לקוח החפץ להתגונן כנגד תביעת בנק, או החפץ למנוע תביעה שכזו או להתפשר עם הבנק, יש לו, לעיתים קרובות, את הכלים החוקיים הדרושים לכך.
באחרונה, על רקע המצב הקשה והמיתון במשק, נקלעו גופים מסחריים רבים לקשיים. לבתי המשפט הוגשו תביעות רבות של בנקים כנגד לקוחותיהם. תחושת חוסר האונים השורה לעיתים על לקוחות הבנקים, שנגדם הוגשו תביעות או עומדות להיות מוגשות תביעות, אינה תמיד מוצדקת. למעשה, ללקוחות רבים טענות טובות כנגד הבנק, בגין פעולות שהוכרו כבלתי כשרות בפסיקת בתי המשפט.
סוג מוכר של טענות מתייחס לדרישות הבנקים לרכישת פיקדונות נזילים, תוכניות חיסכון וקרנות נאמנות בנקאיות, כתנאי לקבלת אשראי בנקאי או כפי שהן מוכרות בלשון המשפטית - "התניית שירות בשירות". על אף שפעולות אלה נאסרו עוד בשנת 1983, בהוראות של המפקחת על הבנקים דאז, גליה מאור (כיום מנכ"ל בנק לאומי), ועל אף הוראות סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"ד-1984 האוסר את התניית השירות בשירות, אנו מוצאים כי פעולות אלה נעשו על ידי הבנקים, חדשות לבקרים ובמיוחד ללקוחות עסקיים הצורכים אשראי רב. הנזקים בגין פעולות אלה, עלו, לא אחת באופן ניכר על יתרת החוב כולה. לא אחת אף חויבו הבנקים לשלם, במסגרת פסקי דין, פיצויים והחזרים כספיים גדולים ללקוחותיהם.
סוג טענות נוסף מתייחס ל"תרגילים" חישוביים שביצעו הבנקים בחשבונות לקוחות. דוגמא ל"תרגיל" שכזה היא למשל הפעולה הבאה: הבנקים נהגו לחייב את חשבונות הלקוחות בריבית עו"ש כאילו השנה היא בת 360 ימים במקום 365 או 366 ימים. משמעותו של תרגיל חשבוני זה היא שהריבית שחוייב בה הלקוח בפועל, היתה גבוהה יותר מהריבית אותה הציג הבנק ללקוח. בפסק הדין המנחה בעניין ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, קבע בית המשפט העליון כי פעולה זו פסולה.
בנוסף לאלה, עומדות ללקוחות טענות רבות נוספות, הנוגעות לחיובי ריבית יתר בגין הפרות הסכמי ריבית, חיובים בלתי חוקיים בהלוואות צמודות מדד, טענות בדבר העמדת אשראי לפירעון שלא כדין, טענות המתייחסות לבטלות ערבויות אישיות בגין הפרת הוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967, בטלותם של כתבי ויתור עליהם הוחתם הלקוח בכפייה על ידי הבנק, ועוד.
חשוב לדעת: כאשר מוגשת תביעה על ידי בנק כנגד הלקוח, מוטלת על הבנק החובה לספק ללקוח, על פי דרישתו, את דפי החשבון על מנת שהלקוח יוכל לבדוק את חיובי החשבון מיום פתיחת החשבון. עוד חשוב לדעת כי הלקוח הנתבע על ידי הבנק, יכול, על פי הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, להעלות כל טענה כנגד הבנק אפילו אם תקופת ההתיישנות המקובלת בחוק חלפה.
באחרונה, על רקע המצב הקשה והמיתון במשק, נקלעו גופים מסחריים רבים לקשיים. לבתי המשפט הוגשו תביעות רבות של בנקים כנגד לקוחותיהם. תחושת חוסר האונים השורה לעיתים על לקוחות הבנקים, שנגדם הוגשו תביעות או עומדות להיות מוגשות תביעות, אינה תמיד מוצדקת. למעשה, ללקוחות רבים טענות טובות כנגד הבנק, בגין פעולות שהוכרו כבלתי כשרות בפסיקת בתי המשפט.
סוג מוכר של טענות מתייחס לדרישות הבנקים לרכישת פיקדונות נזילים, תוכניות חיסכון וקרנות נאמנות בנקאיות, כתנאי לקבלת אשראי בנקאי או כפי שהן מוכרות בלשון המשפטית - "התניית שירות בשירות". על אף שפעולות אלה נאסרו עוד בשנת 1983, בהוראות של המפקחת על הבנקים דאז, גליה מאור (כיום מנכ"ל בנק לאומי), ועל אף הוראות סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"ד-1984 האוסר את התניית השירות בשירות, אנו מוצאים כי פעולות אלה נעשו על ידי הבנקים, חדשות לבקרים ובמיוחד ללקוחות עסקיים הצורכים אשראי רב. הנזקים בגין פעולות אלה, עלו, לא אחת באופן ניכר על יתרת החוב כולה. לא אחת אף חויבו הבנקים לשלם, במסגרת פסקי דין, פיצויים והחזרים כספיים גדולים ללקוחותיהם.
סוג טענות נוסף מתייחס ל"תרגילים" חישוביים שביצעו הבנקים בחשבונות לקוחות. דוגמא ל"תרגיל" שכזה היא למשל הפעולה הבאה: הבנקים נהגו לחייב את חשבונות הלקוחות בריבית עו"ש כאילו השנה היא בת 360 ימים במקום 365 או 366 ימים. משמעותו של תרגיל חשבוני זה היא שהריבית שחוייב בה הלקוח בפועל, היתה גבוהה יותר מהריבית אותה הציג הבנק ללקוח. בפסק הדין המנחה בעניין ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, קבע בית המשפט העליון כי פעולה זו פסולה.
בנוסף לאלה, עומדות ללקוחות טענות רבות נוספות, הנוגעות לחיובי ריבית יתר בגין הפרות הסכמי ריבית, חיובים בלתי חוקיים בהלוואות צמודות מדד, טענות בדבר העמדת אשראי לפירעון שלא כדין, טענות המתייחסות לבטלות ערבויות אישיות בגין הפרת הוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967, בטלותם של כתבי ויתור עליהם הוחתם הלקוח בכפייה על ידי הבנק, ועוד.
חשוב לדעת: כאשר מוגשת תביעה על ידי בנק כנגד הלקוח, מוטלת על הבנק החובה לספק ללקוח, על פי דרישתו, את דפי החשבון על מנת שהלקוח יוכל לבדוק את חיובי החשבון מיום פתיחת החשבון. עוד חשוב לדעת כי הלקוח הנתבע על ידי הבנק, יכול, על פי הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, להעלות כל טענה כנגד הבנק אפילו אם תקופת ההתיישנות המקובלת בחוק חלפה.
