חיים שלמים - יומן קריאה 

יום אחד, בשובה מבית הספר, מוצאת הלגה בת השתים עשרה את אימה אורזת מזוודה.
אבא ייקח אותי לעיר הקרובה להסדיר את הניירות שלי, כך היא מסבירה לביתה היחידה, אשוב במהרה. אבל הלגה מרגישה שמדובר בפרידה ארוכה. היא נשארת בחווה עם אביה, איש הכפר הפשוט והשתקן, ומנסה לקיים את השגרה הרגילה המצופה ממנה, לימודים וקריאה וטיולים רגליים בטבע היפהפה שסביבה. כל אותם דברים שנהגה לעשות עם אימה, עושה היא עתה לבדה.
הגעגועים, השאלות, השתיקה המכבידה בבית, התנכרות הילדים אליה בבית הספר, אי הוודאות, כל אלה מכרסמים בנפשה. אביה אינו מספר לה דבר, לא מנחם ולא משתף, רק מנפרד, עובד החווה הותיק והמסור מאוד לאימה, עוזר לה במבט, בקשב ובמילה. אט אט היא מבינה, מחברת פיסות של משפטים ומאורעות בחיי המשפחה, ויוצרת ברגישותה תמונה שלמה של טיב היחסים בין הוריה. ובתוך כך מחלחלת בה ההכרה שהיהודים "הנוכלים והמלוכלכים" שהסביבה מדברת בהם בשטנה, כולל אביה, הם שורשיה שלה ושל אימה. יותר ויותר היא מרגישה שייכת אל אימה ופחות ופחות לאביה ולמשפחתו האוסטרית.
תחושה זו מתעצמת בתוכה ביתר שאת לאחר שאביה שולח אותה להתגורר אצל אחותו בכפר אחר. הלגה מתמודדת עם השנאה הבוערת של דודתה ברונהילדה כלפי אימה, עם הערותיה האנטישמיות, יחסה הבוטה, ועם חווית הנטישה של אביה אותה ואת אימה. היא משתפת את מורתה האהובה, תרזה, בהחלטתה לצאת למסע ולהצטרף אל אימה. תרזה מחזקת אותה ומציידת אותה בכלים רוחניים ורגשיים לקראת בריחתה מבית הדודה.
אנו מלווים את הלגה במסעה בעקבות אימה, חיפושיה אחר המחנה בו היא עצורה, האנשים שהיא פוגשת בדרכה, המכשולים, ההתמודדויות, חלומותיה, הזיותיה, ונחישותה עד כדי האפשרות הבלתי מתקבלת על הדעת, של הסגרת עצמה למחנה בו אולי אסורה אימה. אך בעצם, כל המלחמה הזו היא בלתי מתקבלת על הדעת ולכן בסיפור הנפרש לפנינו הכל אפשרי, הכל ייתכן, ואין שאלות, רק עובדות של מי שחווה את התופת על בשרו.
זהו סיפור האודיסיאה של הלגה. מסעה הרגלי והאתגרים הניצבים לה בדרך מוליכים אותה למסע פנימי אל תוכה, אל שורשיה היהודיים ואל יצירת זהות מגובשת משלה, בגיל בו מתעצבת בדרך כלל אישיותנו הבוגרת. המפגש אותו היא חולמת שיתרחש כמוהו כמוטיב השיבה המאוחרת, שהוטבע בסיפור האודיסיאה של הומרוס. מוטיב אשר בספרות נדון הוא בדרך כלל לכישלון ובמציאות של השואה דומה הוא לשובם של ניצולי המחנות אל בתיהם בכדי לגלות כי אין להם עבור מה לחזור.
אהרן אפלפלד כותב שואה. באופן עקבי הוא כותב. מתוך שליחות עמוקה. שואה שווה לכל נפש, בגובה עיניים, ארצית וישירה. מביא את איימי המלחמה ההיא, את השלכותיה האנושיות, לפיתחו של כל אחד. השפה בהירה ופשוטה, כמעט רשומון. הפרקים קצרצרים והקורא אנוס לקרוא רק עוד פרק אחד, ו...עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד.
חיים שלמים קראתי, ביומיים.


אהרן אפלפלד, יליד רומניה, ניצול שואה, עלה לארץ כנער ב- 1946, חתן פרס ישראל לשנת 1983. הספר "חיים שלמים" בהוצאת כתר, 2007, 253 עמודים.