באיזה אופן יש לשערך את חוב האגודה כלפי המבקשים
חוזים,אחר
הפ 242/06, ירון אביב ואח' נ' מושב גיתית כפר שיתופי של משקי חרות ביתר בע"מ ואח'
כב' השופט עאטף עיילבוני
08.09.2008
העובדות:
1. המבקשים היו חברים באגודה בין השנים 1975 עד 1983, במהלכן ניהלו משק חקלאי רווחי ושיווקו את כל תוצרתם החקלאית, באמצעות האגודה, אשר מצידה ניהלה כרטסת חשבונות עבור המבקשים, בה נרשמו כל חיובי המבקשים וכל זיכוייהם משיווק התוצרת החקלאית.
2. בשל חילוקי דעות שהתעוררו בין המבקשים לבין האגודה, נאלצו המבקשים לפרוש בשנת 1983 מחברות באגודה. האגודה הגישה נגד המבקשים תביעה כספית.
3. בעקבות הליכים משפטיים התברר כי האגודה היא זו שחייבת כסף למבקשים. בפסק המשקם מיום 14/12/05 ערך המשקם שיערוך של חוב האגודה למבקשים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. לטענת המבקשים, יש לשערך את החוב על פי הריביות הנהוגות באגודה.
החלטה:
1. חוק ההסדרים נועד ליצור מסגרת חדשה לפתרון המשבר הקשה שפקד את המגזר החקלאי, ומגמתו הכללית היא לאפשר את שיקומו של המגזר החקלאי תוך העדפת השיקום על פני הפירוק מחד גיסא, והרצון להימנע מהזרמת כספים מהקופה הציבורית מאידך גיסא. סעיף 11(א) לחוק ההסדרים קובע כי המשקם המתמנה במסגרת החוק מוסמך לקבוע, בין היתר, את סכומי חובותיו של הגורם החקלאי לנושים השונים, כושר ההחזר שלו, ועוד. בסעיף 13 לחוק ההסדרים הוקנו למשקם הסמכויות הנתונות לבורר לפי חוק הבוררות.
2. ההליך לביטול פסק משקם מוסדר בסעיף 28 לחוק ההסדרים. לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים רשאי בית-משפט לבטל פסק משקם מקום בו קיימת "טעות גלויה על פני הפסק". באמצעות עילה זו מרחיב חוק ההסדרים את היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם בהשוואה לזו הקיימת ביחס לפסק בוררות. במקרה דנן, אכן נפלה טעות גלויה בפסק המשקם ודין התביעה להתקבל, אם כי לא באופן מלא.
3. טענתם של המבקשים לפיה על פי נוסחו של הסכם הפשרה יש לשערך את החוב בריביות הנהוגות באגודה, אינה נתמכת בלשון ההסכם. לנוכח הנסיבות שקדמו לחתימת הסכם הפשרה בין הצדדים ולנוכח הוראות חוק ההסדרים ביחס לאופן שיערוך החוב להסדר, אין מנוס אלא לערוך אבחנה בין שיערוך החוב בתקופה שקדמה לתאריך 31/12/91 לבין שיערוך החוב בתקופה שלאחר מכן.
4. באשר לתקופה שקדמה לתאריך 31/12/91, הנסיבות האופפות את הסכם הפשרה מצביעות על כך שכוונת הצדדים היתה לערוך את השיערוך של החוב לפי הריביות הנהוגות באגודה. עם זאת, שונה הוא מצב הדברים ככל שעסקינן בתקופה שלאחר מכן. על מנת שהוראות הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין יעלו בקנה אחד עם תכלית חוק ההסדרים, המסקנה המתבקשת היא כי באשר לתקופה שלאחר התאריך 31/12/91, יש לערוך את שיערוך החוב בדרך שמתווה סעיף 17 לחוק ההסדרים.
חוזים,אחר
הפ 242/06, ירון אביב ואח' נ' מושב גיתית כפר שיתופי של משקי חרות ביתר בע"מ ואח'
כב' השופט עאטף עיילבוני
08.09.2008
העובדות:
1. המבקשים היו חברים באגודה בין השנים 1975 עד 1983, במהלכן ניהלו משק חקלאי רווחי ושיווקו את כל תוצרתם החקלאית, באמצעות האגודה, אשר מצידה ניהלה כרטסת חשבונות עבור המבקשים, בה נרשמו כל חיובי המבקשים וכל זיכוייהם משיווק התוצרת החקלאית.
2. בשל חילוקי דעות שהתעוררו בין המבקשים לבין האגודה, נאלצו המבקשים לפרוש בשנת 1983 מחברות באגודה. האגודה הגישה נגד המבקשים תביעה כספית.
3. בעקבות הליכים משפטיים התברר כי האגודה היא זו שחייבת כסף למבקשים. בפסק המשקם מיום 14/12/05 ערך המשקם שיערוך של חוב האגודה למבקשים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. לטענת המבקשים, יש לשערך את החוב על פי הריביות הנהוגות באגודה.
החלטה:
1. חוק ההסדרים נועד ליצור מסגרת חדשה לפתרון המשבר הקשה שפקד את המגזר החקלאי, ומגמתו הכללית היא לאפשר את שיקומו של המגזר החקלאי תוך העדפת השיקום על פני הפירוק מחד גיסא, והרצון להימנע מהזרמת כספים מהקופה הציבורית מאידך גיסא. סעיף 11(א) לחוק ההסדרים קובע כי המשקם המתמנה במסגרת החוק מוסמך לקבוע, בין היתר, את סכומי חובותיו של הגורם החקלאי לנושים השונים, כושר ההחזר שלו, ועוד. בסעיף 13 לחוק ההסדרים הוקנו למשקם הסמכויות הנתונות לבורר לפי חוק הבוררות.
2. ההליך לביטול פסק משקם מוסדר בסעיף 28 לחוק ההסדרים. לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים רשאי בית-משפט לבטל פסק משקם מקום בו קיימת "טעות גלויה על פני הפסק". באמצעות עילה זו מרחיב חוק ההסדרים את היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם בהשוואה לזו הקיימת ביחס לפסק בוררות. במקרה דנן, אכן נפלה טעות גלויה בפסק המשקם ודין התביעה להתקבל, אם כי לא באופן מלא.
3. טענתם של המבקשים לפיה על פי נוסחו של הסכם הפשרה יש לשערך את החוב בריביות הנהוגות באגודה, אינה נתמכת בלשון ההסכם. לנוכח הנסיבות שקדמו לחתימת הסכם הפשרה בין הצדדים ולנוכח הוראות חוק ההסדרים ביחס לאופן שיערוך החוב להסדר, אין מנוס אלא לערוך אבחנה בין שיערוך החוב בתקופה שקדמה לתאריך 31/12/91 לבין שיערוך החוב בתקופה שלאחר מכן.
4. באשר לתקופה שקדמה לתאריך 31/12/91, הנסיבות האופפות את הסכם הפשרה מצביעות על כך שכוונת הצדדים היתה לערוך את השיערוך של החוב לפי הריביות הנהוגות באגודה. עם זאת, שונה הוא מצב הדברים ככל שעסקינן בתקופה שלאחר מכן. על מנת שהוראות הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין יעלו בקנה אחד עם תכלית חוק ההסדרים, המסקנה המתבקשת היא כי באשר לתקופה שלאחר התאריך 31/12/91, יש לערוך את שיערוך החוב בדרך שמתווה סעיף 17 לחוק ההסדרים.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
