עלויות בשיטת אספקת DFT 

הסבר על DFT

על מנת להבין את הנושא, חשוב ראשית כל להבין מהו DFT (Demand Flow Technology). שיטת DFT היא חלק משיטת הייצור הרזה (Lean Production). שיטה זו מקורה ביפן והיא מתבססת על מגירה כפולה בקו הייצור של הלקוח או במחסן קידמי שלו.

כאשר מסתיימת מגירה אחת מבצע הלקוח קריאה לספק ("יריה") והספק מחוייב להשלים את המגירה בפרק הזמן שהוגדר מראש בחוזה, כאשר פרק זמן זה הוא קצר (בדרך כלל ימים בודדים). כמובן שפרק זה קצר משמעותית מה- LT של המוצר, אחרת הלקוח לא היה זקוק לשיטה זו אלא היה שולח הזמנת רכש רגילה. הלקוח מספק בדרך כלל תחזיות לספק, על מנת לעזור לו להצטייד ולהיות מוכן בכל רגע נתון עם המלאי הנדרש.

הקדמה

מאמר זה מתאים בעיקר ליצרנים אשר משך ייצור המוצר מתחילתו, ארוך מזמן חידוש המלאי הנדרש על ידי הלקוח בשיטת DFT. במאמר זה יוצגו העלויות בשלוש קטגוריות: עלות לוגיסטית, עלות מימונית והעברת האחריות מהלקוח לספק.

הסבר למנהלים

תהליך ההצטיידות והייצור המבוצע על ידי הלקוח לפני מעבר ל- DFT:
קבלת הזמנות לקוח/תחזיות -> הרצת MRP -> הכנת דרישות לרכש -> הוצאת הזמנות רכש לספק -> מעקב הזמנות (הקדמות/דחיות) -> קליטת סחורה -> אחסון הסחורה במחסן מרכזי / קבלן -> ליקוט קיט למנת ייצור -> העברה לקו הייצור -> ביצוע ייצור

תהליך המכירה המתבצע על ידי הספק לפני המעבר ל DFT:
קבלת הזמנת לקוח -> הרצת MRP -> ביצוע הצטיידות + ייצור -> אספקה ללקוח (חודשית/דוח חודשית/רבעונית...).

תהליך ההצטיידות והייצור המבוצע על ידי הלקוח בשיטת ה- DFT:
ביצוע יריה בסיום מגירה -> קליטת הסחורה בקו הייצור / מחסן קידמי -> ביצוע ייצור

תהליך המכירה המתבצע על ידי הספק בשיטת DFT:
קבלת תחזיות מהלקוח -> ביצוע הצטיידות + ייצור (תוך כדי לקיחת סיכונים וחישובים) -> אחסון -> אספקה במנות קטנות לפי גודל המגירה של הלקוח.

ניתן להבין בקלות את החיסכון העצום בתהליך עבור הלקוח. בדומה לחוק שימור האנרגיה, העלות הכללית של התהליך אינה קטנה. החיסכון אצל הלקוח גורם לבזבוז אצל הספק. הספק נדרש לבצע פעולות נוספות שבאמצעותם הוא חוסך ללקוח כסף רב.

עלויות לוגיסטיות

עבור הספק נוספות עלויות נוספות שלא היו לו בשיטה הקודמת. עלויות אלו נובעות מהעובדה שכעת עליו לאחסן מלאים (תוצ"ג, מלאי בתהליך וח"ג)  ובנוסף הוא מבצע כעת יותר פעולות של אריזה ומשלוח.

1. אחסון מלאי תוצ"ג – בשיטה הרגילה ייצור לפי הזמנת הלקוח ואספקת כל מנת הייצור, ב- DFT אספקות של מנות קטנות ממנת הייצור.

ביצוע פעולת משלוח מספר רב יותר של פעמים – בשיטה הרגילה המשלוח הוא פעם בתקופה, כעת תדירות המשלוחים עולה דבר הגורם למספר גורמים בחברה להגברת פעילות:

• מחסן – אורז / מכין משטח מספר רב יותר של פעמים.
• מחסן – הכנת יותר תעודות משלוח.
• הובלה – ביצוע מספר רב יותר של הובלות.
• הנה"ח – טיפול ביותר ת. משלוח חשבוניות.

2. אחסון מלאי בתהליך – על מנת שהספק יוכל לעמוד בדרישות הלקוח, עליו לייצור מלאי בתהליך על מנת לקצר את משך הייצור שלו ברגע שהוא נדרש להשלים מלאי אצל הלקוח.

3. מלאי ח"ג – חוסר הוודאות כתוצאה מכך שהספק עובד מול תחזיות, גורם לכך שעליו להצטייד ולאחסן מלאי ח"ג גדול בדרך כלל ממה שהיה עושה במידה והייתה לו הזמנת לקוח מסודרת, שאליה היה מבצע הצטיידות.

עלויות מימון

בשיטה זו על הספק להחזיק בכל רגע נתון מלאי תוצ"ג, מלאי בתהליך ומלאי ח"ג, על מנת שיוכל לעמוד בדרישות הלקוח. מצד שני הספק מבצע מכירה רק שהלקוח זקוק באמת לסחורה ולמעשה ממן את המלאים לאורך השרשרת. הלקוח מבחינתו דוחה אספקות (לא מבצע "יריה") ואינו נדרש לתת דין וחשבון בנושא. בנוסף הלקוח משיג בשיטה זו סבבי מלאי גבוהים ומוריד את ערך המלאי בחברתו.

אחריות

עלות זו היא הקשה ביותר לכימות. הלקוח בעצם מעביר את האחריות למלאי בחברה מאנשי הרכש שלו לספק.

הלקוח יכול לחסוך באנשי רכש:

1. אנשי התפ"י אינם צריכים לבצע הצטיידות.
2. אין צורך להוציא הזמנות רכש.
3. אין צורך לבצע מעקב אספקות / אישורים.
4. אין צורך לפנות לספק בבקשות חריגות (הקדמות או דחיות), פשוט מבצעים או לא מבצעים יריה.

סיכום

על ספקים אשר מתבקשים לעבוד בשיטה זו לבדוק טוב את העלויות הנוספות לתהליך.
הספק צריך להחליט האם העבודה היא מספיק רווחית ואין צורך בתוספת תשלום או שעליו לדרוש תוספת.

השיטה הכי טובה לטעמי להציג ללקוח את העלויות היא להציג לו הצעת מחיר מגורם שלישי לוגיסטי אשר לוקח על עצמו את מימוש השיטה. בדרך זו הלקוח מבין יותר בקלות את העלויות הנוספות ומחשב מחדש על הכדאיות.

באופן אישי, שיטה זו עזרה לי להסביר את עצמי טוב יותר מול לקוחות.