משטרה אוכלת שוטריה / מאת רוני נגר
שנת 1992 , חודש נובמבר, משמרת לילה , מספר מתנדבים של המשמר האזרחי בניידת משטרה עורכים סיור שגרתי באזור התעשיה אור יהודה כשלפתע מבחינים ברכב מסחרי מסוג פולקסווגן טרנספורטר אשר נוסע לאיטו וללא אורות , ניידת המתנדבים הורו לרכב לעצור , אך הרכב המסחרי הגביר את מהירות נסיעתו , יצא לכביש אור יהודה - מסובים ופנה ימינה לכביש 4 לכיוון פ"ת .
מתנדבי המשמר האזרחי הודיעו על המרדף ברשת הקשר וניידות מהאזור החלו לשים פעמיהן לכיוון האזור . הרכב המסחרי נסע במהירות לכיוון צומת גהה וכשהבחינו הנמלטים בניידות ובמחסומים הסתובבו על מקומם והחלו בנסיעה מצומת גהה לכיוון דרום נגד כיוון התנועה תוך שהם מסכנים את עצמם , את השוטרים ואת האזרחים אך למרבית המזל , הייתה זו שעת לילה ותנועת כלי הרכב במקום דלילה למדי. אל המרדף הצטרפו מספר ניידות סיור וכן צוות בילוש ובו שניים מעמיתיי למחלק הבילוש והמודיעין של מרחב דן .
ניידת הבילוש הקדימה ונסעה בצמוד לרכב הטרנספורטר הנמלט אשר מתוך לחץ סטה מהדרך בצומת אלוף שדה ( אז טרם נבנה המחלף במקום ) , נכנסו לישוב רמת - אפעל ולאחר המשך מרדף קצר הגיע הטרנספורטר לרחוב ללא מוצא ושם נעצר .
מהרכב הנמלט ירדו במהירות שלשה גברים , האחד נתפס לאחר מרדף רגלי תוך שהוא מנסה להסתתר באחד מחצרות הבתים הפרטיים במקום , השני נתפס לפנות בוקר ע"י ניידת סיור לאחר שניסה להיטמע בתנועה הערה של שעת הבוקר . הגבר השלישי אותר בשטחים מאוחר יותר נתפס או חוסל ע"י השב"כ בשל היותו פעיל טרור בכיר .
ברכב הטרנספורטר נמצאו מטעני חבלה גדולים ובלוני גז ולאחר חקירה מודיעינית הוברר כי מדובר במכונית תופת אשר היתה אמורה להיות ממוקמת ולהתפוצץ באותו הבוקר בדיוק מתחת לכלבו - שלום .
אין ספק כי בעקבות המרדף ונחישות השוטרים נמנע אסון כבד ביותר והחלום הרטוב של אירגוני המחבלים לפוצץ בניין שלם ולבצע מה שקרוי מגה פיגוע עם נפגעים רבים לא התגשם ( לשמחתנו עד למועד כתיבת מאמר זה ) .
יתרה מכך , הארוע הינו בבחינת ארוע מכונן אשר גרם לשינוי בתפיסת בטחון הפנים בישראל והלקח המיידי ממנו , אשר אנו חווים אותו יום יום הוא הצבת שומרים בכל הכניסות לחניונים ציבוריים , הצבת גושי בטון גדולים ואיסור חנייה מתחת לבניינים גדולים כמו : בורסת היהלומים , כל בו שלום , מגדלי עזריאלי ועוד . כל זאת הפקת לקחים מאותו אירוע בודד באותו הלילה .
בעת קרות האירוע הייתה הוראה מפורשת במחוז תל - אביב משטרת ישראל כי לא מבצעים מרדפים כלל ושוטר שאינו נשמע להוראה זו עובר עבירה משמעתית וינקטו כנגדו סנקציות .
שוטרים רבים אשר לא " התאפקו " וביצעו מרדף תוך רצון לבצע את עבודתם נאמנה נשפטו ונענשו .
הנחת הבסיס של הוראה זו ולא נדון כאן באם נכונה היא ובאם לאו היתה כי בעקבות מרדף יכול להיהרג ילד , אזרח תמים , שוטר או אפילו העבריין עצמו , או אז מבחינת התוצאה הרי שאין זה רצוי כי ייהרג מישהו בגלל עבריין שנסע ללא רישיון או גנב רכב וכדומה , ההנחה היא באם לא ייתפס עכשיו ייתפס אחר כך .
אני וחבריי השוטרים היינו בדילמה אמיתית וחשנו כי אנו חוטאים לתפקיד , למשימה ולמטרה . קשה היה להיתקל ברכב חשוד , להורות לו לעצור ובאם אינו נענה פשוט לעזוב אותו , הרגשנו פשוט חסרי תועלת.
שוטרים החלו להמציא מושגים שונים כמו : " אני במעקב אחר רכב " כשבעצם היו במרדף .
פרשיות רבות נחשפו והתפתחו כתוצאה ממרדף אקראי כאשר נמצא רכוש גנוב ברכב ומקרים רבים אחרים כאשר נתפס כלי רכב לאחר מרדף ומגלים כי יושביו קשורים לפרשיות רכוש , שוד מזויין , החזקת כלי נשק , נסיונות לרצח וכדומה .
הדיון בנושא צריך להיות מעמיק ויסודי ונדמה כי אין תשובה חד משמעית לעניין זה .
צוות הבילוש ואנשי המשמר האזרחי אשר בזכותם נתפסה מכונית התופת זכו לצל"ש בטכס
רב רושם בעקבות האירוע אשר כונה בתקשורת " מכונית התופת מרמת אפעל " ואני שואל
האם מגיע להם ציון לשבח הרי שפעלו בניגוד להוראות כשבמקרים אחרים חבריהם נשפטו ונענשו בגין אותה פעולה ממש או שמא מבחן התוצאה הוא הגורם העיקרי ?! .
כשניידות המשטרה רדפו אחר רכב הטרנספורטר לא ידעו מיהם יושביו ומה הוא טומן בחובו , יתרה מכך ברגע שהרכב נסע כברת דרך בניגוד לכיוון התנועה וסיכן אחרים הרי זה בדיוק הסימן להפסיק את המרדף על מנת שלא יפגעו חפים מפשע .
ברגע שאלו מקבלים צל"ש בשל התוצאה המבורכת של מרדף זה והאחרים מקבלים טר"ש היות וביצעו מרדף והתוצאות לא היו כאלה נרעשות איזה מסר מעביר לשוטרים פיקוד המשטרה - , הרי שהוא זורע בלבול וחוסר יכולת לתפקד באופן נהיר וברור ומתוך בטחון עצמי מלא כפי שנדרש מכל שוטר .
פיקוד המשטרה באמצעות נהלים אשר אין להם אחיזה במציאות מקשים על עבודתו של השוטר בבחינת " משטרה אוכלת שוטריה " . גם התקשורת והאזרחים שופטים את פעולותיו של השוטר עפ"י מבחן התוצאה אך בהם לא נדון במאמר זה .
פיקוד המשטרה נבהל מהלך הרוח בציבור ומעוניין להציג לראווה כאילו פועל בכל מאודו לשמור על מוסריותו של השוטר , ממציא נהלים תלושים מהמציאות וללא אבחנה ובכך נפגמת עבודתו של השוטר והאזרח משלם על כך .
על מנת להמחיש לעומק את העניין להלן דוגמא נוספת והפעם בעבירות סמים :
המלחמה בין המשטרה לעבריין הינה על הסם עצמו , דהיינו העבריין עושה כל מאמץ
להעלים את הסם והמשטרה אמורה לעשות הכל בכדי לתפוס אותו . הסם הוא הראיה העיקרית ובאין ראיה , אין מעצר ואין כתב אישום .
בעת פשיטת סמים בדירה של סוחר סמים ידוע ומוכר כשהוא ביחד עם שניים נוספים , מתקבל מידע כי ברשותם כ - 400 גרם הרואין , כמות יפה לכל הדעות במושגים של סם ובתרגום מוחשי מדובר בגודל של אגרוף ממוצע . בעת הפשיטה הרי שלא ניתן לנקוש בדלת , להזדהות כמשטרה ולהיכנס עם זר פרחים. הפעולה חייבת להיות אגרסיבית ואלימה באופן אובייקטיבי , הרי שהמלחמה בין השוטר לעבריין הינה על הראיות שיושגו בפשיטה
זו ובאם העבריין מקדים את השוטר בשבריר שניה ומעלים את הסם הרי שאין כל ראיה והמהומה מסתיימת בלא כלום .
הכניסה לדירה חייבת להיות אגרסיבית ומהירה ע"מ לשים יד על הסם בכדי שיתפסו ראיות לבית המשפט על מה שמתחולל בדירה . אך העבריין רץ במהירות אל הכיור או השירותים תוך שחבריו תוקפים את השוטרים ובמתכוון מעכבים בעדם על מנת להסיח דעתם והעבריין שופך את החומר אשר דינו כדין חופן סוכר או קמח אשר מתמוסס במים והרי לכם ראיה שנעלמה באחת .
לאחר המקרה מתלוננים העבריינים בגין אלימות השוטרים , מציגים דלת וחלונות שבורים , טוענים כי תקפו אותם ובשל מה - , הרי שום ראיה מרשיעה לא נתפסה ומה שנותר אלו השברים , האלימות והמולה רבה .
או אז פיקוד המשטרה ומערכת אכיפת המשמעת מרימים גבה ואינם מבינים מה עוללת - , בשביל מה היה צריך את זה - , מי צריך ביקורת מהתקשורת וחקירות מח"ש - - נו , לך תסביר .
שוב אנו עדים למבחן התוצאה , הרי באם היו נתפסים הסמים ואולי בכמות גדולה יותר , כולם היו חוגגים, מחייכים , מצטלמים , מתקדמים בדרגות והכל כשורה ולמרות שנשברה דלת או עף חלון זה עניין שולי ולא מן העיקר הרי הכל לגיטימי ,העיקר שהתבצעה עבודה מקצועית וראויה .
כיצד אפשר לבצע עבודה בתנאים בלתי אפשריים כאלו , ואני אומר כי אין שיטה אחרת לביצוע הדברים לפחות בדוגמא זו של פשיטת סמים אלא בדיוק באופן הזה . פשוט לא ניתן להיכנס לדירה של עבריין מתוחכם ומנוסה עם חיוך , זר פרחים ולבקש ממנו יפה יפה שימסור את הסם , והלה יענה ברצון וילקח אחר כבוד לרצות חמש שנות מאסר . הרי כמעט טבעי הדבר כי העבריין יעשה הכל להעלים הראיות שיובילו להרשעתו , ינהג באלימות , יתקוף שוטרים , וגם יתלונן כנגדם בכדי לפגום באמינותם , מה מונע ממנו לעשות כן - .
וכאן מגיעים ללב ליבו של העוול כלפי השוטרים , עם הגשת התלונה כנגד השוטר קידומו נעצר וגם התוספות למשכורת . לא משנה כהוא זה אופי התלונה ובאילו נסיבות קרה המקרה וברגע שעבריין יודע על כך , כושר ההרתעה הופך להיות של העבריין ולא של השוטר כפי שצריך להיות .
השוטר נשפט עפ"י רוב בבית הדין למשמעת של המשטרה אשר שופט עפ"י פה"ק ( פקודות הקבע ) של המשטרה ולא עפ"י דיני ראיות . בעיני האזרח נראה כאילו מדובר בערכאה אשר מעניקה לשוטר הנחה ובעצם הוא נשפט בתוך המערכת ולמראית עין כאילו הצדק לא נעשה .
אך לא כך הוא , השוטר עומד למשפט עפ"י רוב בעבירות שמוגדרות כפליליות, כגון : שימוש בכח , גרימת נזק וכו' ומן הצדק הטבעי כי ישפט בבית משפט ככל אזרח ועפ"י דיני הראיות במדינת ישראל .
להישפט עפ"י פה"ק פירוש הדבר עפ"י תחושת בטן של הדיינים ולא פעם הדיינים מטיחים כלפי השוטרים או הבלשים משפט כגון :
" הרי לא ייתכן שעבריין יקלל אותך ויאיים עליך ואתה מחלת על כבודך ולא השתמשת בכח כנגדו , לא ייתכן שבלש או שוטר כמוך יתאפק ולא יגיב בהתאם " . משפט מקומם שכזה נאמר רבות לשוטרים מואשמים , מטיל דופי באמינותם ומרשיע אותם מראש עפ"י תחושת בטן והלך רוח של הדיין במשפט , דבר אשר לא ייעשה ולא ייאמר בערכאה שיפוטית כבית משפט שלום או מחוזי , הרי באם ישנם ראיות יורשע השוטר ובאם לאו יזוכה וכך גם ייעשה הצדק וייראה לעיני כל .
יש להשתמש בבתי הדין למשמעת בעבירות משמעת בלבד ואי קיום נהלים אך לא בעבירות פליליות , השוטר זכאי לקטגוריה וסנגוריה ככל האדם והשיטה כיום פסולה מעיקרה .
כאשר שוטר יוצא זכאי לחלוטין בעקבות תלונה שקרית של עבריין לאחר שהוכחה ככזו ולאחר שקידומו נעצר למשך ארבע שנים ויותר שלא להוסיף את עוגמת הנפש לו ולמשפחתו , הרי שהעבריין לא מואשם במתן עדות שקר או במתן הודעה כוזבת ואין נוקטים בכל סנקציה כנגדו , הרי כל עבריין מתחיל יודע זאת והרי לכם נוסחה להגשת תלונות באופן סיטונאי ומתוך נקמה אישית בשוטר בפרט ובמשטרה בכלל .
מאמר זה אינו דן במערכת הקשיים , הדילמות והלחצים בהם נתון השוטר בעבודתו היומיומית , וכן ההתמודדות הבלתי הוגנת ובלתי אפשרית אל מול הפשיעה הגואה , על כך ייכתב בהרחבה במאמר אחר .
המאמר דן בקשיים אשר מרעיפה המערכת המשטרתית , דהיינו הפיקוד הבינוני והבכיר על השוטרים בכדי לוודא כי העבודה מתבצעת בשקט תעשייתי וככל שניתן ללא תקלות .
הטענות הינן כנגד המערכת אשר אינה מקילה על השוטר בעבודתו ומערימה קשיים במקום להעניק גיבוי ולגלות אמפתיה והבנה לדילמות והקשיים בתוכן צריך השוטר לתמרן , הרי גם כך קיימים קשיים אובייקטיבים כמערכת המשפט , התקשורת והלך הרוח בציבור .
כל שוטר מכיר את המושג הלא פופולרי " שלדי " , הכוונה ליום עבודה מינימלי בן 12 שעות אשר מוכרז ע"י פיקוד המשטרה ברגע של הלך רוח ברמה הלאומית או ברמה המקומית כגון : התראות פח"ע , הפגנות על רקע כלכלי , דתי , עדתי , פוליטי ובמועדים קבועים כ " יום האדמה " , חגי ישראל וכדומה .
מדובר באינסוף שעות עבודה ללא תוספת תשלום ( ככלל אין לשוטרים שעות נוספות בשום מקרה ) , בהם מוצאים עצמם השוטרים ולעיתים למשך מספר ימים רצוף בעבודה במתכונת " שלדי " ע"מ לשמש כוננות למקרה שידרש תיגבור לכל מקום בארץ .
שוטרים נאלצים לעבוד שעות רבות ולעיתים בתנאים לא תנאים תוך כדי המתנה באמצע הרחוב ובגינות ציבוריות , מקבלים את מזונם הדל והדלוח ב" חמגשית " , מתיישבים על המדרכה ואוכלים לעיני העוברים ושבים , נשכבים לנוח בקרנות הרחוב ובגנים ציבוריים בכל מזג אויר ואף אחד לא שם ליבו לכך שהדבר תורם לתדמית הירודה בלאו הכי .
רס"רים וותיקים בגילאים מתקדמים אשר להם נכדים מוצאים עצמם עומדים בהר הבית מול המון מוסת עם אלה וקסדה ונדרשים להתמודד אל מול המשימה .
אמנם נכון כי המשטרה חסרה בכח אדם וישנם קשיי תקציב אבסורדיים וגם הפיקוד הבכיר מוצא עצמו בדילמה ובחוסר אונים מול ריבוי המשימות ובצדק , אך היכן ניתן להקל בעניין זה - .
ראשית ההחלטה לעבוד במתכונת " שילדי " הפכה להיות שרירותית ומשוחררת לאויר עם " אצבע קלה על ההדק " . הרי גם כך בשל רוח התקופה העבודה במתכונת זו נדרשת פעמים רבות בלאו הכי מכורח המציאות , אך לעיתים נדמה שהפיקוד למד כי עומדים לרשותו כוחות אשר הוא יכול להפעיל ללא מאמץ מיותר ולהיות " מכוסה " על כל צרה שלא תבוא .
גרוע מכך , פעמים רבות מגייסים למערך ה " שלדי " שוטרים רבים מכפי הנדרש , הרי מדובר בכח עבודה זול , ללא תוספת במשכורת ובאם מאן דהוא היה צריך להכניס ידו לכיס ולשלם בעבור זה , הרי שהחשיבה היתה משתנה והיה שימוש מושכל באמצעי זה ובמשורה .
לא ייתכן כי שוטר יעבוד אינספור שעות , יתפוס תנומה חטופה בגנים ציבוריים , יאכל ארוחות מזדמנות בכל מזג אויר , ישהה רחוק ממשפחתו ויפגוש בהם שעות ספורות , לעיתים בלילה , יעמיס על עצמו ציוד מיושן אשר נראו כמותם בימי המנדט וכשתגיע השעה , לדרוש ממנו לבצע תפקידו באופן מחושב , צלול , באיפוק רב ובישוב הדעת . מישהו כאן שכח כי מדובר באנשים בשר ודם .
ניתן לתקן מצב זה אשר מונצח שנים רבות ואין שוטר שלא מכיר את התחושה , הפיקוד הבכיר לא התפנה מעולם לעסוק בעניין ולהביא לידי פתרון הולם , הרי בשורה התחתונה מדובר במקום עבודה ומקור פרנסה ובאנשים אשר עברו דבר אחד או שניים בחייהם , סיימו שירות צבאי , עברו קורסים למכביר , בעלי משפחות ואין מדובר במסלול טירונות אינסופי .
מאמר זה נכתב מתוך אהבת המשטרה ועבודתה ולא מסיבה אחרת . עוד לפני החשיבה כיצד להתמודד עם פשיעה חמורה , בעיות תקציב , מיכשור חדיש וכדומה , יש לערוך ארגון מחדש של נהלים , להטמיע ערכים ודרכי פעולה ברורות ומותאמות למצב בשטח ולא למצב במשרדים הממוזגים , להגביר את בטחונו האישי של השוטר ולמתן גיבוי לפעולותיו ולמגר את תופעת
ההוראות המפוזרות ולחלטין לא חד משמעיות ונהלים חסרי בסיס הגיוני ומכאן לתת את הדעת כיצד לשרת ולטפל באזרח בצורה המיטבית ביותר , הרי זו תמצית ותכלית תפקידה של המשטרה .
שנת 1992 , חודש נובמבר, משמרת לילה , מספר מתנדבים של המשמר האזרחי בניידת משטרה עורכים סיור שגרתי באזור התעשיה אור יהודה כשלפתע מבחינים ברכב מסחרי מסוג פולקסווגן טרנספורטר אשר נוסע לאיטו וללא אורות , ניידת המתנדבים הורו לרכב לעצור , אך הרכב המסחרי הגביר את מהירות נסיעתו , יצא לכביש אור יהודה - מסובים ופנה ימינה לכביש 4 לכיוון פ"ת .
מתנדבי המשמר האזרחי הודיעו על המרדף ברשת הקשר וניידות מהאזור החלו לשים פעמיהן לכיוון האזור . הרכב המסחרי נסע במהירות לכיוון צומת גהה וכשהבחינו הנמלטים בניידות ובמחסומים הסתובבו על מקומם והחלו בנסיעה מצומת גהה לכיוון דרום נגד כיוון התנועה תוך שהם מסכנים את עצמם , את השוטרים ואת האזרחים אך למרבית המזל , הייתה זו שעת לילה ותנועת כלי הרכב במקום דלילה למדי. אל המרדף הצטרפו מספר ניידות סיור וכן צוות בילוש ובו שניים מעמיתיי למחלק הבילוש והמודיעין של מרחב דן .
ניידת הבילוש הקדימה ונסעה בצמוד לרכב הטרנספורטר הנמלט אשר מתוך לחץ סטה מהדרך בצומת אלוף שדה ( אז טרם נבנה המחלף במקום ) , נכנסו לישוב רמת - אפעל ולאחר המשך מרדף קצר הגיע הטרנספורטר לרחוב ללא מוצא ושם נעצר .
מהרכב הנמלט ירדו במהירות שלשה גברים , האחד נתפס לאחר מרדף רגלי תוך שהוא מנסה להסתתר באחד מחצרות הבתים הפרטיים במקום , השני נתפס לפנות בוקר ע"י ניידת סיור לאחר שניסה להיטמע בתנועה הערה של שעת הבוקר . הגבר השלישי אותר בשטחים מאוחר יותר נתפס או חוסל ע"י השב"כ בשל היותו פעיל טרור בכיר .
ברכב הטרנספורטר נמצאו מטעני חבלה גדולים ובלוני גז ולאחר חקירה מודיעינית הוברר כי מדובר במכונית תופת אשר היתה אמורה להיות ממוקמת ולהתפוצץ באותו הבוקר בדיוק מתחת לכלבו - שלום .
אין ספק כי בעקבות המרדף ונחישות השוטרים נמנע אסון כבד ביותר והחלום הרטוב של אירגוני המחבלים לפוצץ בניין שלם ולבצע מה שקרוי מגה פיגוע עם נפגעים רבים לא התגשם ( לשמחתנו עד למועד כתיבת מאמר זה ) .
יתרה מכך , הארוע הינו בבחינת ארוע מכונן אשר גרם לשינוי בתפיסת בטחון הפנים בישראל והלקח המיידי ממנו , אשר אנו חווים אותו יום יום הוא הצבת שומרים בכל הכניסות לחניונים ציבוריים , הצבת גושי בטון גדולים ואיסור חנייה מתחת לבניינים גדולים כמו : בורסת היהלומים , כל בו שלום , מגדלי עזריאלי ועוד . כל זאת הפקת לקחים מאותו אירוע בודד באותו הלילה .
בעת קרות האירוע הייתה הוראה מפורשת במחוז תל - אביב משטרת ישראל כי לא מבצעים מרדפים כלל ושוטר שאינו נשמע להוראה זו עובר עבירה משמעתית וינקטו כנגדו סנקציות .
שוטרים רבים אשר לא " התאפקו " וביצעו מרדף תוך רצון לבצע את עבודתם נאמנה נשפטו ונענשו .
הנחת הבסיס של הוראה זו ולא נדון כאן באם נכונה היא ובאם לאו היתה כי בעקבות מרדף יכול להיהרג ילד , אזרח תמים , שוטר או אפילו העבריין עצמו , או אז מבחינת התוצאה הרי שאין זה רצוי כי ייהרג מישהו בגלל עבריין שנסע ללא רישיון או גנב רכב וכדומה , ההנחה היא באם לא ייתפס עכשיו ייתפס אחר כך .
אני וחבריי השוטרים היינו בדילמה אמיתית וחשנו כי אנו חוטאים לתפקיד , למשימה ולמטרה . קשה היה להיתקל ברכב חשוד , להורות לו לעצור ובאם אינו נענה פשוט לעזוב אותו , הרגשנו פשוט חסרי תועלת.
שוטרים החלו להמציא מושגים שונים כמו : " אני במעקב אחר רכב " כשבעצם היו במרדף .
פרשיות רבות נחשפו והתפתחו כתוצאה ממרדף אקראי כאשר נמצא רכוש גנוב ברכב ומקרים רבים אחרים כאשר נתפס כלי רכב לאחר מרדף ומגלים כי יושביו קשורים לפרשיות רכוש , שוד מזויין , החזקת כלי נשק , נסיונות לרצח וכדומה .
הדיון בנושא צריך להיות מעמיק ויסודי ונדמה כי אין תשובה חד משמעית לעניין זה .
צוות הבילוש ואנשי המשמר האזרחי אשר בזכותם נתפסה מכונית התופת זכו לצל"ש בטכס
רב רושם בעקבות האירוע אשר כונה בתקשורת " מכונית התופת מרמת אפעל " ואני שואל
האם מגיע להם ציון לשבח הרי שפעלו בניגוד להוראות כשבמקרים אחרים חבריהם נשפטו ונענשו בגין אותה פעולה ממש או שמא מבחן התוצאה הוא הגורם העיקרי ?! .
כשניידות המשטרה רדפו אחר רכב הטרנספורטר לא ידעו מיהם יושביו ומה הוא טומן בחובו , יתרה מכך ברגע שהרכב נסע כברת דרך בניגוד לכיוון התנועה וסיכן אחרים הרי זה בדיוק הסימן להפסיק את המרדף על מנת שלא יפגעו חפים מפשע .
ברגע שאלו מקבלים צל"ש בשל התוצאה המבורכת של מרדף זה והאחרים מקבלים טר"ש היות וביצעו מרדף והתוצאות לא היו כאלה נרעשות איזה מסר מעביר לשוטרים פיקוד המשטרה - , הרי שהוא זורע בלבול וחוסר יכולת לתפקד באופן נהיר וברור ומתוך בטחון עצמי מלא כפי שנדרש מכל שוטר .
פיקוד המשטרה באמצעות נהלים אשר אין להם אחיזה במציאות מקשים על עבודתו של השוטר בבחינת " משטרה אוכלת שוטריה " . גם התקשורת והאזרחים שופטים את פעולותיו של השוטר עפ"י מבחן התוצאה אך בהם לא נדון במאמר זה .
פיקוד המשטרה נבהל מהלך הרוח בציבור ומעוניין להציג לראווה כאילו פועל בכל מאודו לשמור על מוסריותו של השוטר , ממציא נהלים תלושים מהמציאות וללא אבחנה ובכך נפגמת עבודתו של השוטר והאזרח משלם על כך .
על מנת להמחיש לעומק את העניין להלן דוגמא נוספת והפעם בעבירות סמים :
המלחמה בין המשטרה לעבריין הינה על הסם עצמו , דהיינו העבריין עושה כל מאמץ
להעלים את הסם והמשטרה אמורה לעשות הכל בכדי לתפוס אותו . הסם הוא הראיה העיקרית ובאין ראיה , אין מעצר ואין כתב אישום .
בעת פשיטת סמים בדירה של סוחר סמים ידוע ומוכר כשהוא ביחד עם שניים נוספים , מתקבל מידע כי ברשותם כ - 400 גרם הרואין , כמות יפה לכל הדעות במושגים של סם ובתרגום מוחשי מדובר בגודל של אגרוף ממוצע . בעת הפשיטה הרי שלא ניתן לנקוש בדלת , להזדהות כמשטרה ולהיכנס עם זר פרחים. הפעולה חייבת להיות אגרסיבית ואלימה באופן אובייקטיבי , הרי שהמלחמה בין השוטר לעבריין הינה על הראיות שיושגו בפשיטה
זו ובאם העבריין מקדים את השוטר בשבריר שניה ומעלים את הסם הרי שאין כל ראיה והמהומה מסתיימת בלא כלום .
הכניסה לדירה חייבת להיות אגרסיבית ומהירה ע"מ לשים יד על הסם בכדי שיתפסו ראיות לבית המשפט על מה שמתחולל בדירה . אך העבריין רץ במהירות אל הכיור או השירותים תוך שחבריו תוקפים את השוטרים ובמתכוון מעכבים בעדם על מנת להסיח דעתם והעבריין שופך את החומר אשר דינו כדין חופן סוכר או קמח אשר מתמוסס במים והרי לכם ראיה שנעלמה באחת .
לאחר המקרה מתלוננים העבריינים בגין אלימות השוטרים , מציגים דלת וחלונות שבורים , טוענים כי תקפו אותם ובשל מה - , הרי שום ראיה מרשיעה לא נתפסה ומה שנותר אלו השברים , האלימות והמולה רבה .
או אז פיקוד המשטרה ומערכת אכיפת המשמעת מרימים גבה ואינם מבינים מה עוללת - , בשביל מה היה צריך את זה - , מי צריך ביקורת מהתקשורת וחקירות מח"ש - - נו , לך תסביר .
שוב אנו עדים למבחן התוצאה , הרי באם היו נתפסים הסמים ואולי בכמות גדולה יותר , כולם היו חוגגים, מחייכים , מצטלמים , מתקדמים בדרגות והכל כשורה ולמרות שנשברה דלת או עף חלון זה עניין שולי ולא מן העיקר הרי הכל לגיטימי ,העיקר שהתבצעה עבודה מקצועית וראויה .
כיצד אפשר לבצע עבודה בתנאים בלתי אפשריים כאלו , ואני אומר כי אין שיטה אחרת לביצוע הדברים לפחות בדוגמא זו של פשיטת סמים אלא בדיוק באופן הזה . פשוט לא ניתן להיכנס לדירה של עבריין מתוחכם ומנוסה עם חיוך , זר פרחים ולבקש ממנו יפה יפה שימסור את הסם , והלה יענה ברצון וילקח אחר כבוד לרצות חמש שנות מאסר . הרי כמעט טבעי הדבר כי העבריין יעשה הכל להעלים הראיות שיובילו להרשעתו , ינהג באלימות , יתקוף שוטרים , וגם יתלונן כנגדם בכדי לפגום באמינותם , מה מונע ממנו לעשות כן - .
וכאן מגיעים ללב ליבו של העוול כלפי השוטרים , עם הגשת התלונה כנגד השוטר קידומו נעצר וגם התוספות למשכורת . לא משנה כהוא זה אופי התלונה ובאילו נסיבות קרה המקרה וברגע שעבריין יודע על כך , כושר ההרתעה הופך להיות של העבריין ולא של השוטר כפי שצריך להיות .
השוטר נשפט עפ"י רוב בבית הדין למשמעת של המשטרה אשר שופט עפ"י פה"ק ( פקודות הקבע ) של המשטרה ולא עפ"י דיני ראיות . בעיני האזרח נראה כאילו מדובר בערכאה אשר מעניקה לשוטר הנחה ובעצם הוא נשפט בתוך המערכת ולמראית עין כאילו הצדק לא נעשה .
אך לא כך הוא , השוטר עומד למשפט עפ"י רוב בעבירות שמוגדרות כפליליות, כגון : שימוש בכח , גרימת נזק וכו' ומן הצדק הטבעי כי ישפט בבית משפט ככל אזרח ועפ"י דיני הראיות במדינת ישראל .
להישפט עפ"י פה"ק פירוש הדבר עפ"י תחושת בטן של הדיינים ולא פעם הדיינים מטיחים כלפי השוטרים או הבלשים משפט כגון :
" הרי לא ייתכן שעבריין יקלל אותך ויאיים עליך ואתה מחלת על כבודך ולא השתמשת בכח כנגדו , לא ייתכן שבלש או שוטר כמוך יתאפק ולא יגיב בהתאם " . משפט מקומם שכזה נאמר רבות לשוטרים מואשמים , מטיל דופי באמינותם ומרשיע אותם מראש עפ"י תחושת בטן והלך רוח של הדיין במשפט , דבר אשר לא ייעשה ולא ייאמר בערכאה שיפוטית כבית משפט שלום או מחוזי , הרי באם ישנם ראיות יורשע השוטר ובאם לאו יזוכה וכך גם ייעשה הצדק וייראה לעיני כל .
יש להשתמש בבתי הדין למשמעת בעבירות משמעת בלבד ואי קיום נהלים אך לא בעבירות פליליות , השוטר זכאי לקטגוריה וסנגוריה ככל האדם והשיטה כיום פסולה מעיקרה .
כאשר שוטר יוצא זכאי לחלוטין בעקבות תלונה שקרית של עבריין לאחר שהוכחה ככזו ולאחר שקידומו נעצר למשך ארבע שנים ויותר שלא להוסיף את עוגמת הנפש לו ולמשפחתו , הרי שהעבריין לא מואשם במתן עדות שקר או במתן הודעה כוזבת ואין נוקטים בכל סנקציה כנגדו , הרי כל עבריין מתחיל יודע זאת והרי לכם נוסחה להגשת תלונות באופן סיטונאי ומתוך נקמה אישית בשוטר בפרט ובמשטרה בכלל .
מאמר זה אינו דן במערכת הקשיים , הדילמות והלחצים בהם נתון השוטר בעבודתו היומיומית , וכן ההתמודדות הבלתי הוגנת ובלתי אפשרית אל מול הפשיעה הגואה , על כך ייכתב בהרחבה במאמר אחר .
המאמר דן בקשיים אשר מרעיפה המערכת המשטרתית , דהיינו הפיקוד הבינוני והבכיר על השוטרים בכדי לוודא כי העבודה מתבצעת בשקט תעשייתי וככל שניתן ללא תקלות .
הטענות הינן כנגד המערכת אשר אינה מקילה על השוטר בעבודתו ומערימה קשיים במקום להעניק גיבוי ולגלות אמפתיה והבנה לדילמות והקשיים בתוכן צריך השוטר לתמרן , הרי גם כך קיימים קשיים אובייקטיבים כמערכת המשפט , התקשורת והלך הרוח בציבור .
כל שוטר מכיר את המושג הלא פופולרי " שלדי " , הכוונה ליום עבודה מינימלי בן 12 שעות אשר מוכרז ע"י פיקוד המשטרה ברגע של הלך רוח ברמה הלאומית או ברמה המקומית כגון : התראות פח"ע , הפגנות על רקע כלכלי , דתי , עדתי , פוליטי ובמועדים קבועים כ " יום האדמה " , חגי ישראל וכדומה .
מדובר באינסוף שעות עבודה ללא תוספת תשלום ( ככלל אין לשוטרים שעות נוספות בשום מקרה ) , בהם מוצאים עצמם השוטרים ולעיתים למשך מספר ימים רצוף בעבודה במתכונת " שלדי " ע"מ לשמש כוננות למקרה שידרש תיגבור לכל מקום בארץ .
שוטרים נאלצים לעבוד שעות רבות ולעיתים בתנאים לא תנאים תוך כדי המתנה באמצע הרחוב ובגינות ציבוריות , מקבלים את מזונם הדל והדלוח ב" חמגשית " , מתיישבים על המדרכה ואוכלים לעיני העוברים ושבים , נשכבים לנוח בקרנות הרחוב ובגנים ציבוריים בכל מזג אויר ואף אחד לא שם ליבו לכך שהדבר תורם לתדמית הירודה בלאו הכי .
רס"רים וותיקים בגילאים מתקדמים אשר להם נכדים מוצאים עצמם עומדים בהר הבית מול המון מוסת עם אלה וקסדה ונדרשים להתמודד אל מול המשימה .
אמנם נכון כי המשטרה חסרה בכח אדם וישנם קשיי תקציב אבסורדיים וגם הפיקוד הבכיר מוצא עצמו בדילמה ובחוסר אונים מול ריבוי המשימות ובצדק , אך היכן ניתן להקל בעניין זה - .
ראשית ההחלטה לעבוד במתכונת " שילדי " הפכה להיות שרירותית ומשוחררת לאויר עם " אצבע קלה על ההדק " . הרי גם כך בשל רוח התקופה העבודה במתכונת זו נדרשת פעמים רבות בלאו הכי מכורח המציאות , אך לעיתים נדמה שהפיקוד למד כי עומדים לרשותו כוחות אשר הוא יכול להפעיל ללא מאמץ מיותר ולהיות " מכוסה " על כל צרה שלא תבוא .
גרוע מכך , פעמים רבות מגייסים למערך ה " שלדי " שוטרים רבים מכפי הנדרש , הרי מדובר בכח עבודה זול , ללא תוספת במשכורת ובאם מאן דהוא היה צריך להכניס ידו לכיס ולשלם בעבור זה , הרי שהחשיבה היתה משתנה והיה שימוש מושכל באמצעי זה ובמשורה .
לא ייתכן כי שוטר יעבוד אינספור שעות , יתפוס תנומה חטופה בגנים ציבוריים , יאכל ארוחות מזדמנות בכל מזג אויר , ישהה רחוק ממשפחתו ויפגוש בהם שעות ספורות , לעיתים בלילה , יעמיס על עצמו ציוד מיושן אשר נראו כמותם בימי המנדט וכשתגיע השעה , לדרוש ממנו לבצע תפקידו באופן מחושב , צלול , באיפוק רב ובישוב הדעת . מישהו כאן שכח כי מדובר באנשים בשר ודם .
ניתן לתקן מצב זה אשר מונצח שנים רבות ואין שוטר שלא מכיר את התחושה , הפיקוד הבכיר לא התפנה מעולם לעסוק בעניין ולהביא לידי פתרון הולם , הרי בשורה התחתונה מדובר במקום עבודה ומקור פרנסה ובאנשים אשר עברו דבר אחד או שניים בחייהם , סיימו שירות צבאי , עברו קורסים למכביר , בעלי משפחות ואין מדובר במסלול טירונות אינסופי .
מאמר זה נכתב מתוך אהבת המשטרה ועבודתה ולא מסיבה אחרת . עוד לפני החשיבה כיצד להתמודד עם פשיעה חמורה , בעיות תקציב , מיכשור חדיש וכדומה , יש לערוך ארגון מחדש של נהלים , להטמיע ערכים ודרכי פעולה ברורות ומותאמות למצב בשטח ולא למצב במשרדים הממוזגים , להגביר את בטחונו האישי של השוטר ולמתן גיבוי לפעולותיו ולמגר את תופעת
ההוראות המפוזרות ולחלטין לא חד משמעיות ונהלים חסרי בסיס הגיוני ומכאן לתת את הדעת כיצד לשרת ולטפל באזרח בצורה המיטבית ביותר , הרי זו תמצית ותכלית תפקידה של המשטרה .
רוני נגר - שירת שנים רבות במשטרת ישראל כראש צוות בילוש ומודיעין במחוז ת"א ובצוות חקירות מיוחד לפשעים חמורים .
במקביל הוסמך להכשרה כחונך לבלשים ושוטרים חדשים .
בעל משרד לחקירות וייעוץ בטחוני בשם
" מדור - חקירות וייעוץ בטחוני "
בעל רשיון חוקר פרטי ורשיון ניהול משרד חקירות וכן מוסמך לאמן חוקרים מתמחים מטעם משרד המשפטים .
מומחה לחקירות מבצעיות , מעקבים , חקירות בכיסוי וכן בייעוץ בטחוני למניעת פחת והפעלת קציני בטחון .
מנהל בטחון וגביה לשעבר בחברת אנרגיה גדולה .
בעלים ומנהל של " חקירות דוט קום "
פורטל החקירות הפרטיות היחיד בישראל
ובו מרבית המידע בנושאי החקירות ,פורומים וחדשות בתחום .
כותב מאמרים מקצועיים וסיפורים מחיי היום יום בתחום החקירות לעיתונים ואתרי אינטרנט שונים .
במקביל הוסמך להכשרה כחונך לבלשים ושוטרים חדשים .
בעל משרד לחקירות וייעוץ בטחוני בשם
" מדור - חקירות וייעוץ בטחוני "
בעל רשיון חוקר פרטי ורשיון ניהול משרד חקירות וכן מוסמך לאמן חוקרים מתמחים מטעם משרד המשפטים .
מומחה לחקירות מבצעיות , מעקבים , חקירות בכיסוי וכן בייעוץ בטחוני למניעת פחת והפעלת קציני בטחון .
מנהל בטחון וגביה לשעבר בחברת אנרגיה גדולה .
בעלים ומנהל של " חקירות דוט קום "
פורטל החקירות הפרטיות היחיד בישראל
ובו מרבית המידע בנושאי החקירות ,פורומים וחדשות בתחום .
כותב מאמרים מקצועיים וסיפורים מחיי היום יום בתחום החקירות לעיתונים ואתרי אינטרנט שונים .
