הספרות המחקרית, הפרקטיקה המעשית מצביעה על כך שבעידן הידע, משתנה תפקידם של המנהלים וגם תפקידם של העובדים.
בעבר, הידע היה בידי מעטים (המנהלים), היה נשמר אצלם, והניהול היה הירארכי, פירמידיאלי, קשיח, ורטיקאלי, בסגנון של "אני פוקד, אתם עושים). הדבר היה פשוט למנהלי ופשוט לעובדים.
כיום, הידע הוא רב, דינאמי, מסובך, מורכב וכך גם הניהול שלו: הידע אינו נמצא אצל המנהלים אלא אצל עובדי הידע, ולמעשה כל עובד בארגון יודע יותר מהמנהל שלו. על כן, התפקיד של המנהלים ושל העובדים בעידן הידע - משתנה.
המנהל צריך ללמוד לנהל בעידן הידע, בסביבות מורכבות, כאשר הידע הוא רשתי, לא ניתן יותר (רק) להורות ולצפות שיהיה ביצוע באופן אוטומטי, על כן המנהל צריך להתאים את סגנון הניהול שלו לעידן הידע. עליו להכיר, להוקיר ולתגמל את העובדים בגין הידע שלהם. הדבר מציב בפני המנהל שינוי עצום, מחויבות אישית רבה, קשב ניהולי רציף ומבחינת המנהל - שינוי של ממש בדפוסי הניהול 'הפשוטים' לכאורה שידע בעבר.
זו הסיבה מדוע מנהלים רבים:
1. אינם מתחילים כלל בתהליכי ניהול ידע ולמידה ארגונית, או:
2. מתחילים בתהליכים כאלה, אך מתייאשים בהמשך
את זה מנהלים (כן יודעים): ניהול ידע ולמידה ארגונית הוא תהליך בו עליהם להוביל את הנושא הזה - אישית. הידיעה הזו, כי עליהם להוביל את הנושא - אישית - קשה להם מאוד ועל כן מיעוטם בלבד יוזמים מהלך כזה, ומיעוט קטן עוד יותר - מוביל מהלך כזה ברציפות.
עוד דבר מנהלים יודעים: הידע הוא המשאב הארגוני המרכזי והחיוני בליבת העיסוק של הארגון, והרצון הניהולי הוא 'לנהל את זה'. מיעוט קטן של מנהלים מבין שלא ניתן 'לנהל את זה' אלא להביא לכך שתהיה יצירה וזרימה של ידע לטובת יצירת ידע חדש, ומיעוט של המיעוט מבין את תפקידו האישי ביצירת אווירה שכזו.
אל תוך הוואקום התפיסתי הזה, ולאור האתגרים והמורכבות של הנושא נכנסים גורמים שונים ופתרונות שונים, המציגים מראית של ניהול ידע כגון: אתרי אינטרה-נט, פורומים, מערכות ניהול מסמכים, פורטלים, וכד'.
כל אלה יפים, טובים ורבי-פי'צרים, אבל הם אינם ניהול ידע ולמידה ארגונית, והארגון אינו הופך להיות ארגון לומד ומנהל ידע בגינם.
אבל - את זה אפשר 'לראות'. אפשר להראות פי'צרים, אפשר לספור כניסות, סטטיסטיקות וכו'.
גם את זה מבינים מנהלים ולכן חלקם נותנים לכך יד.
מה שקורה בהמשך הוא אכזבה ארגונית: We built it - אבל - They did not come.....
מה עושים עכשיו? יש כמה פתרונות חביבים, למשל מחליטים על קיצוצים וייעול בארגון ונפרדים לשלום ממנהל הידע. (מה שנקרא: ניפטר מנושא הבשורה ואז גם הבשורה תיעלם...).
אם כן, מה מנהלים יודעים בעידן הידע? ו - האם באמת אנחנו צריכים להסביר להם משהו שהם לא יודעים?!
בעבר, הידע היה בידי מעטים (המנהלים), היה נשמר אצלם, והניהול היה הירארכי, פירמידיאלי, קשיח, ורטיקאלי, בסגנון של "אני פוקד, אתם עושים). הדבר היה פשוט למנהלי ופשוט לעובדים.
כיום, הידע הוא רב, דינאמי, מסובך, מורכב וכך גם הניהול שלו: הידע אינו נמצא אצל המנהלים אלא אצל עובדי הידע, ולמעשה כל עובד בארגון יודע יותר מהמנהל שלו. על כן, התפקיד של המנהלים ושל העובדים בעידן הידע - משתנה.
המנהל צריך ללמוד לנהל בעידן הידע, בסביבות מורכבות, כאשר הידע הוא רשתי, לא ניתן יותר (רק) להורות ולצפות שיהיה ביצוע באופן אוטומטי, על כן המנהל צריך להתאים את סגנון הניהול שלו לעידן הידע. עליו להכיר, להוקיר ולתגמל את העובדים בגין הידע שלהם. הדבר מציב בפני המנהל שינוי עצום, מחויבות אישית רבה, קשב ניהולי רציף ומבחינת המנהל - שינוי של ממש בדפוסי הניהול 'הפשוטים' לכאורה שידע בעבר.
זו הסיבה מדוע מנהלים רבים:
1. אינם מתחילים כלל בתהליכי ניהול ידע ולמידה ארגונית, או:
2. מתחילים בתהליכים כאלה, אך מתייאשים בהמשך
את זה מנהלים (כן יודעים): ניהול ידע ולמידה ארגונית הוא תהליך בו עליהם להוביל את הנושא הזה - אישית. הידיעה הזו, כי עליהם להוביל את הנושא - אישית - קשה להם מאוד ועל כן מיעוטם בלבד יוזמים מהלך כזה, ומיעוט קטן עוד יותר - מוביל מהלך כזה ברציפות.
עוד דבר מנהלים יודעים: הידע הוא המשאב הארגוני המרכזי והחיוני בליבת העיסוק של הארגון, והרצון הניהולי הוא 'לנהל את זה'. מיעוט קטן של מנהלים מבין שלא ניתן 'לנהל את זה' אלא להביא לכך שתהיה יצירה וזרימה של ידע לטובת יצירת ידע חדש, ומיעוט של המיעוט מבין את תפקידו האישי ביצירת אווירה שכזו.
אל תוך הוואקום התפיסתי הזה, ולאור האתגרים והמורכבות של הנושא נכנסים גורמים שונים ופתרונות שונים, המציגים מראית של ניהול ידע כגון: אתרי אינטרה-נט, פורומים, מערכות ניהול מסמכים, פורטלים, וכד'.
כל אלה יפים, טובים ורבי-פי'צרים, אבל הם אינם ניהול ידע ולמידה ארגונית, והארגון אינו הופך להיות ארגון לומד ומנהל ידע בגינם.
אבל - את זה אפשר 'לראות'. אפשר להראות פי'צרים, אפשר לספור כניסות, סטטיסטיקות וכו'.
גם את זה מבינים מנהלים ולכן חלקם נותנים לכך יד.
מה שקורה בהמשך הוא אכזבה ארגונית: We built it - אבל - They did not come.....
מה עושים עכשיו? יש כמה פתרונות חביבים, למשל מחליטים על קיצוצים וייעול בארגון ונפרדים לשלום ממנהל הידע. (מה שנקרא: ניפטר מנושא הבשורה ואז גם הבשורה תיעלם...).
אם כן, מה מנהלים יודעים בעידן הידע? ו - האם באמת אנחנו צריכים להסביר להם משהו שהם לא יודעים?!
מומחה בתחום ניהול ידע בארגונים, עוסק בליווי מנהלים, ארגונים ועסקים - לתוצאות. מראשוני מנהלי הידע בארגונים בישראל, בעבר מנהל ידע פעיל בארגון. יוזם, מייסד ומוביל את "פורום מנהלי הידע בארגונים בישראל". כותב ,מרצה על וחוקר את נושא ניהול הידע בארגונים. לקראת דוקטורט בנושא "מנהלים כמספרי סיפורים". כותב באתר אישי בכתובת http://www.yigalchamish.com