עיקר הבעיה האנושית והפרטית של כל אחד מאיתנו הינו מחסור במשאב חשוב והכרחי מאין כמותו -
אהבה עצמית. ניתן לשאול בהקשר זה שתי שאלות מרכזיות; האחת,
הייתכן שבאמת אינני אוהב/ת את עצמי? לכאורה, זה נראה לא נכון ולא מציאותי שאין אני אוהב/ת את עצמי. לא פעם אף הרגשתי אגואיסט/ית במידה, אז כיצד זה יכול להיות שאין בי אהבה כלפי עצמי? ושאלה שנייה,
כיצד ארכוש אהבה כלפי עצמי? לגבי השאלה האם אני באמת לא אוהב/ת את עצמי אענה, כי יודע/ת אני, שבחיי רובנו לא היו מספיק פעמים בהם נתנו לי
אהבה ללא תנאי; ולכן, לא יכולתי לרכוש אהבה זו כלפי עצמי וכלפי הזולת. לימדו וחינכו אותי מהי אהבה בתנאי; בתנאי שאהיה ילד/ה טוב/ה. בתנאי שאתנהג בהתאם לנורמות המקובלות במשפחה ובחברה. בתנאי שאהב את האחר או אספק לו צרכים רגשיים ו/או אחרים (הגם שברוב המקרים, גם "האחר" לא היה מודע לכך). בתנאי שאהיה אישה או גבר יפה, מוצלח/ת, חזק/ה או חלש/ה.... מכאן, קל להבין מדוע זה לא רכשתי אהבה עצמית מוחלטת שאינה תלויה בדבר. במקום זאת, בכל פעם שהתנהגותי - מחשבותיי ורגשותיי לא עלו בקנה אחד עם התנאים שהוצבו לאהבה ולקבלה - חוויתי תחושות של ביקורת עצמית, שנאה עצמית, ביטול עצמי וכד'. לא פעם עוברות וממלאות את ראשי מחשבות של מה לא עשיתי בסדר...? מה לא עשו לי או כן עשו ובכך פגעו בי ומנעו ממני להשיג .... - להיות......?; לאורך החיים, ציירתי לעצמי תמונה בראש של
"האני האידיאלי" - אני זה הראוי לאהבה, שכן אני הזה הוא הקרוב לשלמות. אלא שתמונה זו אינה נשענת על המציאות האובייקטיבית או הסובייקטיבית, כי אם על
אידיאלים נשגבים (שלמעשה שום בן אנוש אינו יכול לעמוד בהם). תמונה זו ברובה, הינה פרי של השפעות חיצוניות אשר ליקטתי (במשך חיי), הקובעות מה נכון וראוי להערכה ואהבה ומה לא. מה ראוי לגינוי וביזוי (גם מצידי כלפי עצמי) ומה ראוי להערצה. לעניות דעתי, כן רכשתי אהבה כלפי עצמי, אך אהבה בתנאים. אני כן יודע/ת לאהוב, אך על פי רוב גם כן תחת תנאים. אין זה מפליא לאור האמור לעיל. אין זה מפליא כלל וכלל.
אלא שאני עכשיו מנסה לשנות את הקיים לכדי מציאות חדשה תחת המודעות החדשה. זה המקום לענות על השאלה השנייה; כיצד זה ארכוש אהבה כלפי עצמי? בראש ובראשונה, מדובר בהחלטה, בבחירה. לבחור לאהוב את עצמי. לבחור בדרך חיים שתשקף אהבה זו כלפי עצמי ברגשותיי, מחשבותיי, אמונותיי ומעשיי והתנהגותי. לדוגמא:
אני מפסיק להזיק לעצמי באמצעות החדרת רעלים לגופי ושומר על גופי בריא באמצעות ספורט, תזונה נכונה, ושינה בריאה. בנוסף, אני מסגל חשיבה חיובית כלפי עצמי. אני מוותר על ביקורת שלילית. בחירה מודעת זו הינה (לפחות בהתחלה) כמנטרה שאני אומר/ת לעצמי בוקר-צהריים וערב: אני אוהב/ת את עצמי..., אני מקבל/ת את עצמי כמות שאני...; אני שם לב לקולות הביקורת ומייד מאדה אותן... אני ממיר/ה אותן במילים רכות ואוהבות. אני נוהג/ת כלפי עצמי, כמו הייתי הילד/ה הקטן/ה של עצמי ובכך אעטוף באהבה, בחום ובעידוד את עצמי. אנסה להבין את פשר התנהגותי. ובפירוש להיות נחמד/ה כלפי עצמי. בלי בושה ופחד, שמא אראה או אשמע אגואיסט/ית. יש לומר, כי מי שלומד אהבה עצמית - מהר מאוד לומד אהבה כלפי הזולת. מי שמקבל את עצמו - מקבל את חברו וכן הלאה, כך שאין חשש מפני עולם של אגואיסטיים.. אלא בכך אפיץ עוד אהבה בסביבתי. מכל הדברים שאמרתי, אני מבין/ה כי עלי לראות את עיקר המאמץ שעלי להשקיע הינו
בלימוד אהבה וקבלה עצמית שאינם תלויים בדבר!!!!! אני יודע בתוכי, מה הם הביטויים של אותה אהבה כלפי עצמי. יודע, אך הרבה פעמים לא מבטא זאת במעשים, כי דברים אחרים תופסים את ראש סדר העדיפויות שלי. כמו כן, הרגלים ארוכי שנים לא פשוט לשנות. אך זוהי משימתי -
להכיר את ההרגלים שלי, אשר פוגעים בי ולסגל הרגלים חדשים - בריאים.
אני מתחיל ליישם באהבה ובמשמעת עצמית, את האמור לעיל. ובוחר ליהנות מחיים בריאים עשירים ומאושרים. אני בוחר/ת באהבה!
