חלקנו עדיין זוכרים איך המורה לביולוגיה ניסה למכור לנו בעקשנות את האמת שנמצאת "מתחת לפני השטח": כל הטבע שואף לאיזון. לכאורה זה נראה כל כך טבעי, אבל היחס שלנו לסובב אותנו מראה שאיננו מבינים במה מדובר.
כמו חתול ועכברבתחילת שנות התשעים יצאה צפון קוריאה למאבק כולל נגד חתולי הרחוב ששרצו בכל רחבי המדינה. הקונפליקט הסתיים בניצחון משכנע של... העכברים. התברר שהקוריאנים לא לקחו בחשבון בעיה קטנה אחת: היעדרות החתולים מהשטח הביאה להתרבות של עכברים, עכברושים ונחשים בקצב מסחרר, עד שממשלת קוריאה נאלצה לייבא חתולים מהמדינות השכנות... כדי לעצור את התופעה.
זו רק דוגמא אחת מיני רבות לחוסר יכולתו של האדם להבין את החוק הכולל של הטבע, החוק שמנהל את כל מה שקורה בעולם. האיזון בטבע הוא כה עדין ומחושב, כל הפרטים קשורים זה לזה ותלויים זה בזה, עד שפגיעה בפרט אחד קטן מוציאה את כל המערכת מאיזון וגורמת לנזקים שאי אפשר לצפותם מראש.
האדם יצור יוצא דופןמחקרים מראים שהטבע כולו מתקיים על בסיס הדאגה לטובת הזולת, האלטרואיזם. כל הפרטים שבטבע מצטרפים לכדי פאזל אחד נפלא והרמוני. אף יצור בטבע אינו מתייחס ליצור אחר מתוך כוונה להרע לו, וגם אם נראה לנו שכך קורה, זה רק מפני שאנו מנתחים את הדברים מנקודת המבט האגואיסטית שלנו, ואיננו רואים את התמונה השלמה.
אנו נתקלים בדאגה לטובת הזולת ונתינה, בכל דרגות הטבע: החל מיצורים פשוטים כמו חיידקים ועד לקופים ופילים. גם מסירותן של הנמלים לקן שבו הן חיות, וההרמוניה בין הדבורים בכוורת, הפכו כבר מזמן למשל.
אבל חשוב לדעת שהפרטים בטבע מוצאים את נקודת האיזון עם הסביבה שלהם מתוך דחף טבעי; הם אפילו אינם מודעים לכך. יוצא הדופן היחיד הוא האדם. האדם הוא היצור היחיד בטבע שיכול ליהנות מסבלו של האחר או על חשבונו.
למה זה כך? כי בשונה מיתר היצורים בטבע, בנו לא הוטבעו אינסטינקטים שדוחפים אותנו לאיזון, להדדיות ולהרמוניה עם הסביבה.
כתוצאה מכך, איננו חשים את התמונה השלמה שבה כולנו מחוברים יחד, ולכן אנו מעדיפים את טובת עצמנו על פני טובתו של הכלל. וכך, ביחס האגואיסטי שלנו לאחרים, אנו מפרים את חוק האיזון של הטבע.
לפני שהטבע ידחוף אותנואולם הטבע אינו "עושה לנו הנחות", ונוהג איתנו על פי הכלל המפורסם שאומר "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש". יותר מזה, חוק הוא חוק והפרתו של חוק האיזון שווה לעוצמת התופעות השליליות, הבעיות והקשיים שבחיינו. יותר מזה, מכיוון שמשנה לשנה מתגבר האגואיזם בחברה האנושית, הפרת חוק האיזון בטבע רק הולכת וגוברת. כתוצאה מכך מחמירות התופעות השליליות שאנו חווים.
אז האם אין זה עדיף לשאוף להתאמה לחוק הטבע בכוחות עצמנו? הלא ניסיון העבר מלמד אותנו שאחרת הטבע "ידחוף" אותנו מאחור, וידרבן אותנו להשתנות בעזרת אמצעים פחות נעימים.
מעניין שבלטינית משמעות המילה "לדרבן" (stimulus), היא "מקל מחודד" שעימו נהגו להאיץ בבעלי חיים כדי לגרום להם להתקדם.
פתגם עתיק אומר ש"חכם הוא מי שרואה מראש לאן יובילו אותו טעויותיו, ונמנע מלבצע אותן". אבל כדי לעשות זאת צריך לראות את התמונה השלמה, וכאן בדיוק מקומה של חכמת הקבלה.
האדם, מסבירים המקובלים, הוא הפרט היחיד שמיועד להצטרף לשלמות העליונה שקיימת בטבע והוא מיועד להפוך לחלק ממנה מתוך בחירה חופשית.
הטבע הותיר בידנו את האפשרות להגיע לכך בכוחות עצמנו, כדי לאפשר לנו להתעלות מהממד שבו אנו קיימים עתה לממד עליון יותר. בכך אנו נבדלים מכל יתר היצורים.
הודות לספרי המקובלים אנו יכולים להתבונן על העולם מהגובה שאליו הם העפילו ולראות את דרכנו בבהירות מרבית.
המאמר מבוסס על ספרו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן "מגדל בבל, הקומה האחרונה".
לקריאה נוספת:
חינוך על סדר היום
ראש השנה הרוחני
