אברהם בוקרא נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

רע"פ  4635/08
 
בפני:  
 כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:
 אברהם בוקרא
 

 נ  ג  ד
 
 
המשיבה:
 מדינת ישראל
 
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 5.3.08 בעפ"ג 5306-11-07 שניתן על-ידי כבוד השופטים: א' טל – סג"נ, מ' פינקלשטיין ומ' נד"ב
                                          

בשם המבקש:  עו"ד גלי סגל
בשם המשיבה:  עו"ד יעל שרף
 

החלטה

           כנגד המבקש ושניים נוספים הוגש, ביום 13.6.07, לבית-משפט השלום בראשון לציון כתב אישום (ת.פ. 2917/07), המייחס למבקש עבירה של פגיעה במתקן בזק לפי סעיף 29 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ועבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
           בית-משפט השלום הרשיע, ביום 3.9.07, את המבקש ושני האחרים  - על-פי הודאתם – בעיברות שבכתב האישום המתוקן בשנית. אחד מהנאשמים הנוספים הורשע גם בעבירות של נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח.
           לפי הנטען בכתב האישום המתוקן בשנית, המבקש ושני הנאשמים הנוספים החליטו לגנוב כבל תקשורת של בזק מתוך הגובים בהם הוא מוטמן. ביום 7.6.07 לקחו עמם המבקש והאחרים כלי עבודה הכוללים גם כלי פריצה, הגיעו אל השטח החקלאי, פתחו את מכסה גוב בזק, נכנסו אליו וחתכו את הכבל שבו. לאחר-מכן, נסעו לגוב השני, חתכו את המשכו של הכבל שאותו חתכו בגוב הראשון, קשרוהו לכבל גרירה או שרשרת, רתמו לרכב ומשכו עד שהוצא הכבל אל מחוץ לאדמה. מאוחר יותר, חתכו הנאשמים את הכבל למקטעים והעמיסו על הרכב. הנזק המיידי שנגרם לבעלי הכבל הוא בשווי של 46,617 ש"ח.
           בת-משפט השלום גזר על המבקש, ביום 20.11.07, את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 40 חודשים; הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהוטל על המבקש בתיק פלילי 2002/05. מתוך תקופה זו יירצה המבקש 8 חודשים במצטבר למאסר בפועל שנגזר עליו ו- 4 חודשים בחופף, כך שסך-הכל יירצה 48 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, והמבקש לא ישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה כנגד הרכוש או עבירה של פגיעה במתקן בזק; פיצוי לחברת "בזק" בסכום של 15,000 ש"ח וכן קנס בסכום של 10,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו.
           על גזר הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש וחבריו לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 5306-11-07).
           בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: א' טל – סג"נ, מ' פינקלשטיין ומ' נד"ב) דחה, ביום 5.3.08, את ערעור המבקש ושני האחרים. בפסק-דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירות ונתן דעתו לעונשים השונים שהוטלו על המבקש וחבריו.
           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.
           עיקר טענת בא-כוח המבקש נוגעת לאחידות הענישה והשוואת עונשו לעונשם של שני הנאשמים האחרים.
           מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעיינו בהתאם להלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123).
           כמו-כן, טענותיו של המבקש מופנות אך ורק לעניין מידת העונש שהושת עליו. ברם, כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.97); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.97). במקרה שלפניי, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הראוי בעבירות מהסוג שביצע ולא מצאתי כל מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.
           בענייננו, המבקש הודה במיוחס לו בבית-משפט השלום. נראה, כי העונש שהוטל עליו הולם את חומרת העבירות אותן ביצע, זאת במיוחד גם לאור עברו הפלילי, הכולל הרשעות קודמות, שעניינן של רובן הוא גניבת מתכות. עוד יש להדגיש ולציין, כי המבקש ביצע את העבירות נשוא התיק דנן בתקופת השחרור ברישיון וכשמאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד כנגדו. נסיבות אלה מעידות, כי המבקש לא נמנע מלשוב לסורו ואין עליו מורא מהחוק ומפסיקות בתי המשפט.
           אף טענתו של המבקש, הנוגעת לאחידות הענישה והשוואת עונשו לעונשם של שני הנאשמים האחרים, דינה להידחות. שכן, טענה זו הועלתה אף בפני בית המשפט המחוזי, אשר נתן דעתו עליה וקיבל את האבחנה בין המבקש וחבריו השונים שעמדו בפניו לאור ההבדל בעברם הפלילי, רלוואנטיות ההרשעות הקודמות לתיק שלפנינו, קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה ועובדת ביצוע העבירות על-ידי המבקש עת היה אסיר ברישיון.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
        
           ניתנה היום, כ"ז באב התשס"ח (28.8.2008).