העותרת הגישה עתירה ובה היא מבקשת סעדים שונים שעיקרם הוא אחד, היינו להבטיח שתתאפשרנה פניות שמאלה מכביש 651 למפעלה ופניות שמאלה ביציאה מן המפעל לכביש 651.
פניות שמאלה אלה אפשריות כיום עקב כך שבכביש 651, ביציאה ממפעל העותרת, קיים רמזור אשר יבוטל עם השלמת בניית גשר ההפרדה המפלסית בין כביש 651 לבין מסילת הרכבת ובעקבות כך תימנע גם האפשרות לפנות שמאלה, הקיימת היום.
עיקר טענת העותרת בעתירה היא כי שינוי הסדרי התנועה באופן המבטל את האפשרות של פניה שמאלה למפעל העותרת וממנו לכביש 651 נעשה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, עילה אשר לפי כללי המשפט המינהלי, מצדיקה את ביטול ההחלטה.
בגדר העתירה הגישה העותרת גם בקשה זו לצו ביניים וצו ארעי בה היא מבקשת להימנע מקביעת הסדרי תנועה המונעים את הפניות שמאלה כאמור וכן להימנע מהקמת מפרדות או איי תנועה או כל מכשול פיזי אחר אשר ימנעו פניות שמאלה כאלה.
במועד הגשת הבקשה ולאחר עיון בה, ניתן על ידי צו ארעי כפי שהתבקש בבקשה וזאת עד למתן החלטה אחרת, תוך שהמשיבים התבקשו להגיש תשובות לבקשה ודיון בה נקבע ליום 14.8.08.
עם קבלת תשובת המשיבים 1 ו-2 הסתבר כי מבלי לגרוע מטענותיהם לעצם העניין, היינו כי ההחלטה לבטל את הסדרי התנועה המאפשרים פניות שמאלה אל וממפעל העותרת התקבלה כדין ובסמכות והיא גם נכונה לגופו של עניין, המשיב 2, (שהוא הרשות המוסמכת בנושא הסדרי התנועה) נכון, לפנים משורת הדין, לקיים שימוע של טענות העותרת בעניין הסדרי תנועה אלה. הסכמה זו הותנתה ע"י המשיב 2 בכך שהעותרת תסכים שהצו הארעי יבוטל. להסכמה זו הצטרפו גם המשיבים 5 ו-6. בהחלטה מיום 12.8.08 ביקשתי את התייחסות העותרת לאפשרות של ביטול צו הביניים וקיום שימוע בעניין הסדרי התנועה, וביום 13.8.08 הודיעה העותרת כי היא אינה מסכימה להסדר כזה מנימוקים שונים המפורטים בהודעתה ואינם מצריכים פירוט בשלב זה.
הדיון, אם כן, התקיים ביום 14.8.08 ובגידרו שמעתי את טענות הצדדים. ב"כ העותרת שטען באריכות ובכשרון רב, שם את הדגש על כך שהמשיבים 1 ו-2 (ליתר דיוק המשיב 2 שכאמור הוא הרשות המוסמכת להסדרי תנועה) שינו את עמדתם ובמקום ההסדרים שנקבעו בנספח התנועה לתכנית ש/ד/1129 (שהיא התכנית שעל פיה נבנה גשר ההפרדה המפלסית) נקבעו כעת הסדרים המונעים את הפניות שמאלה אל וממפעל העותרת וזאת בלא ליידע את העותרת ובלא לאפשר לה את השמעת טענותיה. בצד הדברים האלה הוסיף ב"כ העותרת וטען כי ביטול אפשרויות הפניה שמאלה אל וממפעל העותרת, יגרום לה נזקים אשר לטענתו עולים על הנזק שיגרם לציבור אם ישאר הצד הארעי בעינו.
ב"כ המשיבים 1 ו-2 וכן ב"כ המשיבים 5 ו-6 טענו כי הסדרי התנועה אינם חלק מן התכנית האמורה וכי מכל מקום, אין ולא היתה כל חובה לערוך לעותרת שימוע בטרם קבלת ההחלטה על קביעת הסדרי תנועה בגשר ההפרדה המפלסית. ב"כ המשיבה 4 הדגיש את חשיבות העמידה בלוח זמנים להשלמת הגשר וב"כ המשיבה 7 עמד גם הוא על חשיבות פתיחתו לתנועה של הגשר מוקדם ככל האפשר.
במהלך הדיון שמעתי גם את דבריו של מי שעוסק (מטעם המשיבה 4) בתכנון ובביצוע גשר ההפרדה המפלסית, ומהם למדתי שאם יבוטל הצו הארעי ולאחר מכן תתקבל העתירה וייקבע שביטול אפשרויות הפניה שמאלה אל וממפעל העותרת נעשה שלא כדין לא תהיה מניעה, מבחינה הנדסית, לבצע את ההסדרים הדרושים על מנת לאפשר פניות שמאלה כאלה.
שיקול זה נראה לי כמספיק כדי להכריע את גורל הבקשה לשבט.
אף אם היו סיכוייה של העתירה להתקבל טובים מכפי שהם נראים בשלב הזה, נראה לי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לחובתה של העותרת. מטענות המשיבים ומהסבר שקיבלתי במהלך הדיון, הבינותי כי אם ישאר הצו הארעי על כנו עד למתן פסק דין בעתירה, יחול עיכוב בהשלמת הביצוע של גשר ההפרדה המפלסית בעוד אשר, כפי שציינתי לעיל, אם יבוטל הצו ותתקבל העתירה, אפשר יהיה להחזיר את המצב הנוכחי (לפיו קיימת אפשרות של פניות שמאל אל וממפעל העותרת) לקדמותו.
טענות העותרת בדבר הנזק הצפוי להגרם לה כתוצאה מהנהגת הסדרי התנועה החדשים, אינן מהוות נימוק שיש בו כדי להצדיק פגיעה בציבור בכלל ובציבור המשתמשים בכביש 651 בפרט, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
העותרת תשלם לכל אחד מן המשיבים 1 ו-2, המשיבה 3, המשיבה 4, המשיבים 5 ו-6, המשיבה 7 שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
פניות שמאלה אלה אפשריות כיום עקב כך שבכביש 651, ביציאה ממפעל העותרת, קיים רמזור אשר יבוטל עם השלמת בניית גשר ההפרדה המפלסית בין כביש 651 לבין מסילת הרכבת ובעקבות כך תימנע גם האפשרות לפנות שמאלה, הקיימת היום.
עיקר טענת העותרת בעתירה היא כי שינוי הסדרי התנועה באופן המבטל את האפשרות של פניה שמאלה למפעל העותרת וממנו לכביש 651 נעשה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, עילה אשר לפי כללי המשפט המינהלי, מצדיקה את ביטול ההחלטה.
בגדר העתירה הגישה העותרת גם בקשה זו לצו ביניים וצו ארעי בה היא מבקשת להימנע מקביעת הסדרי תנועה המונעים את הפניות שמאלה כאמור וכן להימנע מהקמת מפרדות או איי תנועה או כל מכשול פיזי אחר אשר ימנעו פניות שמאלה כאלה.
במועד הגשת הבקשה ולאחר עיון בה, ניתן על ידי צו ארעי כפי שהתבקש בבקשה וזאת עד למתן החלטה אחרת, תוך שהמשיבים התבקשו להגיש תשובות לבקשה ודיון בה נקבע ליום 14.8.08.
עם קבלת תשובת המשיבים 1 ו-2 הסתבר כי מבלי לגרוע מטענותיהם לעצם העניין, היינו כי ההחלטה לבטל את הסדרי התנועה המאפשרים פניות שמאלה אל וממפעל העותרת התקבלה כדין ובסמכות והיא גם נכונה לגופו של עניין, המשיב 2, (שהוא הרשות המוסמכת בנושא הסדרי התנועה) נכון, לפנים משורת הדין, לקיים שימוע של טענות העותרת בעניין הסדרי תנועה אלה. הסכמה זו הותנתה ע"י המשיב 2 בכך שהעותרת תסכים שהצו הארעי יבוטל. להסכמה זו הצטרפו גם המשיבים 5 ו-6. בהחלטה מיום 12.8.08 ביקשתי את התייחסות העותרת לאפשרות של ביטול צו הביניים וקיום שימוע בעניין הסדרי התנועה, וביום 13.8.08 הודיעה העותרת כי היא אינה מסכימה להסדר כזה מנימוקים שונים המפורטים בהודעתה ואינם מצריכים פירוט בשלב זה.
הדיון, אם כן, התקיים ביום 14.8.08 ובגידרו שמעתי את טענות הצדדים. ב"כ העותרת שטען באריכות ובכשרון רב, שם את הדגש על כך שהמשיבים 1 ו-2 (ליתר דיוק המשיב 2 שכאמור הוא הרשות המוסמכת להסדרי תנועה) שינו את עמדתם ובמקום ההסדרים שנקבעו בנספח התנועה לתכנית ש/ד/1129 (שהיא התכנית שעל פיה נבנה גשר ההפרדה המפלסית) נקבעו כעת הסדרים המונעים את הפניות שמאלה אל וממפעל העותרת וזאת בלא ליידע את העותרת ובלא לאפשר לה את השמעת טענותיה. בצד הדברים האלה הוסיף ב"כ העותרת וטען כי ביטול אפשרויות הפניה שמאלה אל וממפעל העותרת, יגרום לה נזקים אשר לטענתו עולים על הנזק שיגרם לציבור אם ישאר הצד הארעי בעינו.
ב"כ המשיבים 1 ו-2 וכן ב"כ המשיבים 5 ו-6 טענו כי הסדרי התנועה אינם חלק מן התכנית האמורה וכי מכל מקום, אין ולא היתה כל חובה לערוך לעותרת שימוע בטרם קבלת ההחלטה על קביעת הסדרי תנועה בגשר ההפרדה המפלסית. ב"כ המשיבה 4 הדגיש את חשיבות העמידה בלוח זמנים להשלמת הגשר וב"כ המשיבה 7 עמד גם הוא על חשיבות פתיחתו לתנועה של הגשר מוקדם ככל האפשר.
במהלך הדיון שמעתי גם את דבריו של מי שעוסק (מטעם המשיבה 4) בתכנון ובביצוע גשר ההפרדה המפלסית, ומהם למדתי שאם יבוטל הצו הארעי ולאחר מכן תתקבל העתירה וייקבע שביטול אפשרויות הפניה שמאלה אל וממפעל העותרת נעשה שלא כדין לא תהיה מניעה, מבחינה הנדסית, לבצע את ההסדרים הדרושים על מנת לאפשר פניות שמאלה כאלה.
שיקול זה נראה לי כמספיק כדי להכריע את גורל הבקשה לשבט.
אף אם היו סיכוייה של העתירה להתקבל טובים מכפי שהם נראים בשלב הזה, נראה לי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לחובתה של העותרת. מטענות המשיבים ומהסבר שקיבלתי במהלך הדיון, הבינותי כי אם ישאר הצו הארעי על כנו עד למתן פסק דין בעתירה, יחול עיכוב בהשלמת הביצוע של גשר ההפרדה המפלסית בעוד אשר, כפי שציינתי לעיל, אם יבוטל הצו ותתקבל העתירה, אפשר יהיה להחזיר את המצב הנוכחי (לפיו קיימת אפשרות של פניות שמאל אל וממפעל העותרת) לקדמותו.
טענות העותרת בדבר הנזק הצפוי להגרם לה כתוצאה מהנהגת הסדרי התנועה החדשים, אינן מהוות נימוק שיש בו כדי להצדיק פגיעה בציבור בכלל ובציבור המשתמשים בכביש 651 בפרט, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
העותרת תשלם לכל אחד מן המשיבים 1 ו-2, המשיבה 3, המשיבה 4, המשיבים 5 ו-6, המשיבה 7 שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
