אפשר להתחיל מבראשית:
תקופת החגים קרבה ובאה עלינו לטובה - התוכניות כבר בעיצומן וכמוהן גם ההכנות.
מתחילים לבדוק ולשאול: עם מי נחגוג השנה? אצל ההורים שלך או שלי? והאם זה משנה בכלל? איפה נרגיש הכי פחות בודדים?
כחלק מההכנות כולם עסוקים בשאלה את מי להזמין לארוחת החג.? השנה יזמינו גם את הדודים מהדרום ואת הדודה מהצפון, שיהיה הרבה אור ושמחה. הרבה שואלים את עצמם: האם נאכל בסט שנקנה רק בשנה שעברה או שנקנה סט חדש? איזה ארוחה נרכיב?
ואתם? המחשבות שלכם בכלל נוסעות לכיוון אחר....> על מה כל המהומה של החג? את מי זה מעניין בכלל?
גם ככה האוכל לא טעים לי! ובטח הסט של האוכל לא מעניין אותי! וכמה אנשים יגיעו?השמחה והאור הם לא חלק מחיי וגם ככה אף אחד לא יצליח להצחיק אותי או לגרום לי להיות שם.
לברך על תפוח בדבש? חה, חה, חה... גם ככה כל כך מר לי בפה ובנשמה וזה מחלחל לי בגוף אז איך התפוח או הדבש בדיוק ימתיקו את ההרגשה וימחקו את הכאב?
אנחנו מנסים להיכנס להריון! אנחנו רצינו להגיע עם הילד שלנו! בחג הקודם כבר בירכו אותנו ואיחלו לנו שבשנה הבאה נחבוק תינוק - ומה? אנחנו באים שוב לבושים יפה, מחויכים וכמעט מתפוצצים מהבכי שהצטבר כבר בדרך לארוחה. מבחינתנו לא עמדנו בציפיות, שוב אכזבנו ושוב נשמע: "בקרוב אצלכם ובטוח בשנה הבאה אתם תהיו לא רק עם אחד. עם תאומים".
הלוואי שלא היינו באים! מה אנחנו צריכים לראות את כל ההתפתחויות של האחרים - את בת הדודה ששוב כרסה בין שיניה או את התינוק המתוק של צילה, כשאנחנו נשארנו תקועים.
מתסכל אותנו לראות ולדעת שאנחנו התחתנו לפני ליאת ורונן ושאנחנו אלה שהיו צריכים להיות בחודש שלישי ולא הם! וגילה ואורי שרק בחג הקודם הכריזו שזה הזמן שיהיה אח חדש לבן - שלהם שהוא רק בן שנתיים והנה הם מגיעים עם התינוקת החדשה. איך? איך הן עושות את זה? מה לא בסדר בי שאני אומרת שאני רוצה ילד וכולם רוצים יחד איתי ולי זה לא קורה?
למי אתם מפנים את השאלה או הבקשה? מיהו או מי הם בדיוק האנשים שחשבתם שיכולים לענות לכם על כך? בטח היא כבר נשאלה על ידכם מספר פעמים, אבל האם אי פעם קיבלתם תשובה שתספק אתכם במקום הזה?
התשובה איפה, נמצאת אצלכם. רק אצלכם!
אני רוצה להעביר לכם משל שנקלעתי אליו בספר מאוד מעניין שאני קוראת בימים אלו. "שיחות עם אלוהים" - (ניל דונאלד וולש).
פעם הייתה נפש שהכירה את עצמה וידעה שהיא האור. זאת הייתה נפש חדשה, ולפיכך תאבה להתנסות. "אני האור", אמרה הנפש, "אני האור". אלא שכל הידיעה וכל האמירה לא יכלו למלא את מקומה של ההתנסות. ובספרה שממנה צצה הנפש הזאת, לא היה דבר אלא האור. כל אחת מהנפשות הייתה נשגבת, כל אחת מהנפשות הייתה מופלאה, וכל אחת מהנפשות זהרה בזוהר האור הכביר שלי. וכך הייתה הנפש הקטנה שלנו נר בשמש. בקרב האור הנשגב ביותר - שממנו הייתה הנפש חלק - הנפש לא יכלה לראות את עצמה ולא יכלה להתנסות בעצמה, כמי שהיא באמת ומה היא באמת.
הדברים התגלגלו כך שהנפש הזאת ערגה וערגה להכיר את עצמה. וכה עצומה הייתה ערגתה, עד כי יום אחד אמר לה ריבונו של עולם: "האם את יודעת, נפש קטנה, מה את צריכה לעשות כדי להשביע את ערגתך?"
"מה,מה, אלוהים? אני מוכנה לעשות כל דבר!" אמרה הנפש הקטנה.
"את מוכרחה להיפרד מאיתנו",השיב, "ואחר כך את מוכרחה לזמן אלייך את החושך". "מה זה חושך, הקדוש בקדושים?" שאלה הנפש הקטנה. "מה שאת אינך", השבתי,והנפש הבינה.
וכך עשתה הנפש. היא ניתקה את עצמה מהכול, ואפילו עברה לספרה אחרת.ובספרה זו היה לנפש הכוח לזמן לצורך ההתנסות שלה כל מיני סוגי חושך. וכך עשתה.
אלא שבעיצומו של החושך זעקה הנפש: "אבי, אבי, למה עזבתני?"
לפיכך היה אור על פני החושך, ואל תקללהו. אל תשכחו מי אתם, ברגע שאתם מוקפים במה שאתם לא, אלא תנו שבח לבריאה, גם אם אתם חותרים לשנותה.
דעו לכם כי הדבר אשר אתם עושים בעת הקשה בניסיונותיכם יכול להיות הגדול בניצחונותיכם. משום שההתנסות שאתם יוצרים היא הצהרה מי אתם ומי אתם רוצים להיות.
משל על הנפש הקטנה ועל השמש מבקש מכם להיטיב ולהבין מדוע מצב העולם או הדברים כפי שהוא וכיצד הוא עשוי להשתנות כהרף עין, ברגע שכל אחד מכם ייזכר באמת האלוהית של המציאות הנעלה ביותר שלו.
יש אנשים הבוחרים לחדש ולהתחדש בסלון חדש, פינת אוכל חדשה, לצבוע שוב את הבית ולטפל בגורמים "חיצוניים" ומה עם החדשנות של הפנים שלנו? האם אנחנו יכולים לגייס את אותם משאבים שטמונים בתוכנו על מנת לגרום לחדשנות פנימית?
האם יותר קל לקחת הלוואה או לשלם את הסלון בתשלומים? האם יותר קל לחיות ברחמים עצמיים ולהפנות אליכם מידי רגע את המחשבה של לו היה לי? או לו הייתי...? ולמה להם יש ולי אין?
חשבתם פעם איזה רווח או הפסד יש לכם מהעיסוק במחשבות המעכבות? חשבתם כמה אנרגיה דרושה לשם כך?
ואומר שאתם צריכים לפנות אל המחשבה הנעלה ביותר שלכם, אל עצמכם. תארו לעצמכם אתכם כפי שאתם עשויים להיות לו חייתם את המחשבה הזאת מידי יום. תארו לעצמכם מה הייתם חושבים, עושים ואומרים ואיך אתם הייתם מגיבים למה שאחרים היו אומרים ועושים.
לא פעם הרהרתי במחשבה משלי : אני מייצרת זקיקים רבים, לבעלי יש זרע באיכות טובה, יש לי עוברים שמקבלים ציונים טובים, מתפתחים יפה בצלוחית אז למה כש"משתילים" אותם לתוך גופי הם אינם נקלטים?".
יש זקיקים, יש ביציות, יש זרע, יש עובר יפה?מצויין! אזי יש לכם הזדמנות ללמוד מהניסיונות הקודמים שלכם ולשאול את עצמכם: מה לא עבד לי בניסיון הקודם? ומה חסר שלא היה שם כדי שתהיה לי תוצאה מעולה בתהליך הנוכחי? (בהילקח בחשבון שאתם נמנים עם אותם זוגות המוגדרים כ- לא מוסברים.
תהליך הבריאה מתחיל במחשבה. מושג > תפישה > הדמיה. כל מה שאתם רואים, היה פעם מושג של אדם אחר לפניכם . לא קיים בעולמכם דבר שלא התקיים תחילה כמחשבה טהורה.הדבר נכון לגם בנוגע ליקום.
מחשבה היא המישור הראשון של הבריאה. אחריה באה המילה - כל מה שאתם אומרים הוא מחשבה שבאה לכלל ביטוי. המילה היא בעלת יכולת בריאה, - והיא משגרת אל היקום אנרגיה של בריאה. מילים הן דינמיות יותר ממחשבה (יש האומרים שהן גם בעלות יכולות בריאה רבה יותר). מפני שמילים הן רמת תנודה שונה ממחשבה. הן מתערבות ביתר עוצמה במהלכו של היקום, משנות אותו, הופכות אותו ומשפיעות עליו. אחרי המילים שהן המישור השני של הבריאה - בא המעשה.
מעשים הם מילים בתנועה, מילים הן מחשבות שבאו לכלל ביטוי. מחשבות הן מושגים בהיווצרות. מושגים הם אנרגיות שמצטרפות יחד. אנרגיות הן כוחות משוחררים, כוחות הם יסודות קיימים. יסודות הם חלקיקים של אלוהים, חלקים מהכול, החומר שממנו עשוי כל דבר.
כדי לפתור בעיה / דילמה שנמצאת בחייכם, עליכם יהיה לשנות את רמת החשיבה בה אתם נמצאים כעת.
בפרוס השנה החדשה הבאה עלינו לטובה אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם שנה של התחדשות, חדשנות, פוריות, אהבה, שלווה, הקשבה.
מזמינה אתכם להתחיל מבראשית.
נעמי בן זקן - ישוב קהילתי עדי
טלפון + פקס: 04-9502770 נייד: 050-9035210 מייל: naomi_bz@walla.com
תקופת החגים קרבה ובאה עלינו לטובה - התוכניות כבר בעיצומן וכמוהן גם ההכנות.
מתחילים לבדוק ולשאול: עם מי נחגוג השנה? אצל ההורים שלך או שלי? והאם זה משנה בכלל? איפה נרגיש הכי פחות בודדים?
כחלק מההכנות כולם עסוקים בשאלה את מי להזמין לארוחת החג.? השנה יזמינו גם את הדודים מהדרום ואת הדודה מהצפון, שיהיה הרבה אור ושמחה. הרבה שואלים את עצמם: האם נאכל בסט שנקנה רק בשנה שעברה או שנקנה סט חדש? איזה ארוחה נרכיב?
ואתם? המחשבות שלכם בכלל נוסעות לכיוון אחר....> על מה כל המהומה של החג? את מי זה מעניין בכלל?
גם ככה האוכל לא טעים לי! ובטח הסט של האוכל לא מעניין אותי! וכמה אנשים יגיעו?השמחה והאור הם לא חלק מחיי וגם ככה אף אחד לא יצליח להצחיק אותי או לגרום לי להיות שם.
לברך על תפוח בדבש? חה, חה, חה... גם ככה כל כך מר לי בפה ובנשמה וזה מחלחל לי בגוף אז איך התפוח או הדבש בדיוק ימתיקו את ההרגשה וימחקו את הכאב?
אנחנו מנסים להיכנס להריון! אנחנו רצינו להגיע עם הילד שלנו! בחג הקודם כבר בירכו אותנו ואיחלו לנו שבשנה הבאה נחבוק תינוק - ומה? אנחנו באים שוב לבושים יפה, מחויכים וכמעט מתפוצצים מהבכי שהצטבר כבר בדרך לארוחה. מבחינתנו לא עמדנו בציפיות, שוב אכזבנו ושוב נשמע: "בקרוב אצלכם ובטוח בשנה הבאה אתם תהיו לא רק עם אחד. עם תאומים".
הלוואי שלא היינו באים! מה אנחנו צריכים לראות את כל ההתפתחויות של האחרים - את בת הדודה ששוב כרסה בין שיניה או את התינוק המתוק של צילה, כשאנחנו נשארנו תקועים.
מתסכל אותנו לראות ולדעת שאנחנו התחתנו לפני ליאת ורונן ושאנחנו אלה שהיו צריכים להיות בחודש שלישי ולא הם! וגילה ואורי שרק בחג הקודם הכריזו שזה הזמן שיהיה אח חדש לבן - שלהם שהוא רק בן שנתיים והנה הם מגיעים עם התינוקת החדשה. איך? איך הן עושות את זה? מה לא בסדר בי שאני אומרת שאני רוצה ילד וכולם רוצים יחד איתי ולי זה לא קורה?
למי אתם מפנים את השאלה או הבקשה? מיהו או מי הם בדיוק האנשים שחשבתם שיכולים לענות לכם על כך? בטח היא כבר נשאלה על ידכם מספר פעמים, אבל האם אי פעם קיבלתם תשובה שתספק אתכם במקום הזה?
התשובה איפה, נמצאת אצלכם. רק אצלכם!
אני רוצה להעביר לכם משל שנקלעתי אליו בספר מאוד מעניין שאני קוראת בימים אלו. "שיחות עם אלוהים" - (ניל דונאלד וולש).
פעם הייתה נפש שהכירה את עצמה וידעה שהיא האור. זאת הייתה נפש חדשה, ולפיכך תאבה להתנסות. "אני האור", אמרה הנפש, "אני האור". אלא שכל הידיעה וכל האמירה לא יכלו למלא את מקומה של ההתנסות. ובספרה שממנה צצה הנפש הזאת, לא היה דבר אלא האור. כל אחת מהנפשות הייתה נשגבת, כל אחת מהנפשות הייתה מופלאה, וכל אחת מהנפשות זהרה בזוהר האור הכביר שלי. וכך הייתה הנפש הקטנה שלנו נר בשמש. בקרב האור הנשגב ביותר - שממנו הייתה הנפש חלק - הנפש לא יכלה לראות את עצמה ולא יכלה להתנסות בעצמה, כמי שהיא באמת ומה היא באמת.
הדברים התגלגלו כך שהנפש הזאת ערגה וערגה להכיר את עצמה. וכה עצומה הייתה ערגתה, עד כי יום אחד אמר לה ריבונו של עולם: "האם את יודעת, נפש קטנה, מה את צריכה לעשות כדי להשביע את ערגתך?"
"מה,מה, אלוהים? אני מוכנה לעשות כל דבר!" אמרה הנפש הקטנה.
"את מוכרחה להיפרד מאיתנו",השיב, "ואחר כך את מוכרחה לזמן אלייך את החושך". "מה זה חושך, הקדוש בקדושים?" שאלה הנפש הקטנה. "מה שאת אינך", השבתי,והנפש הבינה.
וכך עשתה הנפש. היא ניתקה את עצמה מהכול, ואפילו עברה לספרה אחרת.ובספרה זו היה לנפש הכוח לזמן לצורך ההתנסות שלה כל מיני סוגי חושך. וכך עשתה.
אלא שבעיצומו של החושך זעקה הנפש: "אבי, אבי, למה עזבתני?"
לפיכך היה אור על פני החושך, ואל תקללהו. אל תשכחו מי אתם, ברגע שאתם מוקפים במה שאתם לא, אלא תנו שבח לבריאה, גם אם אתם חותרים לשנותה.
דעו לכם כי הדבר אשר אתם עושים בעת הקשה בניסיונותיכם יכול להיות הגדול בניצחונותיכם. משום שההתנסות שאתם יוצרים היא הצהרה מי אתם ומי אתם רוצים להיות.
משל על הנפש הקטנה ועל השמש מבקש מכם להיטיב ולהבין מדוע מצב העולם או הדברים כפי שהוא וכיצד הוא עשוי להשתנות כהרף עין, ברגע שכל אחד מכם ייזכר באמת האלוהית של המציאות הנעלה ביותר שלו.
יש אנשים הבוחרים לחדש ולהתחדש בסלון חדש, פינת אוכל חדשה, לצבוע שוב את הבית ולטפל בגורמים "חיצוניים" ומה עם החדשנות של הפנים שלנו? האם אנחנו יכולים לגייס את אותם משאבים שטמונים בתוכנו על מנת לגרום לחדשנות פנימית?
האם יותר קל לקחת הלוואה או לשלם את הסלון בתשלומים? האם יותר קל לחיות ברחמים עצמיים ולהפנות אליכם מידי רגע את המחשבה של לו היה לי? או לו הייתי...? ולמה להם יש ולי אין?
חשבתם פעם איזה רווח או הפסד יש לכם מהעיסוק במחשבות המעכבות? חשבתם כמה אנרגיה דרושה לשם כך?
ואומר שאתם צריכים לפנות אל המחשבה הנעלה ביותר שלכם, אל עצמכם. תארו לעצמכם אתכם כפי שאתם עשויים להיות לו חייתם את המחשבה הזאת מידי יום. תארו לעצמכם מה הייתם חושבים, עושים ואומרים ואיך אתם הייתם מגיבים למה שאחרים היו אומרים ועושים.
לא פעם הרהרתי במחשבה משלי : אני מייצרת זקיקים רבים, לבעלי יש זרע באיכות טובה, יש לי עוברים שמקבלים ציונים טובים, מתפתחים יפה בצלוחית אז למה כש"משתילים" אותם לתוך גופי הם אינם נקלטים?".
יש זקיקים, יש ביציות, יש זרע, יש עובר יפה?מצויין! אזי יש לכם הזדמנות ללמוד מהניסיונות הקודמים שלכם ולשאול את עצמכם: מה לא עבד לי בניסיון הקודם? ומה חסר שלא היה שם כדי שתהיה לי תוצאה מעולה בתהליך הנוכחי? (בהילקח בחשבון שאתם נמנים עם אותם זוגות המוגדרים כ- לא מוסברים.
תהליך הבריאה מתחיל במחשבה. מושג > תפישה > הדמיה. כל מה שאתם רואים, היה פעם מושג של אדם אחר לפניכם . לא קיים בעולמכם דבר שלא התקיים תחילה כמחשבה טהורה.הדבר נכון לגם בנוגע ליקום.
מחשבה היא המישור הראשון של הבריאה. אחריה באה המילה - כל מה שאתם אומרים הוא מחשבה שבאה לכלל ביטוי. המילה היא בעלת יכולת בריאה, - והיא משגרת אל היקום אנרגיה של בריאה. מילים הן דינמיות יותר ממחשבה (יש האומרים שהן גם בעלות יכולות בריאה רבה יותר). מפני שמילים הן רמת תנודה שונה ממחשבה. הן מתערבות ביתר עוצמה במהלכו של היקום, משנות אותו, הופכות אותו ומשפיעות עליו. אחרי המילים שהן המישור השני של הבריאה - בא המעשה.
מעשים הם מילים בתנועה, מילים הן מחשבות שבאו לכלל ביטוי. מחשבות הן מושגים בהיווצרות. מושגים הם אנרגיות שמצטרפות יחד. אנרגיות הן כוחות משוחררים, כוחות הם יסודות קיימים. יסודות הם חלקיקים של אלוהים, חלקים מהכול, החומר שממנו עשוי כל דבר.
כדי לפתור בעיה / דילמה שנמצאת בחייכם, עליכם יהיה לשנות את רמת החשיבה בה אתם נמצאים כעת.
בפרוס השנה החדשה הבאה עלינו לטובה אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם שנה של התחדשות, חדשנות, פוריות, אהבה, שלווה, הקשבה.
מזמינה אתכם להתחיל מבראשית.
נעמי בן זקן - ישוב קהילתי עדי
טלפון + פקס: 04-9502770 נייד: 050-9035210 מייל: naomi_bz@walla.com
