הפרעת קשב וריכוז נחשבה שנים רבות כהפרעה המאפיינת את תקופת הילדות וההתבגרות, בעוד התפיסה שרווחה בקרב הציבור הרחב ואנשי המקצוע כאחד הייתה שההפרעה, על אוסף הסימפטומים הנלווים לה, נעלמת ספונטנית עם ההתבגרות ואינה קיימת בקרב האוכלוסייה הבוגרת. מעדויות של מטופלים הסובלים מההפרעה עולה כי שרידים לסברה זו ניכרים עד היום בקשיים העומדים בדרכם לאבחון הפרעה זו ולטיפול בה. בפועל, נראה ששיעור המבוגרים המאובחנים כלוקים בהפרעת קשב וריכוז מהווה הערכת חסר ביחס לשיעור המבוגרים הסובלים ממנה. תופעה זו יכולה להיות מוסברת על ידי מספר סיבות: ראשית, ביטויי ההפרעה, ובפרט מרכיב ההיפראקטיביות המתלווה לה לעיתים, נוטים להשתנות לאורך השנים, כך שהידע שנצבר לגבי תופעות המאפיינות ילדים הלוקים בהפרעה אינו בהכרח רלוונטי למבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז. הסבר נוסף לקושי לאבחן את ההפרעה טמון בסוג המסוים של ההפרעה בה לוקה הפרט: הפרעת קשב וריכוז יכולה להופיע עם או בלי מרכיב ההיפראקטיביות. בעוד שילד היפראקטיבי מערים קשיים על סביבתו הקרובה ומאתגר אותה חדשות לבקרים, הרי שילד הלוקה בהפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות מושך הרבה פחות תשומת לב לקשייו ולסבלו. יתרה מזאת, ילד הלוקה בהפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות והנו בעל אינטליגנציה טובה, עשוי אף לחפות באמצעותה על בעיית הקשב והריכוז ולהציג הישגים שלא יעלו אף הם את החשד לקיומה של בעיה. ילד כזה, עשוי אמנם לצלוח את מערכת החינוך מבלי שהבעיה תאותר ותאובחן, אולם עם הישגים שאינם משקפים את מלוא הפוטנציאל הטמון בו, מאפיין שעלול ללוותו לאורך חייו הבוגרים. סיבה נוספת לפער בין אוכלוסיית המבוגרים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז לבין המבוגרים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז טמונה, להערכתי, במנגנון פנימי הסתגלותי: בשל השונות הרבה הקיימת במאפייני ההפרעה, הרי שהבולטות שלה משתנה באופן ניכר בין סיטואציות. הקושי להתרכז לאורך זמן בפעילות מסוימת והנטייה להיות מוסח בקלות על ידי גירויים סביבתיים, המהווים חיסרון ויוצרים בעיה משמעותית במטלות מסוימות (כדוגמת מטלות אקדמיות), עשויים לקבל משמעות ודומיננטיות פחותות מול מטלות אחרות ואף להוות יתרון במשימות אחרות, הדורשות הפנית קשב למספר ערוצים שונים בו זמנית ומתן תשומת לב לפרטים שרוב האוכלוסייה מסננת בסיטואציות עמוסות גירויים. יתכן שמבוגרים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז שלא אובחנה בילדותם, למדו, לאורך השנים, לנתב את עצמם לעיסוקים בהם מאפייני התסמונת פחות מפריעים להם ואולי אף מהווים עבורם יתרון. עם זאת, לצד אותם מבוגרים שלמדו לנתב את עצמם באופן הסתגלותי, ישנם רבים אחרים, הסובלים מתחושות קשות הנובעות מהשלכות ההפרעה, ואף יותר מכך - מהיעדר האבחון והטיפול בה. ילד הנתקל בקשיים במטלות לימודיות ומציג הישגים נמוכים בבית הספר עלול להיות מתויג בתוויות בלתי מחמיאות כגון 'עצלן', 'טיפש', 'לא מממש את הפוטנציאל' וכדומה. ילד כזה, שהחוויה הקיומית המתמשכת שלו הנה של כישלון, תסכול ואכזבה מעצמו, עלול לגדול להיות מבוגר בעל ערך עצמי שחוק ביותר והיעדר מוחלט של אמונה בעצמו וביכולותיו. מצוקתם של פרטים אלה הולכת ומחריפה כאשר נוכח דרישות האקדמיזציה ההולכות וגוברות בשוק התעסוקה, הם מוצאים את עצמם נאלצים לפנות למוסדות אקדמיים לצורך השלמת בגרויות ו/או רכישת תואר. מי מביניהם ששרד בקושי רב את מערכת החינוך, מוצא את עצמו חוזר ונתקל בקשיים ביתר שאת, כתוצאה מרמת הקושי של הלימודים ושל הדרישות האקדמיות. השילוב של קשיים בלימודים עם החוויה הרגשית הקשה המתעוררת מחדש של כישלון ותסכול יוצר מצב קשה מנשוא. רבים שוקלים לוותר ולעזוב את הלימודים. אחרים עוברים מחוג לימודים אחד למשנהו, במחשבה שהבעיה טמונה בבחירה שגויה של תחום הלימודים, פעמים רבות, רק כדי לגלות שהם נתקלים באותם קשיים גם בחוג החדש. יש גם מי שמוצאים את עצמם חוזרים על קורסים שוב ושוב, מסרבים לוותר על התואר הנחשק, אולם גם מתקשים להתקדם בלימודיהם ולפרוץ את מעגל התסכול והכישלון. להגעתם של מבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז למוסדות אקדמיים ישנן השלכות חיוביות על המודעות לקיומה של הפרעה זו בקרב מבוגרים. תופעה נוספת שהביאה להעלאת המודעות לקיומה של הפרעת קשב וריכוז בקרב מבוגרים הנה הבנתם של הורים לילדים שאובחנו כבעלי ההפרעה שגם הם סובלים ממנה. הגברת המודעות לקיומה של הפרעת קשב וריכוז בקרב מבוגרים הובילה בתורה לפיתוח כלים מסייעים עבור פרטים אלה: ההכרה בצרכים הייחודיים של סטודנטים המתקשים בלימודים הביאה לפיתוחם של מענים מותאמים, הניתנים במסגרת מרכזי תמיכה הקיימים כיום ברוב המוסדות האקדמיים; יותר ויותר נוירולוגים של מבוגרים מודעים למאפייני ההפרעה ולאפשרויות הטיפול התרופתי בה; תחום האימון האישי מציע לאוכלוסייה זו כלים לרכישת מיומנויות ארגון, לקביעת מטרות ולהשגתן; יותר פסיכותרפיסטים מודעים לנזקים הנגרמים לעצמי כתוצאה מחוויה קיומית מתמשכת של כישלון, תסכול ואכזבה. ההכרה בקיומה של הפרעת קשב וריכוז במבוגרים וההתפתחויות בתחומי האבחון והטיפול בדיסיפלינות השונות מאפשרות פריצה של מעגל התחושות הקשות וההערכה העצמית הירודה הנובעות משנים של חיים עם ההפרעה, בהיעדר אבחון וטיפול בה: טיפול תרופתי עשוי לסייע בהתמודדות עם מטלות הדורשות ריכוז וסינון גורמי הסחה סביבתיים; רכישת מיומנויות ארגון מסייעת לעמידה במטלות ולהשגת מטרות; ובעוד אלו האחרונים מאפשרים חוויות של הצלחה ויכולת, מסייעת הפסיכותרפיה לריפוי הפצעים והצלקות שנוצרו בעקבות חוויות מצטברות של כישלון ותסכול ולשיקום העצמי הפגוע עד מאוד כתוצאה מחוויות אלו. למרות הקווים הדומים המאפיינים פרטים בעלי הפרעת קשב וריכוז, הרי שהחוויה האישית של החיים עם הפרעה זו הנה ייחודית לכל פרט. על כן, נודעת חשיבות לזיהוי הצרכים הייחודיים של האינדיבידואל ולהתאמת המענים לצרכים באופן מדויק ומיטבי. הפניה לאיש מקצוע, כצעד ראשון בתהליך זה, הנה גם צעד ראשון בדרך לשיקום העצמי ולמימוש הפוטנציאל הטמון בו.
אביטל מרמלשטיין
עובדת סוציאלית קלינית
מטפלת במבוגרים ובני נוער בקליניקה פרטית בכפר סבא
מטפלת גם בילדים במסגרות ציבוריות
אתר הבית: http://www.betipul.info
כתובת דוא"ל: avital.mer@gmail.com
עובדת סוציאלית קלינית
מטפלת במבוגרים ובני נוער בקליניקה פרטית בכפר סבא
מטפלת גם בילדים במסגרות ציבוריות
אתר הבית: http://www.betipul.info
כתובת דוא"ל: avital.mer@gmail.com