קנאה ועין הרע - האם זה קיים וכיצד זה מתבטא ביום יום 

קנאה היא רגש טבעי. היא יכולה להיות חיובית או הרסנית בהתאם למהותה ולהשפעתה על האדם. קנאה חיובית היא כאשר אנו רואים אדם שמצליח וטוב לו ואנו מעריכים אותו על הצלחותיו, ורצוננו להידמות לו ולהצליח כמוהו, דבר שגורם לנו להשקיע יותר מאמצים לנסות להשיג את מטרותינו. קנאה הרסנית היא כאשר אנו מקנאים באדם המצליח, רוצים ברעתו ועושים דברים שיכולים להזיק לו, או כאשר אנחנו רוצים להשיג את אותו הישג, אך מאמצינו מונעים ע"י כוחניות, לדוגמא אם אנו רוצים בית מפואר ומכונית מפוארת כמו שיש לשכננו, ובדרך להשיג זאת אנו מוכנים "לדרוך על גוויות". קנאה שכזו הרסנית לנו, כיוון שהיא מעוורת את עיננו, אנו רוכשים לנו בדרך שונאים רבים, וכיוון שהיא לא בנויה על קרקע מוצקה של עשייה טבעית התלויה בכישרון שלנו, סופה, במרבית המקרים, להתמוטט באחד הימים.

הקנאה הראשונה מתוארת בתורה בספור קין והבל. לכאורה מסופר כי אלוהים לא שעה למנחתו של קין ושעה למנחתו של הבל. אם כן איך אפשר שלא להאשים אותו בקנאה לאחר הפליה זו? למעשה מה שקרה זה שקין גדל כילד בכור, בן להורים שהועזבו מגן העדן, לאחר שגילו את הכוחניות ביחסים בין בני האדם וקיבלו את העונש של פרנסה שבאה בקושי, ואלה המסרים שהועברו אליו, בנוסף לציפיות מבן בכור וכדו'. כל אלה יצרו מצב שבו קין לא היה טבעי ומשוחרר עם כישרונו ולכן גם לא הצליח במעשיו. הבל לעומת זאת, שהיה השני והקטן גדל באווירה שונה, פתוחה יותר עם פחות לחץ, היה חופשי יותר לחוש את האהבה, התקווה והטבעיות ולכן הצליח במעשיו. אז נכון שההתפתחות של קין הייתה בעייתית יותר, אך אלוהים פונה אליו ואומר לו למעשה שיש לו בחירה "הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו" בראשית ד', ז'. זאת אומרת גם עם כל מה שהוא נושא בעצם יש לו בחירה כיצד לנהוג, וכמו שאנחנו יודעים למעשה האח הגדול יכול להיות סמל להערצה ולחיקוי לאח הקטן.

באופן עקרוני הקנאה קשורה בזה שאנחנו מקנאים במי שיש לו יותר. אך מהו אותו יותר? חז"ל אמרו "מרבה נכסים מרבה דאגה", ואכן כאשר יש לאדם יותר רכוש והוא גר בבית גדול ויפה, יש לו גם יותר דאגה מה לעשות עם הכסף וכן כיצד להיות מוגן בביתו. כמו כן, ככל שאדם לוקח על עצמו יותר אחריות בתפקידו, יש לו יותר, אך יש בכך כאמור גם דרישה יותר גדולה מהאדם עצמו, בין אם זה המנהל הבכיר בחברה או זמר מפורסם שאין לו פרטיות ומופיע כמעט בכל מצב כדי לא לאכזב את קהל מאזיניו, או אדם שמקדיש את כל מרצו ופועלו למען האנושות. על כל אדם לשאול את עצמו עד כמה הוא מוכן לקחת על עצמו יותר דאגה, יותר אחריות ולא רק כמה הוא רוצה וצריך יותר.

יש אנשים המאמינים כי קנאה יכולה להביא עין הרע, כלומר יכולה להשפיע לרעה על הצלחתנו והישגינו. במושג עין הרע הכוונה היא לקנאה וצרות עין, אי פרגון וגם שמחה לאיד. אך האם קיים דבר כזה? ובכן, רגשות אלו ואנשים החשים רגשות כאלה ודאי קיימים, אך השפעתם עלינו תלויה במידה רבה עד כמה אנחנו שלמים עם עצמנו ועם חיינו. אפשר לדמיין את זה באופן הבא: אם נעמוד חשופים ומישהו ישלח בנו חיצים, החיצים יפגעו בנו אך אם יעמוד מלפנינו קיר העשוי מבטון החיצים שיישלחו בנו לא רק שלא יפגעו בנו אלא כביכול יחזרו לשולח כבומרנג.
כך גם בעין הרע. כשמישהו אומר לנו דבר מה שיש בו צרות עין, זה משדר איזושהי אנרגיה שלילית. אם אנחנו חסרי ביטחון בעצמנו, במה שיש לנו, או לא מאמינים שמגיע לנו מה שיש לנו, נחוש אנרגיה זו, נתנצל על מה שיש לנו, רגש שיחליש אותנו ויפריע לנו לקבל יותר לעצמנו, ובזה נתנו לצרות העין להשפיע עלינו. אם אנו בטוחים בעצמנו ושלמים עם עצמנו, אנו עמידים בפני עין הרע ובפני השפעותיה. מקסימום נחוש קצת את צרות העין של הצד השני. היבט נוסף הוא כאשר אנו מודעים שאנו משיגים את הצלחתנו שלא בדרך הגונה וישרה או ע"י כוחניות. גם במקרה כזה צרות העין תשקף לנו את זה ותוכל להשפיע עלינו, גם אם באופן לא מודע, ע"י אשמה לא מודעת, או שדברים אלו שבנו, שהם בניגוד לחוקי הטבע, יביאו אותנו לידי כישלון ע"י פעולות שגויות שנעשה, או בגלל נקמה שנקבל מהסביבה.

במצב הראשון ניקח לדוגמא מצב בו נכנסה אלינו שכנה, ראתה את הסלון החדש שקנינו ואומרת לנו בשמחה מעושה תתחדשו על הסלון. אנחנו מרגישים שלמים עם ההרגשה שמותר לנו שיהיו לנו דברים יפים ושיהיה לנו טוב בחיים, ועונים תודה נעימה ושלמה, ולא מתנצלים שהרשינו לעצמנו להתפנק או פשוט לקנות מה שרצינו. במקרה כזה, עין הרע לא תשפיע עלינו ואנו לא נחוש תחושה לא נעימה, אשמה או התנצלות. כמו כן האדם שמולנו חש שאין לנו חולשה בנושא של לפרגן לעצמנו את הטוב שבחיים, וזה הבומרנג, כי דבר כזה מעמיד אותו במעין מצב מביך עם עצמו. זה שאנו שלמים עם עצמנו לא אומר שאנו צריכים להיות גאוותנים ולנפנף במה שיש לנו. אנו צריכים להיות שמחים עם מה שיש לנו ולשתף בזה את מתי המעט שבאמת יודעים לפרגן לנו.

יש מקרים שבהם אנשים אינם מודעים לקנאה ולצרות עין שבהם והם חושבים את עצמם למפרגנים, ולכן עלינו לסמוך על שיקול דעתנו ועל התחושה שאנו מקבלים מאנשים. בנוסף, יש כל מיני חפצים כמו חמסה, שום, עין כחולה שיש המאמינים שבכוחם להגן עלינו מפני עין הרע. במקרה זה עצם האמונה בכך מחזקת אותנו וכך אנו חשופים פחות להשפעה.

ולסיום נאמר שיש כזה דבר עין הרע אבל לא צריך לפחד מזה. ההשפעה עלינו היא רק כאשר אנו מאפשרים לזה להשפיע עלינו, כאשר אנו חסרי ביטחון או כאשר אנו חוששים מהשפעה כזאת, ואז אנו לפעמים נוהגים בכזה חשש שיש לכך השפעה על מעשינו שנובעת מאמונה שמגשימה את עצמה. גם כאשר אנו נוהגים לדרוך על גוויות בדרך להשגת מטרותינו ופועלים בכוחניות או בחוסר יושר, אנו יכולים או להרגיש רע עם עצמנו אף באופן לא מודע, או שנהיה חשופים לנקמה וגם במקרה שכזה אנחנו יכולים להביא על עצמנו את העין הרע, את הכישלון. ככל שנהיה יותר שלמים עם עצמנו, ככל שנהיה יותר הגונים לאחרים, אחרים פחות ופחות יוכלו להשפיע עלינו, ואנו יותר נצליח במעשינו.