על חשיבותו של הידע ועל חיכוך טכנולוגי (א) 

כמעט באופן מחזורי עולה שאלה לחללו של עולם כיצד משכנעים מנהל בכיר בארגון בחשיבותו של נושא ניהול משאבי הידע. התשובה לכך היא מאד פשוטה וחד משמעית: אי אפשר.

כמו שאי אפשר, ללא כפיה או הפעלת כוח מסוג כלשהו, לשכנע גבר להתגלח, או אישה להתאפר (או דברים אחרים שנשים עושות ולעולם לא יהיו נהירים דיים לגבר שלידן). כמו שאי אפשר לשכנע נהג מנוסה שאן לנסוע בנתיב השני של הרכב שבא ממול ולא ניתן לשכנע באופן כללי כמעט אף אחד לנהוג באחריות או לעשות דייאטה, כך גם לא ניתן לשכנע מנהלים בכירים בארגון להכיר בעובדת היסוד שמשאבי הידע הם אוצרו הגדול ביותר של הארגון ויש לנהלם באחריות ובתשומת לב.

או שלמדו את זה במשך השנים או שלא. או שמבינים את זה או שלא. או שבוחרים בזה או שלא.

אבל, בדרך כלל הסיבות לכך שמנהלים ועובדים בארגון בוחרים מתוך כוונת מכוון ובמודע שלא לעלות במסלול הידע נשענות על שני גורמים: הראשון הוא הרצון בצבירת כוח ארגוני והשני הוא הפחד משינויים ומסיכונים. שני גורמים הנשענים על מציאות בה הארגון הוא היררכי ובנוי בהתאם למבנה הניאו-פיאודלי הישן והסטטי. לעומת זאת, ארגון הבנוי על מבנה של רשת ומותאם לפעול בסביבה דינמית, אינו עוסק כלל בשאלה זו משום שניהולו של הידע בארגון כזה הוא טבעי וברור כמו שמש בצהרי יום קיץ (למתחכמים: הכוונה לשמש כאן כמובן ולא בפפואה).

בארגון מהסוג הישן ישנו רווח כלכלי ברור להימנע משיתוף בידע ולייצר תוצרי עבודה נחותים ופגומים.
(לקריאה נוספת: www.notes.co.il/yoav/4550.asp).

הדבר נכון באותה מידה בדיוק לעובד הפשוט והזוטר ולמנהל הבכיר. ככל שאני, העובד בארגון מהסוג הישן, אמנע שיתוף בידע, אחזיק את הידע שלי שמור ככל האפשר אצלי ואמנע מאחרים את מה שאני יודע, כך אני אהפוך לצוואר בקבוק חשוב יותר וכך יחשבו פעמיים הממונים עלי אם לפטר אותי בגל ההתייעלות הבא. ההמנעות משיתוף בידע היא סממן ברור לתפישת עולמו של העובד את הארגון אליו הוא שייך, בדיוק כמו שחום גבוה הוא תסמין של מחלה. סביבה ארגונית בה מרכיביה האנושיים אינם נוהגים אמון זה בזה ואינם משתפים וחולקים בידע באופן פתוח ואמיתי היא תסמין ברור, חד משמעי ובלתי ניתן להכחשה של סביבה ארגונית ניאו-פיאודלית.

היה עולה על דעתו של מי לנסות לשכנע את האפיפיור לבחור, בין שאר פעיליותיו הקדושות, לעסוק גם בסקס? או לנסות לשכנע את כבוד הרב לסעוד את ליבו בנתח שינקן עם חמאה על לחם רוסי טרי? עולה על דעתו של מי, שמנהל בכיר האמון על פעילויות ארגונו ומנוסה בתפקידו שהוא אינו יודע כי הידע הארגוני ונהולו הוא בעל חשיבות? אני מניח שזה הגיוני בדיוק באותה מידה שיש קרדינל שאינו יודע שקיימים זיונים בעולם או לחילופין רב שלא שמע מעודו על החזיר. המשפט "לנסות לשכנע מנהלים בכירים בחשיבותו של נהול הידע" מכיל דבר והיפוכו באותה נשימה. או שמדובר במנהל בכיר או שמדובר במי שאינו מכיר בחשיבותו של הידע.

מכאן שמשמעותו של ניסיון השכנוע הנ"ל היא לא יותר מאשר מציאת פתח לליבו של אותו מנהל בכיר, או יותר נכון לכיסו. בארגון מהסוג הישן נבחנת כל פעולה ארגונית בהתאם לגודל התקציב המופנה אליה ובהתאם למשאבים שאפשר לנכס לטובתי, על חשבון האחרים, מסך תקציבי החברה. בארגון מהסוג החדש יש גם כן חשיבות לכסף, אבל תהליכי קבלת ההחלטות שונים מהותית מאלו של הארגון הניא-פיאודלי. תהליכי קבלת ההחלטות בארגון החדש נשענים במידה רבה על התועלת לרשת ולא על התועלת הממוקדת של תחום העיסוק הפרטי שלי.

אז לפני שפונים לעסוק בחיכוך הטכנולוגי מן הראוי לזכור היטב: לא ניתן לשכנע מנהל בכיר בארגון בחשיבותו של נושא ניהול משאבי הידע. מי שיודע אחרת, התנסה בחוויה המעשירה של הצלחה בלשכנע מישהו לעשות דייאטה, שיכנע בהצלחה מישהו להפסיק לעשן וכאלו, מוזמן לשלוח לי את המתכון.