יוזמה במקום כיבוי שריפות 

הסטארט אפ החדש בעולם העסקים האמריקאי אינו מכשיר פיננסי ולא טכנולוגי, אלא מכשיר תדמיתי: חברות חדשות שמציעות לאנשים למרק את המוניטין שלהם ברשת. האמצעים מגוונים, ויש המכנים את אותן חברות "בריוני השכונה החדשים". כמובן שאילו לקוחותיהם של ממרקי המוניטין היו חכמים יותר, הם לא היו מגיעים למצב שבו המוניטין שלהם זקוקים לשיוף ושפשוף: הם היו מקדימים ונעזרים בשירותיהן של חברות חדשות אף יותר, המציעות ניהול זהות ברשת.

ניהול זהות הוא תהליך שבו האדם עצמו בוחר מה מתוך הכישרונות שלו, הניסיון שלו, הפעילויות שלו והחיים האישיים שלו ייחשפו, והחברה בונה ומנהלת את הזהות שלו כך שהיא תייצג אותו כפי שהוא, וכפי שהוא רוצה שיכירו אותו. חמישה חודשים אחרי שקמה, חברת Naymz האמריקאית לניהול זהות כבר דיווחה על 3,000 לקוחות קבועים שהיא מנהלת את הזהות שלהם על בסיס קבוע, בנוסף ללקוחות שהחברה רק בנתה עבורם את הפרופיל שלהם, והם ממשיכים משם בעצמם.

מה עומד מאחורי המיזמים המשגשגים הללו? העובדה שהיום כמעט כל מעסיק יבדוק ברשת אם עובד פוטנציאלי פירסם אי שם בלוג פוגעני, אם הפרופיל שלו בפייסבוק מביך, אם התמונות שלו בפליקר מספרות על מנהגי בילוי שאינם מכובדים, אם הוא חתם על עצומה בעניין שלא מקובל על החברה המעסיקה, ועוד.

לא רק מעסיק פוטנציאלי מחפש מידע. גם עמיתים לעבודה בודקים את חבריהם שמעבר למחיצה. גם מכרים חדשים. גם מכרים ישנים. גם לקוחות קיימים. גם לקוחות עתידיים. גם חברים, וגם חברות של חברים.

במקרה הטוב, המחפשים ימצאו פרופיל הגיוני ברשת חברתית, שמשקף נאמנה את האישיות שעומדת מאחוריו, ואולי גם משהו מעניין שפורסם על ידו או עליו. במקרה הפחות טוב הם ייתקלו בחומרים חסרי עניין, שלא תורמים דבר. עוד פחות טוב מזה אם השובל שמשאיר אחריו האדם המבוקש הוא מביך, גס או מטופש. והכי גרוע אם יתגלו סיפורים שמאירים את האדם באור שלילי, סיפורים משמיצים, ומידע שכל אחד היה מעדיף להסתיר, לרבות מידע על תביעות והרשעות, הגלוי באתרים המפרסמים פסקי דין, למשל.

רוב הקוראים בוודאי חושבים שאין סיבה שמישהו יחפש אותם ברשת, ושאם יחפשו - אין סיבה שימצאו דברים שאינם מחמיאים להם. אבל כאשר 53% מהאמריקאים מצהירים שהם משתמשים במנועי חיפוש בשביל לדלות מידע אחד על השני (בסקר של מכון "Pew" לחקר האינטרנט והשפעתו על החיים באמריקה), ו-77% ממגייסי כוח האדם הבכירים אומרים שהם עושים אותו הדבר כדי לדלות מידע על מועמדים למשרה (בסקר של כתב העת המקצועי Career Builder)- יש ויש סיבות להאמין שמישהו יחפש. וכשמחפשים - מוצאים.

סיפורי אימה והפחדה אודות השמצות שהפיצו לקוחות כועסים, פרטים אישיים שהפיצו מאהבים שנזנחו, מידע פנימי לא נוח שהפיצו עובדים שפוטרו, וסתם תמונות מערבי שכרות שהחברים מהצבא העלו לאתר שיתוף תמונות כלשהו - משמשים את חברות מירוק המוניטין כדי לגייס לקוחות. אבל הכוח הגדול יותר הוא של העובדות היבשות: לכל אחד, גם אם הוא לא בחר בזה, לא נהנה מזה ולא מודע לזה, יש קיום במקום זה או אחר ברשת. בדרך כלל זה לא מזיק, וברוב המקרים הנוכחות ברשת יכולה רק להועיל.

איך נוכחות ברשת יכולה להועיל? ניהול נכון של הזהות הפומבית יכול לייצר בולטות בתחום המקצועי, והפרמיה על הבולטות הזו היא בדרך כלל קידום בארגון או מעבר לתפקיד משתלם יותר בארגון אחר. נוכחות חיובית ומורגשת יכולה להוסיף ערך לאדם שבמקצוע שלו יש רבים אחרים בעלי כישורים דומים וניסיון דומה, וגם לבידול הזה יש ערך כלכלי לא מבוטל. לצד כל אלה, גיבוש זהות פומבית כנה ואותנטית כרוך במסע פנימי שבו אדם פוגש את עצמו, והמסע כשלעצמו הוא רווח גדול.

הרווחים השונים יהיו שם, כל עוד הוא לא יאבד את עצמו בדרך. וכל עוד לא יתפתה לשים תמונה של עצמו ממסיבת סוף השנה האחרונה, שבה השתכר וטיפס על כתפיה של חשפנית.