נושא חקר המנטליות האנושית הוא נושא אשר מעסיק אותנו ביום-יום וכמובן שעוד יותר את אנשי המקצוע אשר עוסקים בנושא מעניין זה, אשר בעזרתו, אנו יכולים להבין המון דברים במוח שלנו ובדפוסי ההתנהגות שלנו. בעזרת תחום זה, במידה והחקר הוא כנה ומעמיק, אנו נוכל לעשות פעולות רבות ביעילות גדולה יותר מהיום, ולשלוט בעצמנו ברמה גבוהה ביותר. אך כאן מתחילות בעצם הבעיות. בכנות והעמקה של החוקרים-ואין זאת קשור לחוקרים אשר עוסקים במקצוע כיום-אלא זה פשוט חתום על כך שהם בני אדם אשר להם תחומי עניין ספציפיים ובכך שאינם יכולים כמעט ולהיות אובייקטיביים כאשר אלו חוקרים את הנושא, אלא בד"כ מסתכלים על עצמם בחלק מהמחקר, וכך, בעצם יורד חשיבותו של המחקר, כתוצאה מסובייקטיביות ברורה. אין אני אומר כי החוקרים אינם יכולים להתעלות על כך ולהיות בתוך חשיבה ביקורתית ברמה גבוהה מאוד עד בלתי אפשרית בנושאים מסויימים-כרגון רגשות, אשר לחוקר הרבה פעמים תהיה חוסר כנות במחקרו בגלל הצדקת רגשותיו או מעשיו אשר הוא עצמו חוקר. עוד דבר אשר מונע ממחקרים להיות מדוייקיםכנים, הם תחומי העניין של החוקר. מן הטבעי כי חוקר אשר מנהל מחקר בנושא גדול מסויים כגון דפוסי התנהגות של בני אדם, יתעניין יותר בדפוסי ההתנהגות של אדם אשר נמצא בתוך אהבה, בגלל סיטואציה כזאת בחייו האישיים שלו, ולכן יעמיטק יתר על המידה בנושא זה ולא יתייחס לנושאים אחרים בצורה טובה מספיק על מנת שהנושא אשר עליו כתב וחקר יהיה מספק את קורא הממצאים ובעצם הנושא אינו שלם. לכן, אני בעצם טוען כי כל אדם אשר מעוניין לתרום לתחומואו לתחום אשר בו אנו עוסקים במאמר זה, ידע לא לעסוק בעצמו ולתרום לחברה על ידי מחקרו ולא לנסות לעזור לעצמו במסגרת מחקרים חשובים-התנהגות זאת בעצם הורסת את המדע אט-אט!
נאור פו
