אורח זוהר בשמים 

"...שביט זה היה כה נורא, כה מאיים, והוא גרם לפחד כה רב בקרב ההמונים, עד שכמה מתו ממורא ואחרים נפלו למשכב...בשני צידי הקרניים של שביט זה היו מספר גרזנים, סכינים, חרבות צבועות בצבע דם..."
כך תיאר רופא צרפתי בשם אנדרה פארה (Pare? (Andre? את הופעתו של שביט בשנת 1528.
שביט נראה כפס אור מאורך וזוהר בשמים. עד לפני כמה מאות שנים עוררו השביטים פחד ומורא בלב האנשים והיו קשורים באמונות תפלות. השביטים נחשבו למבשריהם של שטפונות, אסונות, מלחמות ורעב.
בימינו, אין השביטים נחשבים עוד למבשריהם של אירועים נוראיים וגם לא של אירועים אחרים כלשהם. אנו יודעים כיום ששביט הוא גוש קרח המגיע מן החלל הרחוק ומתקרב אל השמש. גודלו של גוש הקרח נע בין קילומטר אחד לכמה עשרות קילומטרים. בתוכו, כלואים גזים קפואים כגון פחמן חד חמצני (CO), פחמן דו חמצני (CO2) וחנקן ((N2. בגוש הקרח מעורבים גם גרגירי אבק. ככל שמתקרב השביט אל השמש, כך היא מחממת אותו יותר והטמפרטורה שלו עולה בהדרגה. כאשר מגיע השביט למרחק של כמה מאות מיליוני קילומטרים מן השמש, הוא מתחמם עד שהגזים הקפואים שבו מתאדים ומתפזרים מסביב בהילה עגולה. יחד איתם מתפזרים גם גרגירי האבק. אור השמש פוגע בגרגירי האבק ומוחזר מהם והחזרה זו גורמת להילה להראות בהירה. גודל ההילה מגיע לעשרות אלפי קילומטרים. השמש פולטת כל העת קרינה של חלקיקים טעונים העשוייה מאלקטרונים ופרוטונים, הקרוייה בשם רוח השמש. קרינה זו פוגעת בגרגירי האבק ובמולקולות הגז והודפת אותם לאחור. דבר זה גורם להיווצרותו של זנב ארוך העשוי להגיע לאורך של מיליוני קילומטרים. כאשר הוא סמוך לשמש מורכב אם כן השביט משלושה חלקים - גוש הקרח המקורי של השביט, הקרוי גרעין, הילה וזנב.
זנבו של השביט מופנה תמיד בכיוון מן השמש החוצה. הסיבה היא כיוונה של רוח השמש הנפלטת מן השמש החוצה אל השביט והודפת את הגזים והאבק המרכיבים אותו. זנב השביט מסתדר בכיוון זה בכל נקודה במסלולו סביב השמש.
חלק מן השביטים מגיעים מגיע שוב ושוב אל קרבת השמש, מידי כמה שנים, עשרות שנים, מאות שנים ואפילו אלפי שנים. שביטים כאלה נקראים בשם שביטים תקופתיים. חלקם האחר של השביטים מגיע לקרבת השמש רק פעם אחת, חוזרים אל מרחבי החלל ואינם שבים עוד לעולם. שביטים כאלה נקראים בשם שביטים חד פעמיים.
אדמונד האלי (Edmund Halley), שחי בין השנים 1742-1656 היה אסטרונום שגילה את מחזוריותם של השביטים. הוא הביע את הסברה שהשביטים שהופיעו בשנים 1531,1607 ו 1682 הם למעשה אותו שביט עצמו המגיע שוב ושוב אל קרבת השמש אחת לכשבעים ושש שנים. האלי חזה שהופעתו הבאה של השביט תתרחש בשנת 1758. האלי אמנם לא זכה לחזות בחזרתו של השביט אך השביט אכן הגיע בשנה בה הוא נקב. שביט זה קרוי על שמו של אדמונד האלי. הוא ידוע בשם שביט האלי. שביט האלי הופיע פעמיים במאה שלנו, בשנת 1910 ובשנת 1986.
מנין מגיעים השביטים?
השביטים מגיעים משני איזורים שמחוץ למערכת השמש, ומצויים סביב לה - חגורת קוויפר וענן אורט (Oort Cloud), הקרוי על שם מגלהו, אסטרונום הולנדי בשם יאן אורט. בשני איזורים אלה מצויים מיליארדי כדורי קרח. מספרם מוערך בכעשרה טריליון (עשרת אלפים מיליארדים). כדורים קרח אלה הם השביטים. חגורת קוויפר היא הקרובה יותר אלינו וענן אורט הוא המרוחק יותר. הוא מתחיל במרחק של 1.5 שנות אור מן השמש ומגיע עד מרחק של 3 שנות אור ממנה. שנת אור היא יחידת אורך שערכה כעשרת אלפים מיליארדי קילומטרים. לשם השוואה, מרחק כדור הארץ מן השמש הוא 150 מליון קילומטרים. במלים אחרות, זהו איזור המשתרע בין מרחק של פי 50,000 עד מרחק של פי 100,000 ממרחק כדור הארץ מן השמש. מפעם לפעם, חורג כדור קרח כזה, המצוי באחד מן האיזורים המתוארים, ממסלולו, ומתחיל לנוע כלפי השמש, בהשפעת משיכתה. כאשר הוא מתקרב למרחק של כמה מאות מיליוני קילומטרים ממנה הוא מתלהט ונוצרים בו הילה וזנב. שביטים מתגלים מידי שנה בשנה אך מעטים הם אלה הנראים בעין חשופה. שביטים תקופתיים מאופיינים על ידי זמן מחזור, שהוא תדירות הופעתם, או במלים אחרות זמן הקפתם את השמש. לדוגמה, לשביט האליי זמן מחזור של 76 שנה ומשמעות הדבר היא שאחת ל 76 שנה הוא מגיע אל קרבת השמש. לעתים מופר זמן המחזור. דוגמה
לכך הוא השביט הייל בופ (Hale-Bopp) שביקר במערכת השמש בשנה זו. הוא נראה היטב לעין, גם בישראל. הייל בופ הוא שביט תקופתי. הפעם האחרונה שבה ביקר במערכת השמש היתה לפני למעלה מארבעת אלפים שנה (בשנת 2213 לפני הספירה, על פי ההערכה) אולם הפעם הבאה תהיה בעוד זמן קצר בהרבה, רק (!) בעוד כאלפיים ושלוש מאות שנה, זאת אומרת בסביבות שנת 4300. הסיבה לכך היא שבדרכו, עבר השביט ליד כוכב הלכת צדק, שהוא הענק ביותר במערכת השמש. צדק משך אותו ועקב כך גרם לשינוי מסלולו וכתוצאה מכך גם לשינוי זמן המחזור שלו שהפך להיות קצר יותר.
מדוע חשוב לחקור שביטים? אחת הסיבות היא חקר היווצרות השמש שלנו, מערכת השמש שלנו ושמשות אחרות. על פי ההשערה, עשויים השביטים מן החומרים הראשוניים שיצרו את מערכת השמש. חומרים אלה נותרו כפי שהיו בתחילת היווצרותה. חקר השביטים עשוי לכן לתרום לידיעותינו על התפתחותה של מערכת השמש.
סיבה נוספת וחשובה מאד ואולי אף קריטית, היא הסכנה העלולה להגרם משביטים. למרות שאירוע של פגיעת שביט בכדור הארץ הוא נדיר, הוא עשוי להתרחש ביום מן הימים. פגיעת שביט עלולה להמיט אסון על כדור הארץ. ייתכן שפגיעה כזו לא תתרחש אלא בעוד מאות או אלפי שנים אך הפגיעה עלולה להיות חמורה ביותר, אולי עד כדי שואה עולמית. על ידי צפייה בשביטים ולימוד מסלוליהם ייתכן וניתן יהיה לצפות את פגיעתו של שביט בכדור הארץ ולנסות למנוע את פגיעתו בעוד מועד.