ריפוי 

להזרים אנרגיה של שמחה

בחג סוכות מתגלה ביקום כח של שלמות, חסד, אהבה ונתינה, שאליו מתחברים גם באמצעות שמחת בית השואבה, משום שהמים הם הכלי המוליך לעולם את אור החסדים, וניסוך המים מזרים אנרגיה של שמחה ושחרור מכאוס.גם אנחנו, ע"י שיווי צורה לאור, ע"י הולכת האור, נהיה חופשיים מכאוס.

בשמחת תורה נמצא האור זמין לכולם וביחד עם השפעת צ'אקרת הלב, המקושרת לכוכב נוגה – משודרת ביקום בזמן הזה אנרגיית ריפוי גדולה. השילוב של אהבה עצמית ואהבת הזולת מביא ריפוי, ומאפשר לנו לבנות שדה הגנה עבורנו ועבור הסובבים אותנו. גם הסוכה מסננת עבורנו את השליליות.

בפרשת בראשית הנקראת בזמן הזה גורש האדם מגן עדן כדי לעבוד במציאות הגשמית. הגוף הגשמי מאופיין ברצון לקבל, ובאמצעותו יכול כח הבורא להתממש בעולם הפיזי. הנשמה מאופיינת בכח הנתינה, ובאמצעות התמרת הרצון לקבל- לרצון לקבל על מנת לתת – נוכל להתחבר לאור ולגלותו. ואז נוצרת מעגליות של קדושה, מעגל אנרגטי חזק. 

לגלות שאיננו נפרדים

בגן העדן היה האדם חלק מן הטבע. הדואליות שהשגנו מעץ הדעת טומנת בתוכה פרוד וניכור כלפי הטבע שסביבנו – וגם כלפי טבענו הפנימי. ההבחנה בינינו לבין הזולת היא שלב חשוב בהתפתחות התודעה, אך יש לשוב ולגלות שאיננו נפרדים אלא מהווים ישות אחת שלמה. מודעות חדשה של אחדות. 

לאכול מעץ הדעת – לגלות בגרות חדשה

לפני אכילת התפוח מעץ הדעת לא הייתה יכולת לאדם וחווה להבחין בין טוב ורע, להקדיש מחשבה שניה למעשיהם, ולקחת עליהם אחריות. כשהנחש פיתה את חווה לאכול את התפוח, מצא הדבר חן בעיניה והיא אכלה מבלי להרהר בדבר, מבלי להתלבט או להרגיש שזה לא בסדר, ומבלי לחשוב על ההשלכות של מעשיה. גם אדם לא היסס כלל, חווה הציעה לו והוא לקח. כשאלוהים שאל את אדם מה זאת עשית – אדם ענה – היא נתנה לי מן העץ ואוכל. וכשאלוהים שאל את חווה מה זאת עשית – חווה ענתה – הנחש השיאני ואוכל. חוסר לקיחת אחריות וגלגול האשמה על אחרים הוא הוא החטא הקדמון.עכשיו, כשכבר אכלנו מעץ הדעת, אנו מאותגרים להתבגר ולצמוח לכדי יכולת אמיתית להבחין בין טוב ורע, לחשוב על מעשינו ועל השלכותיהם, ולקחת עליהם בעלות ואחריות, מבלי להאשים את עצמנו או אחרים.כאשר ברא אלוהים את האדם המשיל אותו על כל חי. אנו מאותגרים כעת לבחור האם נמשול בתבונת לב ובאור, או מתוך ניצול לרעה.