גירושין שלא בהסכמה 

גירושין שלא בהסכמה

מאת: עו"ד אלי פז, דיני משפחה, פורטל עזרה משפטית וסיוע לאזרח.
http://www.gethelp.co.il/Family_portal.html

מעיקר הדין לא קיימת מניעה לגרש אשה בעל כרחה וללא הסכמתה ולצורך תקפות הגירושים נדרשת רק הסכמת הבעל ולא נדרשת הסכמת האשה.
אולם, כפי שיפורט בהמשך, מזה כאלף שנה נוהגת ההלכה, כי לא ניתן לגרש אשה בעל כרחה, כך שבפועל יש צורך בהסכמת שני הצדדים לגירושין.
ההסכמה צריכה להיות הסכמה לנטילת חלק בפועל בהליך מסירת הגט לאשה וקבלת הגט על ידי האשה.

אף אם שני בני זוג ערכו ביניהם הסכם ממון או הסכם גירושין, בו הסכימו על גירושין בהסכמה, כל עוד לא הסכימו שניהם לבצע את ההסכמה בפועל, היינו, הבעל הסכים להורות לשלוחי בית הדין לכתוב עבורו את הגט ואח"כ למסור את הגט מידו ליד האשה וכל עוד האשה לא הסכימה לקבל לידה את הגט מיד הבעל, לא יוכלו בני הזוג להתגרש.
כאשר אין הסכמה הדדית לגירושין, לא ייתנו גירושין תקפים וזאת ללא תלות בסיבת הגירושין. אף גירושין הנובעים מ בגידה מ אלימות במשפחה או מכל סיבה מוצדקת אחרת, לא יוכלו להתבצע ללא הסכמה הדדית של שני הצדדים.

גירושין מדין התורה

מעיקר דין התורה רשאי הבעל לגרש את האישה אף בעל כרחה וללא הסכמתה :
"א כי-יקח איש אשה, ובעלה; והיה אם-לא תמצא-חן בעיניו, כי-מצא בה ערות דבר--וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו. ב ויצאה, מביתו; והלכה, והיתה לאיש-אחר. ג ושנאה, האיש האחרון, וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו; או כי ימות האיש האחרון, אשר-לקחה לו לאשה. ד לא-יוכל בעלה הראשון אשר-שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה, אחרי אשר הטמאה--כי-תועבה הוא, לפני יהוה; ולא תחטיא, את-הארץ, אשר יהוה אלהיך, נתן לך נחלה."
(ספר דברים, פרק כ"ד פסוקים א' - ד')

גירושין מדין המשנה

במשנה (מסכת גיטין, פרק ט' משנה י') נחלקו חכמים בדבר הנסיבות, בהן ראוי לגרש את האשה (כשההגבלות מתייחסות לאשתו הראשונה של הבעל):
"בית שמאי אומרין, לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערווה, שנאמר "כי מצא בה ערוות דבר" (דברים כד,א); בית הלל אומרין, אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר "דבר". רבי עקיבא אומר, אפילו מצא אחרת נאה ממנה, שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו" (דברים כד,א)."

במשנה מפורטות שלוש דעות:
א. לדעת בית שמאי: רק מקרה קיצוני של מציאת "דבר ערוה" בהתנהגות האשה, מצדיק את גירושיה, בהיעדר עילה חמורה של "דבר ערוה", אף אם קיימת עילה בדרגה פחותה יותר, כמו "הקדיחה תבשילו" (הפירוש המקובל: האשה מתנהגת במכוון וכדי להכעיס בצורה הפוכה לרצון הבעל) ובודאי כאשר רק: "לא תמצא חן בעיניו" אין הצדקה לגירושין ויש להעדיף "שלום בית".
ב. לדעת בית הלל: אין חיוב להגיע לשלום-בית בכל מחיר, די בכך שהאשה ""הקדיחה תבשילו", כדי להצדיק גירושין.
ג. לדעת רבי עקיבא: די בכך שהאשה,מסיבה כלשהי, אינה מוצאת חן בעיניו, כדי להצדיק גירושין.

עם זאת, לא הוסיפו חכמי המשנה הגבלה, הדורשת את הסכמת האשה לגירושין והבעל רשאי לגרש את האשה אף בעל כרחה ובניגוד לרצונה

גירושין ללא הסכמת האשה

רבנו גרשום "מאור הגולה", היה אחד מגדולי חכמי ההלכה באשכנז, לפני כאלף שנה, וקבע איסור, הידוע כ "חרם דרבנו גרשום", אשר הטיל "חרם", על מי שפועל בניגוד לאיסור.

רבנו גרשום "תיקן להשוות כח האישה לכח האיש: כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו, כך האישה אינה מתגרשת אלא לרצונה".
על פי החרם, האישה צריכה לקבל את הגט מרצונה החופשי כשם שהבעל צריך לתת את הגט מרצונו החפשי.

איסור נוסף, שנקבע ב "חרם דרבנו גרשום", הנו איסור לשאת יותר מאשה אחת.
יש הסוברים, כי האיסור לשאת אשה נוספת, נקבע כדי לא לרוקן מתוכן את האיסור לגרש האשה בעל כורחה, שכן, ללא האיסור הנוסף, כאשר בעל יווכח, כי אשתו מסרבת לקבל גט, ינטוש את אשתו ויישא אשה נוספת ובדרך זו ייאלץ את האשה הראשונה להסכים לקבלת הגט בו, למעשה אינה רוצה.

"חרם דרבנו גרשום" התקבל בכל עדות אשכנז וברובן המכריע של עדות ספרד, כאשר ישנן עדות שלא קבלו את החרם לגבי האיסור בדבר ריבוי נשים, אך קיבלו את החרם לגבי האיסור לגרש אשה בעל כרחה.

ע"פ חרם דרבנו גרשום, ניתן לראות נישואין כמעין חוזה שנערך בין הבעל והאישה. ככל חוזה אחר, גם חוזה הנישואין, הנו הסכם ששני הצדדים כרתו מרצונם החפשי, ויכולים לבטלו ו"להשתחרר" מהחיובים הקבועים בו אך ורק בהסכמה הדדית.
בהתקשרות חוזית רגילה, על פי דיני החוזים, לא יכול אחד הצדדים לכפות על הצד שכנגד את ביטול החוזה בניגוד לרצונו, אלא אם כן התקיימו עובדות, הנחשבות על פי הדין עילות מספיקות להצדקת ביטול חד צדדי של החוזה.
גם קשר הנישואין, הנו הסכם, בו התקשרו שני הצדדים מרצונם החפשי ולפיכך, ביטול הקשר אפשרי רק בהסכמה הדדית, לא יכול אחד הצדדים לכפות על הצד שכנגד את ביטול הקשר, אלא אם כן התקיימו עובדות, הנחשבות על פי הדין עילות מספיקות להצדקת גירושין, שלא בהסכמת בן הזוג המתנגד לכך.

לא זו בלבד, אלא שאף כאשר נתן בית דין רבני פסק דין לחיוב בגט או אף לכפיית גט, עדיין יש צורך בפעולה הטכנית של מסירת הגט מיד הבעל ליד האשה, כאשר גם פעולה טכנית זו דורשת את הסכמת האשה.

היינו, בהיעדר נסיבות מיוחדות, המאפשרות כפייה בגט, נדרשת הסכמת האשה בשני מישורים:
א. הסכמת האשה למתן פסק דין לגירושין.
ב. הסכמת האשה לקבל בפועל בידה את הגט.

גם כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות, המאפשרות, ע"פ ההלכה, מתן פסק דין לכפיית האשה לקבלת גט, לא מבוצעת בפועל כפיה של האישה ע"י מאסר, כשם שהדבר מתבצע לגבי כפיית הבעל.

במקרים המיוחדים המצדיקים את כפיית האישה לקבלת גט, רשאי ביה"ד לתת לבעל היתר לשאת אישה נוספת, לאחר שהבעל הפקיד בידי ביה"ד גט עבור האישה ומינה את ביה"ד כשליחו למסירת הגט לאישה, אולם, בפועל, הדבר מתרחש רק לעיתים נדירות.

גירושין ללא הסכמת הבעל

כאמור, מעיקר דין התורה, לא נדרשת הסכמת האשה לגירושים, אולם נדרשת הסכמת הבעל. לא ניתן לחייב בעל לגרש אשה שלא מרצונו, עם זאת, גם לגבי הבעל, קיימות עובדות הנחשבות מספיקות לצורך חיובו או אף כפייתו במתן גט, אשר הוכחת קיומן נחשבת, על פי הדין, עילה מספיקה לכפיית הבעל לגירושין.

כפיית בעל לגירושין מתבצעת כיום ע"י מאסר, בהתאם לסע? 6 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין).
המאסר יבוצע על ידי בית הדין הרבני רק אם לאחר 6 חודשים ממתן פסק הכפייה לא בוצע הפסק והיועץ המשפטי לממשלה פנה לבית המשפט המחוזי המחוזי שאישר את המאסר.
בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לאשר כפיית גט.

גט שבעל אולץ לתת בעל כרחו נקרא בהלכה: "גט מעושה" ואם הבעל הוכרח לתיתו, שלא כדין, הגט אינו נחשב לגט כשר והאשה אינה מגורשת.
אם הכפייה הנה מוצדקת ומותרת לפי הדין, הגט כשר. וקיימת אף מצווה לכפותו, אולם, כאמור, מדובר במקרים חריגים.

אישה שהתגרשה ב"גט מעושה", אינה מגורשת ואם נישאה לאחר על סמך הגט, תהיה אסורה הן לבעלה הראשון והן לשני, האשה תמשיך להיחשב כ אשת איש של הבעל הראשון, יחסיה עם בן הזוג השני שאינו נחשב כבעלה ייחשבו זנות ובניה מבן הזוג השני יהיו "ממזרים"
בשל החומרה שבדבר נזהרים מאוד בתי הדין ממתן פסקי דין לכפיית בעל במתן גט ובפועל, אף כשהדבר מותר מעיקר הדין, כמעט ולא פוסקים לכפיית גט.

כפית גט פסולה היא כפייה המכוונת באופן ישיר נגד גופו או חירותו של הבעל. כפיה בדרך של לחץ מוסרי או חברתי מותרת.
כפיית הבעל לשלם לאישה סכומי כסף שלפי הדין הנו מחויב בתור בעלה לשלם מותרת, אך לא כשמדובר בסכומים שאינו מחויב לפי הדין לשלמם.

כאשר נערך בין הצדדים הסכם ממון או הסכם גירושין ובו נקבע, כי, באם הבעל לא יעמוד בהתחייבותו לתת גט לאישה, יחויב הבעל בתשלום פיצויים, קיים חשש כי הגט שייתן הבעל הנו "גט מעושה", שכן הבעל נתנו כדי להימלט מחיובו בפיצויים. עניין זה שנוי במחלוקת בין הפוסקים ולכן, בפועל, יש להימנע מקביעת פיצויים ב הסכם ממון או ב הסכם גירושין ואם יוגש הסכם כזה לביה"ד הוא יזהר מלאשרו. במדה וכן נערך הסכם כאמור, לא תמיד יחייב ביה"ד את הבעל בתשלום הפיצויים הקבועים בהסכם ובוודאי כשהסכום עולה על הנזק הממשי שנגרם לאישה.

הגט צריך להינתן מרצון הבעל ולפיכך, כאשר, בשל בעיה נפשית או שכלית, סובל הבעל מאי שפיות או מפיגור שכלי, במידה כזו הפוגעת ברצון העצמי שלו (מכונה בהלכה: "שוטה"), אין הבעל כשיר לתת גט ואם נתן גט הרי הגט חסר תוקף והאשה אינה מגורשת.

אם ישנם זמנים בהם בעל זה בריא בנפשו או בשכלו (מכונה בהלכה: "עתים חלים, עתים שוטה") והבעל נתן לאשה את הגט בזמן בו הנו בריא, הגט כשר לכל דבר והאשה מגורשת.