מרט חמידולוב נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

בש"פ  6661/08
 
בפני:  
 כבוד השופט י' דנציגר
 
העורר:
 מרט חמידולוב                                        

 נ  ג  ד
                  

המשיבה:
 מדינת ישראל
 
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.7.08 בב"ש 91432/08 שניתנה על ידי כבוד סגנית הנשיא, השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר.
                                         

תאריך הישיבה:                     ב' באב התשס"ח (3.8.08)
בשם העורר:                        עו"ד י' שקלאר
בשם המשיבה:                       עו"ד ד' רוסו

החלטה

           בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.7.2008 בב"ש 91432/08 (כבוד סגנית הנשיא, השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר), לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 3.7.2008 (כבוד השופט ע' דרויאן) בב"ש 2653/08 במסגרתה נקבע כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

העובדות

1.        כנגד העורר הוגש כתב אישום הכולל 23 אישומים והמייחס לו את העבירות שלהלן: שהייה בלתי חוקית, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התש"יב-1952; הכשלת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); התחזות כאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין; החזקת רכוש החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת נכסים שהושגו בעוון, עבירה לפי סעיף 412 לחוק העונשין; זיוף שטר כסף, עבירה לפי סעיף 462 (2) לחוק העונשין; ניסיון לשימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 25 ו-420 לחוק העונשין; אחסנת מידע כוזב, עבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 ופגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 2 (6) בצירוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

2.        העורר הואשם כי במהלך השנים 2002-2008 ניהל בביתו מעבדה מתוחכמת לזיוף מסמכים ושטרות כסף. מעשי הזיוף בוצעו באמצעות תוכנת מחשב ייעודית וציוד נוסף תוך שימוש בטפסים מקוריים ומזויפים ושימוש בחותמות מזויפות של גורמים ממשלתיים רבים. לצורך הזיוף החזיק העורר במחשבו הפרטי תוכנה ייעודית וכן פרטים של עשרות אזרחים ישראליים ללא ידיעתם או הסכמתם. העורר זייף בעיקר רישיונות נהיגה, תעודות לידה, כרטיסי אשראי ודרכונים. בתוך כך נעשו גם שימושים בחותמות מזוייפות "מדינת ישראל".

3.        עוד עולה מכתב האישום כי מחשבו האישי של העורר החזיק מאות מסמכים שנועדו לצרכים שונים כגון: מעבר במחסומים, עבודה בישראל, תנועה חופשית בישראל, נהיגה בישראל, קבלת כספים ואפשרויות בלתי נדלות של שימוש במסמכים המזוייפים. הנסיבות המחמירות בכתב האישום היו נעוצות בתחכומם של מעשי הזיוף, בהיקפם ומימדיהם וכן לאור העובדה כי היו פרי מאמץ מתוכנן, שיטתי וממושך.

הליכים קודמים

4.        זמן קצר לאחר מעצרו של העורר הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים נגדו לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בית משפט השלום קבע כי אין מחלוקת שהעורר נכנס לישראל תוך שימוש במסמכים מזוייפים ובזהות בדויה והתחזה במשך שש שנים לאדם אחר ולפי הודאתו, אף נהג להכין לעצמו תעודות זהות ומסמכים שונים מזויפים עם תמונתו. עוד קבע בית משפט השלום כי העורר השתמש במחשב שנתפס, אשר בתוכו אוכסנו מגוון עצום של תעודות שונות, לרבות סריקות של מסמכים בצבע ובאיכות גבוהה וכן כי בהודעות שמסר במשטרה לא הכחיש כי זייף מסמכים. לאור קביעותיו אלה, קבע בית משפט השלום כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה כי ביצע את העבירות המיוחסות לו.

5.        בית משפט השלום קבע כי הואיל והעורר הינו אזרח זר שעברו ברוסיה אינו ידוע וכי הגיע לישראל במרמה, ניתן לומר כי העילה של חשש להימלטות קיימת במקרה זה והיא מתחזקת נוכח העובדה כי אין לעורר קשר לישראל ונוכח העובדה כי הוא מתמחה בהחלפת זהויות. בנוסף, קבע בית משפט השלום כי קמה נגד העורר גם עילת מעצר בשל מסוכנותו לציבור, הואיל ומעשיו חותרים תחת הוודאות הכלכלית ותחת היכולת לתת אמון במסמכים רשמיים ויש במעשיו כדי לסייע לגורמים פליליים ואחרים כדי להתחמק מרשויות החוק. לאור נימוקים אלו, קבע בית משפט השלום כי יש להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים.

6.        על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וביקש להשתחרר לחלופת מעצר לפי מספר אפשרויות שהציג בפני בית המשפט. בנוסף, טען העורר כי אינו מסוכן לציבור וכי מעשיו אינם נכנסים תחת הקריטריונים שנקבעו בפסיקה אשר מחייבים השארת נאשמים במעצר. לאחר שסקר את הראיות לכאורה הקיימות בתיק, ציין בית המשפט המחוזי את החשש להימלטותו של העורר מן הדין וכן כי קיים בנוסף חשש מפני שיבוש מהלכי חקירה. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לשנות את החלטתו של בית משפט השלום.

טענות העורר

7.        לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד י' שקלאר - בכל בקשות המעצר לצרכי חקירה שהוגשו לבית המשפט טרם הגשת כתב האישום, לא נטען כי יש לעצרו עקב מסוכנותו, אלא צויינו רק החשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטותו מהדין. לטענתו, הטענה כי הינו מסוכן לציבור ועל כן יש לעצרו עד תום ההליכים נטענה רק בבקשה למעצרו עד תום ההליכים לאחר הגשת כתב האישום, כאשר לא היה שינוי בראיות. לטענת העורר, לטענה כי הינו מסוכן לציבור אין כל בסיס והיא הוספה באופן מלאכותי.

8.        עוד טוען העורר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימת מצידו מסוכנות לציבור. לטענתו, בית המשפט המחוזי הסתמך על החלטות קודמות שהתייחסו לעבירות רכוש אשר היה בהן כדי לסכן את הציבור, כאשר במקרה זה מדובר על חשד למעשי זיוף, מעשים שאינם כרוכים מעצם טבעם בסיטואציות אלימות ושאין בהם כדי לסכן את ביטחון הציבור. לטענת העורר, מסוכנות צריכה להיות קונקרטית ועל בית המשפט לבחון מסוכנות זו לאור הסיכויים שהנאשם יחזור על המעשים המיוחסים לו במידה וישוחרר.
           לטענתו, טענת המשיבה כי באם ישוחרר ישוב וייצר את אותם מסמכים בשנית, הינה טענה מופרכת מיסודה ואף בית המשפט קמא לא נדרש לה. בנוסף, טוען העורר כי בית המשפט קמא לא נתן מספיק משקל לעובדה כי לאחר שניטל ממנו הציוד המשמש לזיוף, פגה מסוכנותו.

9.        בנוסף, טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התייחס לטענתו כי העובדה שנתפס מחזיק במסמכים אינה מצביעה על כך כי בהכרח היה זה הוא שזייף אותם. לטענתו, בבית בו נתפסו המסמכים גרים עוד מספר אנשים, ובית המשפט המחוזי התעלם מעובדה זו. כמו כן, טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מטענתו כי הוא כלל אינו דובר את השפה העברית.

10.      ממשיך העורר וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מחלופת המעצר שהציע - השמתו במעצר בית מלא בפיקוח ערבים - והתעלם מהעבודה כי הוא נעדר עבר פלילי.

11.      מוסיף העורר וטוען כי עצם העובדה כי הוא שוהה בלתי חוקי בישראל שהגיע בזהות שאולה לישראל אינה מספיקה על מנת לעצרו עד תום ההליכים נגדו וכי היה על בית המשפט לבחון אם יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיג את מסוכנותו.

טענות המשיבה

12.      לטענת המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד ד' רוסו - קיימות נגד העורר ראיות לכאורה שיש בכוחן להוכיח את המעשים המיוחסים לו. בביתו נמצאו תעודות זהות מזוייפות, חלקן עם תמונות שלו, דרכונים, שטרות כסף וכרטיסי אשראי שונים וכן נתפסו בחדרו כלי עבודה רבים המשמשים למלאכת הזיוף. כמו כן, טוענת המשיבה כי העורר הודה בחקירותיו כי הוא מתגורר במקום בו נמצאו כלי העבודה הנ"ל.

13.      עוד טוענת המשיבה כי חרף העובדה שהוא התגורר ביחד עם אדם בשם ויקטור, אשר לטענת המשיבה היה מי שניהל את תעשיית הזיופים אל מול עיניו של העורר, העורר מסר כי אין לו שום מידע בנוגע אליו, פרט לעובדה כי נסע לקנדה. בנוסף, טוענת המשיבה כי העורר מסר את שמו של אדם נוסף בשם מארק שלטענתו סיפק לו את התעודות המזוייפות, אולם מעבר לפרטים אלו, לא מסר העורר שום מידע נוסף. לטענת המשיבה, בהעדר פרטים נוספים, לא ניתן לקבל את גרסת העורר לפיה רק החזיק בחומר שנתפס בחדרו.

14.      ממשיכה המשיבה וטוענת כי טענת העורר כי הוא אינו בעל עבר פלילי איננה יכולה להישקל לזכותו, הואיל והוא עצמו הודה כי הוא שוהה בישראל באופן בלתי חוקי במשך שש שנים תחת זהות בדויה ולכאורה עסק במהלך פרק זמן זה, תחת זהות בדויה, בעבירות מרמה חמורות.

15.      לבסוף, טוענת המשיבה כי יש להשאיר את העורר במעצר לאור קיומן של שלוש עילות מעצר: עילת המסוכנות, עילה בגין החשש להימלטות מן הדין ועילה בגין החשש מפני שיבוש הליכי משפט. לטענתה, העורר הוכיח במעשיו כי באפשרותו לבצע את העבירות המיוחסות לו בשנית וכן כי ייעשה ככל שייעלה בידו על מנת להימלט מפני הדין. לטענת המשיבה, אין לעורר כל עניין להימצא בישראל או עניין לעמוד לדין בישראל ולשאת בעונש שיוטל עליו במידה ויורשע. כמו כן, טוענת המשיבה כי יכולתו לזייף תעודות והעובדה כי שהה בישראל במשך שש שנים תחת זהות בדויה מחבלת באפשרות לתפסו ולהעמידו לדין במידה ויברח.
           לאור כל האמור לעיל, מבקשת המשיבה לדחות את הערר ולהשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

דיון והכרעה

16.      לאחר שעיינתי בהודעת הערר על צרופותיה ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

17.      אין מחלוקת כי העורר הגיע לישראל תחת זהות בדויה ועם מסמכים מזוייפים ושהה בישראל במשך שש שנים שלא כדין. בנוסף, בחדרו של העורר נתפס מחשב אשר בתוכו אוכסנו מגוון עצום של תעודות שונות, לרבות סריקות של מסמכים שונים באיכות גבוהה, תוכנה גראפית ייעודית ופרטיהם של עשרות אזרחים ישראליים ללא ידיעתם וכן נמצאו כרטיסי אשראי שונים, שטרות כסף מזוייפים, ומספר תעודות שונות מזוייפות אשר לכאורה שימשו את העורר באופן  אישי. בנוסף, בהודעתו במשטרה מיום 13.6.2008 מסר העורר כי השתמש בתעודת זהות על שם קונסטנטינוב סרגיי במשך חצי שנה וכן מסר כי הוא מסתובב בתיקו עם מספר תעודות זהות מזוייפות עם תמונתו כי "צריך כל הזמן להחליף". כמו כן, דו"ח הפעולה של השוטר רענן ג'ארי מיום 13.6.2008 מציין במפורש כי בחדרו של העורר נתפסו חותמות, מכשירי חיתוך, חומר ניילון ומכשיר למינציה, ספחים להכנת תעודות זהות עם חותמת מדינת ישראל, ניילונים מוכנים ומסמכים שונים.

           משכך, ניתן לקבוע כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. טענת העורר כי לאור הראיות לכאורה הקיימות בתיק ניתן לכל היותר לייחס לו את החזקת החומר שנתפס אצלו, נסתרת לכאורה בשלב זה, לאור העובדה כי בחדרו של העורר נתפסו כלי וחומרי העבודה שפורטו לעיל, בהם ניתן לעשות שימוש לשם מלאכת הזיוף.

18.        קיומן של ראיות לכאורה כפי שפורטו לעיל מקים כנגד העורר את עילת המעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים), הואיל וקיים חשש ממשי כי העורר יימלט מאימת הדין לאור יכולותיו לכאורה לזייף תעודות שונות ולהסתתר מאחורי זהות בדויה ולאור העובדה כי עשה כן בעבר עת הגיע לישראל תחת זהות בדויה ושהה כאן לכאורה במשך שש שנים תחת מספר זהויות בדויות. יתר על כן, מקובלת עלי טענת המשיבה כי העורר עלול להימלט מאימת הדין הואיל וכניסתו הבלתי חוקית לישראל נעשתה מפאת אינטרסים כלכליים בלבד, כפי שהוא עצמו טען בדיון שנערך בפניי. סבורני כי בנסיבות אלה, כאשר הקשר לישראל הינו רופף ביותר, לא ניתן לתת אמון בעורר כי לא יברח במידה וישוחרר לחלופת מעצר.

19.      בדיון שנערך בפניי היו הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם לאור המעשים המיוחסים לעורר ולאור הראיות לכאורה אשר קיימות בתיק, קמה נגדו עילת המסוכנות. בית משפט השלום, עימו הסכים בית המשפט המחוזי, קבע כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות לציבור ומשכך יש להשאיר את העורר במעצר. בית משפט השלום ביסס החלטתו זו על בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (4) 268 (1998), במסגרתו קבעה כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש כי "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ובטחון הציבור" (להלן - עניין פרנקל). יוער כי בעניין פרנקל הנ"ל אחד העוררים עשה שימוש בזהות בדויה על מנת לבצע את עבירת הרכוש.
           אין לקבל את טענת העורר כי במקרה שלו אין מדובר בעבירות רכוש אלא בעבירות זיוף בלבד. כפי שצויין לעיל, בחדרו של העורר נתפסו, בין השאר, גם כרטיסי אשראי שונים ושטרות מזוייפים. לא ניתן לקבל את ההפרדה המלאכותית אותה עורך העורר בין עבירות הזיוף לבין עבירות הרכוש. עבירות הזיוף שלכאורה נעברו, נעברו מן הסתם לשם קבלת כספים ואף כתב האישום מייחס לעורר באישום השני עבירת רכוש כאמור - החזקת רכוש החשוד כגנוב.
           כמו כן, העורר הואשם ב-19 עבירות של קבלת נכסים שהושגו בעוון. אכן, מדובר בנכסים שלכאורה נגנבו לשם מלאכת הזיוף, אולם גם מעשים אלו מהווים עבירות רכוש (ואף נמצאים בפרק י"א - "פגיעות ברכוש" בחוק העונשין) ואין ספק כי נסיבות ביצועם מסכנות את בטחון הציבור.

20.      באשר לטענת העורר כי אין לקבל את קביעת בית משפט השלום לפיה באם ישוחרר ישוב וייצר מסמכים מזוייפים ועל כן נשקפת ממנו מסוכנות לבטחון הציבור; דינה של זו להידחות. בית משפט השלום קבע כי מעשיו של העורר חותרים תחת יציבותה של החברה ויציבות השלטון ובית המשפט המחוזי החרה החזיק אחריו ואף הוסיף כי במעשים המיוחסים לעורר יש כדי לסייע לגורמים פליליים ואחרים להתחמק מרשויות החוק. אכן, כאשר בודקים בשלב המעצר את מסוכנותם של נאשמים, יש לבחון מסוכנות קונקרטית, אולם מסוכנות זו נלמדת מאופיים וטבעם של המעשים המיוחסים להם. העורר פעל תחת זהות בדויה במשך שש שנים וביצע לכאורה עבירות זיוף ורכוש "באמצעים מיוחדים ומתוחכמים", כדבריה של כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש בעניין פרנקל הנ"ל. משכך, בדין קבעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי נשקפת מן העורר סכנה לבטחון הציבור ולא שוכנעתי כי במידה ובית המשפט יורה על שחרורו יחדול ממעשיו, שכן במהלך שש השנים טרם מעצרו, הוא עסק לכאורה במלאכת הזיוף.

21.      משקמו נגד העורר עילות המעצר כפי שנקבעו לעיל, מטיל סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים על בית המשפט חובה לבחון האם ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר ואת החשש להימלטותו מפני הדין על ידי אמצעים אשר יפגעו בחירותו של העורר באופן מידתי יותר, הואיל והוא טרם הורשע בדין ועדיין עומדת לו חזקת החפות. כפי שציינתי לעיל, החשש להימלטות מפני הדין הינו חשש גבוה לאור העובדה כי לעורר יש קשר רופף ביותר למדינת ישראל ולאור יכולותיו להחליף זהויות, כפי שבאו לידי ביטוי כאשר נכנס לישראל בזהות בדויה. משכך, אין לתת בעורר אמון ויש להשאירו במעצר [ראו גם: בש"פ 7371/03 מדינת ישראל נ' זטולובסקי (לא פורסם, 21.8.2003)]. כמו כן, סבורני כי אין בחלופת מעצר אחרת כדי למנוע מן העורר להמשיך ולבצע את המעשים שיוחסו לו. מלאכת הזיוף ניתנת לביצוע גם במעצר בית ולאור רמת התחכום הגבוהה של מעשי העורר, קיים חשש כי פעולות אלה ניתנות לביצוע גם תחת פיקוח.

22.      לאור קביעותיי אלה, לא מצאתי כי יש צורך להמשיך ולדון בשאר טענות המשיבה באשר לקיומה של עילת מעצר עקב חשש מפני שיבוש הליכי משפט ובאשר לעובדה כי פרט לגרסתו כי התגורר ביחד עם אדם בשם ויקטור וכי אדם בשם מארק מסר לו את התעודות המזוייפות, לא מסר העורר שום פריט מידע נוסף בנוגע אליהם.

23.      לבסוף, גם שאר טענות העורר - כי הוא נעדר עבר פלילי; אינו מסוכן ביחס לשוהים בלתי חוקיים אחרים שנמצאים בהליכים משפטיים בישראל וכי קיימים שני ערבים אשר מסורים לענייניו - אין בכוחן כדי להטות את הכף לשם שחרורו לחלופת מעצר, לאור קיומן של עילות המעצר, כפי שפורטו לעיל.

24.     לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה. העורר ימשיך לשהות במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

          ניתנה היום, ו' באב התשס"ח (10.8.08)