אקדמאית ללימודי פסיכולוגיה, הרגשתי שהתפקוד שלי אינו כתמול שלשום. חשתי בעייפות מרובה, גרוני ניחר, חשתי לחץ בחזה וכאבים ברגלים. ניגשתי לבית החולים הדסה הר הצופים הסמוך לאוניברסיטה והתעקשתי שיערכו לי את כל הבדיקות הנדרשות. גם בבית החולים, וגם במרפאה בבית שמש, לא הצליחו לאבחן את המקור לבעיה. אמרו לי שהכול בסדר. במשך ארבעה ימים חשתי ברע. למעשה, סבלתי מאי ספיקת לב חמורה. לא הצלחתי להירדם בלילה והרגשתי שאני עומד להיחנק מחוסר יכולת לנשום באופן סדיר.

בבוקר התקשרתי למוקד הרפואי של קופת חולים מכבי והם שלחו לביתי אמבולנס ואמרו שעליי לנסוע במהירות לבית החולים.
הובהלתי לבית החולים הדסה עין כרם ושם טופלתי במהירות, מקצועיות ויעילות יוצאות מן הכלל. טיפלו בי רופאים בשם דר' היימן-מתמחה לקרדיולוגיה (רפואת הלב וכלי הדם) ודר' יאיר- קרדיולוג. בצילום שנעשה לי התגלה כי יש לי מים בריאות, דבר שגורם לדם בריאות ומעיד על אי ספיקת לב חמורה. טופלתי בתרופות להורדת המים והבצקות בריאות ובגוף ומשם הועברתי ליחידה לטיפול נמרץ לב. שהיתי בבית החולים הדסה עין כרם שלושה ימים שבהם עברתי שני אירועים קשים של אי ספיקת לב. במהלך ימים אלו, הצוות הרפואי של הדסה הציל את חיי. בתום הטיפול נאמר לי שעליי לעבור השתלת לב באופן דחוף ביותר והצוות של הדסה הכין אותי להשתלה".

מה כוללת פרוצדורת ההכנה להשתלה?
"הגוף נבדק מא'-ת' למוכנות לקבל את האיבר המיועד להשתלה. נבדקות כול המערכות החיוניות בגוף, הדם, האברים הפנימיים והתפקוד הגופני הכללי. על פי התוצאות מדרגים את הסטטוס של המוכנות. אני דורגתי בסטטוס של דרגה מספר אחת, שזה אומר שאני כשיר ומוכן לעבור השתלה. שובצתי ראשון ברשימת הממתינים להשתלת לב בארץ. ישנם חולים שנאלצים להמתין להשתלה זמן רב, ובמהלך ההמתנה עלולים למות. לצערי קרו לא מעט מקרים כאלה".
מבית החולים הדסה עין כרם הועבר דויד לבית החולים שיבא בתל השומר המתמחה בהשתלות, ואושפז ביחידה לטיפול נמרץ לב.

כמה זמן המתנת להשתלת הלב?
"הייתי מאושפז ובהמתנה במשך חודש ושבוע. כל ממתין להשתלה חייב להיות בחדר בידוד כדי להימנע מהידבקות במחלות. בבית החולים חייתי בשגרה של השקמה ב-6:00 בבוקר ובדיקת דם. הייתי מחובר לאינפוזיות בשתי ידיי ובעקבות זאת סבלתי מדלקות בורידים".

תאר את התחושה שעברה עלייך בזמן ההמתנה ללב
"כול יום שהייתי שם היה מלווה בחוסר ודאות, בחששות ובתחושת ספק. אתה כל הזמן אתה שואל את עצמך: מתי הלב יגיע...
באופן שגרתי, מגיעה למקום עובדת סוציאלית מטעם המחלקה ומשוחחת עם הממתין להשתלה. במהלך האשפוז וההמתנה הייתי מוקף בחברים ובני משפחה. הקל עליי מאוד צוות בית החולים- צוות מצוין, מקצועי ואנושי. כולם טיפלו בי מעולה. טיפלו בי במסירות רופאים ידועי שם: פרופ' יעקב לביא- רופא בכיר להשתלות, פרופ' דב פריימק מנהל המחלקה והרופא האישי שלי דר' ברגר. בנוסף, במהלך האשפוז ליוותה אותי ואת המשפחה אישה בשם ידידה, מתאמת ההשתלות מטעם בית החולים, שהיא אישה מדהימה. היא משוחחת עם הורי התורם ומבקשת את הסכמתם לתרומה זמן קצר לאחר קביעת המוות המוחי של התורם. היא עשתה עבורי המון ואני אסיר תודה לה מקרב לב, כמו לכול מי שטיפל בי".

ספר על רגע בו התבשרת על העובדה שנמצא עבורך לב, המתאים להשתלה
"באותו יום ירדתי לקפיטריה, גלשתי במחשב שנמצא שם ושלחתי לכול החבר'ה שלי הזמנה ליום הולדתי ה-24 שחל בימי האשפוז, והזמנתי את כולם לחגוג איתי בבית החולים. כשעליתי לחדר ראיתי להפתעתי את כל הצוות הבכיר והם אמרו לי שחיפשו אותי. באותו הרגע חששתי שהם עומדים לבשר לי שעליי להשתחרר מבית החולים ולהמשיך את ההמתנה להשתלה בבית. במצב שכזה עלולים להמתין זמן רב יותר להשתלה מכיוון שהסטטוס יורד באופן אוטומטי. זה לא כמו להמתין בבית החולים עצמו.
פרופ' יעקב פנה אליי ושאל: "מה דעתך לקבל היום לב?". הופתעתי והתרגשתי מאוד. אמרו לי: צלצל למשפחה להודיע, אנחנו ממתינים לך".

שאלת את הרופאים מי הוא התורם? התעניינת בזה ברגעים אלה?
"לא. לא שאלתי. לא חשבתי על זה באותו הרגע. שמחתי שנמצא עבורי לב והייתי מרוגש לקראת הניתוח".

בשעה 19:00 דויד הורדם והחלה ההכנה לניתוח.
הלב שכאמור הוא ליבו של החייל הצרפתי המנוח, המתין לדויד בבית החולים רמב"ם בחיפה. הצוות הרפואי של בית החולים שיבא תל השומר שם פעמיו לבית החולים רמב"ם. הצוות כלל רופא המשמש כסגנו של פרופ' יעקב שתפקידו היה לבצע את חיתוך הלב מגופו של המנוח. אותו רופא המבצע את פעולת חיתוך הלב נקרא במונח הרפואי- קוצר.

הלב נבדק ברמב"ם ונמצא תקין להשתלה. הצוות שב מבית החולים עם הלב בשעה 21:00. מתאמת ההשתלות מוסרת את ההודעה על כך להוריו של דויד, הממתינים מחוץ לחדר הניתוח. הניתוח הסתיים בהצלחה בסביבות השעה 1:00 אחרי חצות. הוריו של דויד יכלו להיכנס לחדרו ולראותו רק בסביבות השעה 02:30 לפנות בוקר.

הלב החדש בגופך. מה עבר עליך לאחר ההשתלה?
"התעוררתי בערך בשעה 03:30 לפנות בוקר. הרגשתי כמו אחרי תאונה. מעולם לא עברתי תאונה, אך אני מניח שזו ההרגשה, כאילו שעלה עליי מכבש כבד. חשתי כאבים חזקים וטופלתי בהרבה משככי כאבים. הניתוח הוא ניתוח קשה. הרופאים מבצעים חתך ארוך לאורך הגוף מלמעלה כלפי מטה, מנסרים את עצם החזה, מזיזים את האיברים הפנימיים מגיעים ללב ומטפלים בו. הייתי בטוח שלאחר ניתוח שכזה אצטרך לשהות זמן רב בבית החולים. למזלי, שהיתי בו רק שבוע ימים. ביממה הראשונה שלאחר הניתוח, הדבר הראשון שאמרתי הוא: 'אני מרגיש שזה לא הלב שלי. הפעימות שלו שונות...'".

מתי נודע לך מי הוא תורם הלב?
"כיממה לאחר הניתוח, פרופ' יעקב סיפר לי על התורם. סיפרו לי שהיה חייל בחיל הים הצרפתי, שהיה בן 21 במותו. סיפרו לי שהשם שלי הופיע כמועמד להשתלה ברשימת המתנה בין-לאומית של תורמים מרחבי אירופה. החייל ז"ל לא היה יהודי. סיפרו לי שידידה, מתאמת ההשתלות התקשרה להוריו של החייל וביקשה את הסכמתם לתרומת האיברים. בקשת ההסכמה היא רגע קריטי מאוד. להורי התורם לא היה הרבה זמן לחשוב".

אולי זאת שאלה בנאלית שנשאלת רבות: מה אתה מרגיש כלפי אותו חייל ז"ל?
"אני מרגיש שהוא נתן לי את הלב שלו ובגלל זה אני מחויב הן כלפי עצמי ומשפחתי והן כלפיו- לשמור על הלב הזה. במשפחה אנו קוראים לחייל מלח (בים) ומלאך".

יצרתם קשר עם הוריו של התורם?
"הוריו של התורם מעוניינים להישאר אנונימיים והם אינם מעוניינים להיות בקשר כלשהו עם המשפחות שביקיריהם הושתלו אבריו של בנם. כתבנו להם מכתב והעברנו להם אותו דרך שגרירות ישראל בצרפת".

"ברגע זה ממש כל מה שאנחנו רוצים לעשות זה לאמץ אתכם אל ליבנו ולנחם אתכם ברגע הקשה הזה, לנסות ולתת לכם כוח, חום ואהבה לעבור את התקופה הנוראה העוברת עליכם", כותבים בני משפחתו של דויד נבו במכתב מיוחד להורי החייל הצרפתי שאת ליבו קיבל בנם, "אנחנו כאן בישראל ואתם שם בצרפת, והחיבוק שלנו נשלח אליכם עם המון, המון הכרת תודה, כמה שקשה לומר את זה אך רגע מותו של בנכם, הוא רגע ההצלה של הבן שלנו. ליבו של בנכם פועם עכשיו בגוף של הילד שלנו, דויד, בחור בן 24 שנים, שבחודשים האחרונים חלה התדרדרות קשה במצבו עד כדי הצורך בהשתלת לב, אולי בכך שליבו של בנכם פועם עכשיו בגופו של בננו יש בזה משום המשך קיומו הפיזי של ילדכם ואולי תמצאו בזה איזו נחמה בכאבכם. אנחנו כאן מנסים למצוא פשר לנס הגדול הזה שקרה לנו ושמחתנו כל הזמן מלווה במחשבות כאב ועצב עליכם ועל הבן שלכם, ואנחנו גאים בכם מאוד על רוחב הלב והנתינה הגדולה שלכם. מי ייתן והמעשה האצילי שלכם יגביר את המודעות לנושא תרומת אברים בישראל, באירופה ובכל מקום בעולם. כפי שנאמר: 'כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו'. היינו רוצים ללוות אתכם בכל רגע ונשמח אם תרצו ליצור איתנו קשר כלשהו".
דויד מוסיף: "למרות שאנחנו לא יודעים את שמו של החייל, אנו מתכוונים לנטוע עץ לזכרו".

דויד נמצא בביתו שבמושב תעוז, בחופשת מחלה של חודש ימים שבו הוא נוטל תרופות קבועות, אוכל לפי תפריט בריא שהורכב על ידי תזונאית, מבצע הליכה לשיפור תפקוד הלב ועובר אחת לפרק זמן צנתור הכולל בדיקת ביופסיה, בבית החולים תל השומר.
"בגדול", אומר דויד, "גישת הרופאים לאחר ניתוח שכזה היא לחזור כמה שיותר מהר לחיי שיגרה".

דויד מספר שמאז הניתוח חל בו שינוי בגישתו לחיים. הוא חש כיום שהיה רוצה לעזור יותר מבחינה חברתית, משפחתית, "מן תחושה של להיות- אדם טוב יותר".
דויד מבקש לסיים את הראיון בבקשה לצרף לראיון עימו את כתובת אתר הבית של עמותת אדי העוסקת בארגון תרומת האיברים בארץ. כתובת האתר היא: www.agudatadi.org.il

דויד מוסיף ומסכם: "את הלב שלי אני כבר קיבלתי והוא פועם בתוכי, בזכות משפחה אשר הייתה לה גדלות הנפש, לתרום את אברי בנה ובכך להציל חיי 7 אנשים. ההורים הינם צרפתים נוצרים. חוסר האנוכיות אשר הפגינו האנשים אלה היא אשר בזכותה אני פה כותב מילים אלו. את הלב שלי אני קיבלתי, אך מלבדי ממתינים ללב רשימה ארוכה של אנשים אשר ההמתנה שלהם נמשכת לאין קץ. את רשימת הממתינים הזאת עלינו כחברה ואזרחים לדאוג לצמצם עד כמה שאפשר וזאת על ידי ההבנה כי תרומת איברים מצילה ממוות- מצווה אוניברסאלית נעלה יותר מכל. אין אצילות נפש יותר גדולה מאדם שבמותו ציווה חיים לאדם אחר.

עלינו להתגבר על הדעות הקדומות והתפיסות המוטעות שבתרומת אברים. רבנים ואנשי דת מוסלמים ונוצרים, מאשרים השתלה ורואים בה הצלת חיים. לכן אני מבקש כי כל אדם יסתכל פנימה ויחשוב מה היה קורה לו הוא עצמו היה זקוק לאיבר אשר יציל את חייו, או לחליפין איך היה חש לו אחד מיקיריו היה זקוק להשתלה והיה מבקרו יום יום בבית החולים למשך זמן שנמשך לאין קץ ומתפלל כי הנה ייכנס הרופא ויודיע לו כי נמצא איבר אשר יציל את חייו או חיי בתו, בנו, אשתו, אביו או אימו. אז בכל לשון של בקשה אני מבקש מכל מי שנפש בישראל חשובה לו- לחתום על כרטיס אד"י להשתלת אברים. "