ת"א 35749/04, עיריית הרצליה נ' ורדימן סלס הדרה ואח'
כבוד השופט מנחם (מריו) קליין
06.08.2008
העובדות:
1. עיריית הרצליה (להלן:"התובעת"), הינה רשות מקומית כמשמעותה בפקודת העיריות. גב' ורדימון סלס הדרה (להלן: "הנתבעת 1"), רשומה כבעלים של הנכס ברחוב שבט מנשה 50 בהרצליה.
2. בהתאם לטענת הנתבעת 1, אחיה, מר ורדימון אמיר (להלן: "הנתבע 2"), הוא אשר החזיק בפועל בנכס האמור. הנתבעים לא שילמו את המיסים העירוניים בעבור חיובי מים החל מיום 01/11/01-30/06/02 ובעבור חיובי ארנונה מיום 01/01/02-30/08/02. לגישת התובעת ובהתאם לדו"ח היתרות, נותרו הנתבעים חייבים ביחד ולחוד בגין הנכס אשר ברשותם והמצוי בשטח המוניציפאלי של התובעת סך של 104,391 ש"ח כולל אגרת שמירה.
3. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת 1. בבקשת רשות להתגונן אשר הוגשה, העלתה הנתבעת 1 טענות באשר לשטח הנכס.
4. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן אליו צורף הנתבע 2 כנתבע נוסף. לגישת התובעת כל ניסיונותיה לאשש את טענות הנתבעת ביחס לשטח הדירה נתקלו בסירוב מצד הנתבעת 1.
5. הנתבע 2 לא הגיש כל כתב הגנה, ותחת זאת ביום 30/04/08 הגיש מסמך שהכתיר במילים "מידע וצווי פיקוח עליון הנדסת בניין". ואולם, לא הובהר ההקשר בין התביעה לבין הטענות אשר הועלו אשר עסקו בין היתר בועדת וינוגרד, התנהלותם של אישי ציבור, שירותים אשר ניתנו ע"י משרדו של הנתבע 2 לשגרירויות שונות בתחום הנדסת הבניין, וכן עניין אכיפת ליקויי בניה שונים במבנים ציבוריים.
6. בדיון העלו הנתבעים ארוכות את טענותיהם, אולם רוב רובם של טענותיהם כלל אינן רלוונטיות למקרה דנן, ואינן עוסקות בשאלת חוב הארנונה שבגינו הוגשה התביעה.
התביעה נתקבלה.
החלטה:
1. ביהמ"ש הקשיב בקשב רב לטיעוני הנתבעים, אך סבור כי אין בידיו להושיע, ואין הוא הערכאה המתאימה לדון בטענותיהם.
2. באופן העקרוני, ראוי לחזור ולהדגיש כי החיוב לשאת במסי הארנונה, בדומה לחיוב לשאת במסים אחרים, צריך שיחול על כלל הציבור הנהנה מאותם שירותים הניתנים על-ידי רשות מקומית.
3. ב"כ התובעת המלומדת הפנתה את ביהמ"ש לפס"ד של ביהמ"ש העליון- רע"א 1809/07 עיריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ , רע"א 1888/07 עיריית הרצליה נ' חיים שרוני, מרים שרוני. (להלן: "עניין עיריית הרצליה").
4. באותו עניין נדונו ערעורים על החלטות שנתנו ע"י בימ"ש זה בעבר, ובהם ניתנה רשות להתגונן בפני תביעות בגין מיסים מוניציפאליים. ביהמ"ש סבר שאם הוכח כי האזרח לא קיבל את הודעת חוב הארנונה, או שקיבל אך לא הופנתה תשומת ליבו לעובדה שביכולתו להשיג על כך תוך 90 יום, וכי תישלל זכותו לטעון טענות בעניין בביהמ"ש בעתיד אם לא יעשה כן, לא ניתן יהיה לחסום את דרכו בביהמ"ש.
5. זכות הגישה לערכאות הוכרה על ידי הפסיקה כזכות חוקתית, למרות שאין הוראה ישירה ומפורשת, בנושא זה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
6. ואולם, גישת בימ"ש זה נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון בעניין עיריית הרצליה.
7. ביהמ"ש מחויב לפעול עפ"י סעיף 20(ב) לחוק יסוד השפיטה, ולפעול בהתאם להלכה שנפסקה בביהמ"ש העליון.
8. לאור האמור, אין מקום להמשיך ולדון בטענות הנתבעים, ויש לקבל את התביעה.
כבוד השופט מנחם (מריו) קליין
06.08.2008
העובדות:
1. עיריית הרצליה (להלן:"התובעת"), הינה רשות מקומית כמשמעותה בפקודת העיריות. גב' ורדימון סלס הדרה (להלן: "הנתבעת 1"), רשומה כבעלים של הנכס ברחוב שבט מנשה 50 בהרצליה.
2. בהתאם לטענת הנתבעת 1, אחיה, מר ורדימון אמיר (להלן: "הנתבע 2"), הוא אשר החזיק בפועל בנכס האמור. הנתבעים לא שילמו את המיסים העירוניים בעבור חיובי מים החל מיום 01/11/01-30/06/02 ובעבור חיובי ארנונה מיום 01/01/02-30/08/02. לגישת התובעת ובהתאם לדו"ח היתרות, נותרו הנתבעים חייבים ביחד ולחוד בגין הנכס אשר ברשותם והמצוי בשטח המוניציפאלי של התובעת סך של 104,391 ש"ח כולל אגרת שמירה.
3. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת 1. בבקשת רשות להתגונן אשר הוגשה, העלתה הנתבעת 1 טענות באשר לשטח הנכס.
4. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן אליו צורף הנתבע 2 כנתבע נוסף. לגישת התובעת כל ניסיונותיה לאשש את טענות הנתבעת ביחס לשטח הדירה נתקלו בסירוב מצד הנתבעת 1.
5. הנתבע 2 לא הגיש כל כתב הגנה, ותחת זאת ביום 30/04/08 הגיש מסמך שהכתיר במילים "מידע וצווי פיקוח עליון הנדסת בניין". ואולם, לא הובהר ההקשר בין התביעה לבין הטענות אשר הועלו אשר עסקו בין היתר בועדת וינוגרד, התנהלותם של אישי ציבור, שירותים אשר ניתנו ע"י משרדו של הנתבע 2 לשגרירויות שונות בתחום הנדסת הבניין, וכן עניין אכיפת ליקויי בניה שונים במבנים ציבוריים.
6. בדיון העלו הנתבעים ארוכות את טענותיהם, אולם רוב רובם של טענותיהם כלל אינן רלוונטיות למקרה דנן, ואינן עוסקות בשאלת חוב הארנונה שבגינו הוגשה התביעה.
התביעה נתקבלה.
החלטה:
1. ביהמ"ש הקשיב בקשב רב לטיעוני הנתבעים, אך סבור כי אין בידיו להושיע, ואין הוא הערכאה המתאימה לדון בטענותיהם.
2. באופן העקרוני, ראוי לחזור ולהדגיש כי החיוב לשאת במסי הארנונה, בדומה לחיוב לשאת במסים אחרים, צריך שיחול על כלל הציבור הנהנה מאותם שירותים הניתנים על-ידי רשות מקומית.
3. ב"כ התובעת המלומדת הפנתה את ביהמ"ש לפס"ד של ביהמ"ש העליון- רע"א 1809/07 עיריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ , רע"א 1888/07 עיריית הרצליה נ' חיים שרוני, מרים שרוני. (להלן: "עניין עיריית הרצליה").
4. באותו עניין נדונו ערעורים על החלטות שנתנו ע"י בימ"ש זה בעבר, ובהם ניתנה רשות להתגונן בפני תביעות בגין מיסים מוניציפאליים. ביהמ"ש סבר שאם הוכח כי האזרח לא קיבל את הודעת חוב הארנונה, או שקיבל אך לא הופנתה תשומת ליבו לעובדה שביכולתו להשיג על כך תוך 90 יום, וכי תישלל זכותו לטעון טענות בעניין בביהמ"ש בעתיד אם לא יעשה כן, לא ניתן יהיה לחסום את דרכו בביהמ"ש.
5. זכות הגישה לערכאות הוכרה על ידי הפסיקה כזכות חוקתית, למרות שאין הוראה ישירה ומפורשת, בנושא זה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
6. ואולם, גישת בימ"ש זה נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון בעניין עיריית הרצליה.
7. ביהמ"ש מחויב לפעול עפ"י סעיף 20(ב) לחוק יסוד השפיטה, ולפעול בהתאם להלכה שנפסקה בביהמ"ש העליון.
8. לאור האמור, אין מקום להמשיך ולדון בטענות הנתבעים, ויש לקבל את התביעה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
