אחריות רשויות ציבוריות לנזק שארע לרכב כתוצאה ממפגעים בכביש אשר בתחומן 

מאת : עו"ד מני ארבל

נהג רוכב על קטנועו בכביש ולפתע נתקל הקטנוע בבור פתוח. הנהג מאבד את שיווי המשקל ומחליק עם הקטנוע.
יצויין כי מאורע זה הינו תאונת דרכים ולכן אם נפצע הנהג יוכל להגיש תביעה בגין נזק הגוף שנגרם לו, מכוח ביטוח החובה של הקטנוע.
אך מה לגבי הנזק לקטנוע ולרכושו של הנהג? האם יש לנהג את מי לתבוע, ואם כן באיזו עילה? מאמר זה יעסוק בתשובה לשאלה זו.
ראשית על הנהג לבדוק מיהו הגוף האחראי על הכביש הספציפי בו נהג. לדוג' עיריה, מע"צ, רשות מקומית אחרת וכד'.
החוק והפסיקה קובעים את תחומי אחריות רשויות הציבוריות השונות.
כך לדוגמא, חוק פקודת העיריות [נוסח חדש] קובע בס' 235 את חובותיה של עיריה לדאוג לתחזוקה תקינה של הכבישים. כך נקבע בס' קטן (2): תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; ובס' קטן (3) נקבע: תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב; ובס' קטן (5) נקבע: תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות.
סמכויות העיריה נקבעו בסעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ס' קטן(11) - לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור ובס' קטן (29) - לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה...
לאחר שאיתר הנהג את הרשות המתאימה וסמכויותיה, עליו לבדוק האם הפרה הרשות את חובות המוטלות עליה מכוח החוק והאם פעלה ברשלנות.
לעניין הוכחת האחריות, הפסיקה מטילה במקרים רבים אחריות על רשויות ציבוריות. כך לדוג' בע"א 176/59 עירית תל אביב-יפו נ. ראש חודש, פ"ד טז 301 קבע מ"מ הנשיא אגרנט כי פקודת העיריות (נוסח חדש) מטילה על עירייה את התפקיד לתקן את הדרכים הציבוריות וכי תפקיד זה הוא תפקיד עיקרי והכרחי. ממשיך השופט אגרנט ואומר בעמ' 305: "נוכח אופיו זה של התפקיד האמור, מחייב ההגיון לקבוע כי, מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העיריה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים."
ובפס"ד 5128/05 (שלום נתניה) דראושה מריאנה ואח' נ' דרך ארץ הייוויז 1997 בע"מ מיום 30/1/2006, נדון מקרה בו ארע נזק לרכב שפגע בלוח עץ גדול בכביש 6. שם נקבע: " מדיניות משפטית ראוייה יש בה לקבוע, לעניות דעתי, כי קמה חובת זהירות קונקרטית של הזכיין כלפי התובעים, מקום בו מוטלים מכשולים על הכביש... הטעם לכך ... החשש לסיכון חיי אדם בכביש מהיר ביותר והן נוכח גביית דמי האגרה על ידי הזכיין... הנתבעת ... לא פעלה להגדלת תדירות הסיורים ובכך התרשלה והפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעים ...".
בפס"ד 1408/02 (בימ"ש לתביעות קטנות טבריה) גנון נ' אילון מיום 4/2/03 נדון מקרה בו ארעה תאונת דרכים בין שתי מכוניות בין היתר כתוצאה מכתם שמן. שם דובר על כביש באחריות מע"צ. כתם השמן היה ברוחב של כ40 ס"מ ובאורך של 2 ק"מ. בפסיקתו כי מע"צ תשפה את הנתבעת ב50%, אומר כב' השופט יונתן אברהם: "אין מדובר בדבר של מה בכך אלא במפגע מהותי שמהווה סכנה לציבור רחב של משתמשים בכביש. במפגעים גדולים מסוג זה אין להקל ראש ויש לקבוע נורמה שיהיה בה כדי לגרום לצד ג' להערך לאיתורם באופן עצמאי ולהסרתם מבעוד מועד ובהקדם. .... כאמור במפגעים גדולים ובולטים מסוג זה צריכה מ.ע.צ להערך כדי לטפל מיד לאחר גרימתם ולא רק לאחר שנודע לה עליהם בעקבות תאונה. אשר על כן מ.ע.צ חבה חובת זהירות כלפי הנתבעת כמי שהשתמשה בכביש, חובה שהופרה והיתה אחד הגורמים לתאונה."
עם זאת, יש לציין כי החובות המוטלות על הרשויות אינן חובות מוחלטות. עפ"י הפסיקה אין לעיריות אחריות אבסולוטית ורחובת ומדרכות עיר אינם משטח סטרילי. בע"א (ירושלים) 4344/97 כהן נ' עירית רמת גן תק-מח 98, נדון מקרה של הולכת רגל שנפלה ברחוב לאחר שנתקלה בבליטה על גבי המדרכה. בדחותו את התביעה, אומר כב' הנשיא ו' זילר: "... רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ... עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית... ציבור המשתמשים ער לכך ... והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות ...ואי אפשר לבוא בטענות על העירייה על ש"אי-יושר" זה לא תוקן.".
יש לקחת בחשבון כי התנהגותו של הנהג תשפיע על התשובה לשאלה האם בית המשפט יקבע כי יש לו אשם תורם. בבר"ע 212/04 (מחוזי י-ם) מר אברהם יהודיוף נ' עירית ירושלים מיום 21/09/2004, דובר ברכב שנכנס לבור בכביש ונגרם לו נזק. כב' הש' יוסף שפירא פסק בעניין זה כי יש להכיר באשם תורם של הנהג בשיעור של 50% וזאת לאור היכרותו הטובה של המערער את הכביש, ידיעתו על כך שקיימים בו לעיתים בורות ומפגעים ולאור מזג האויר הגשום ששרר בעת התאונה, על כן היה על המערער לנהוג ביתר זהירות ובייחוד לנהוג במהירות נמוכה באותם קטעים.
ובפס"ד 5128/05 (שלום נתניה) קבע כב' השופט אורן שוורץ: "כאשר אני בוחן נתונים אלה לצד שעת האירוע, שעה של אור יום מלא בחודשי הקיץ, אני סבור שלתובע 2 ישנה אחריות לאירוע הנזק בשיעור של 30%, שהרי אם אכן היה שומר על מרחק בטיחות מספק מהרכב שלפניו יתכן והיקף הנזק היה קטן".
אם יקבע בית המשפט כי אכן הרשות הציבורית הפרה את חובותיה והתרשלה, עדיין יצטרך התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו כדי לקבל פיצוי על נזקיו.
יצויין כי קביעותיהם של כבוד השופטים בתיקים שאינם בבית המשפט העליון אינן יוצרת הלכה המחייבת את כל השופטים באשר הם.

כל האמור במאמר הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי, כל הסתמכות על האמור הינה באחריות המסתמך ודעתו בלבד. בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ פרטני מעו"ד המתמחה בתחום.