תש"ח 2006. 1. 11
מה שלא עשה כל הדם שנשפך במשך השנים, עשה שטף דם מוחי אחד. מה שלא עשו כל אלפי הלבבות השבורים עשה חור קטן אחד בלב אחד. הבולדוזר עצר, ולא באדום. הוא פשוט עצר.
לא, אין לי כוונה, לפחות לא עכשיו, להצטרף לכל אלה שפרצו קדימה. שצצו כמו חצ'קונים על פניו של נער מתבגר (אפשר גם פניה של נערה מתבגרת, רק שזה פחות יפה). אני לא עומד להיות קרדיולוג, נוירולוג, המטולוג ועוד כל מיני רופאים כאלה ואחרים. אין ולא יהיה לי מקום בין כל ההוזים וההזויים. המקללים והמתפללים. אני לא רוצה בשלב הזה להיות אחד מתוך עדר הפובליציסטים מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה, מקדימה ומאחורה. פובליציסטים שקמו לרגע וייעלמו בעוד רגע.
לא. אני לא רוצה לכתוב עכשיו על אריאל שרון.
בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס רק למה שאמרו שניים מהם. רק שניים מהגדולים שישנם בחיינו הציבוריים. שניים שבעיני עצמם הם הגדולים ביותר. שניים שהם הפעילים ביותר. שניים שלא יכולים שיעבור יום (כמעט) מבלי שיאמרו את דברם. שניים שהם כל כך עסוקים בלומר ולכתוב עד שאין להם זמן לשמוע. שניים שכל כך ממהרים לשכוח היום את מה שאמרו אתמול. שניים שמרוב חיפזון וחשש שמישהו יקח מהם את הנושא, שיקדים לקחת מהם את הכותרת, לא תמיד מבינים אפילו את מה שהם עצמם כתבו.
"ביי ביי דור תש"ח" הכתיר יואל מרכוס את כתבתו ב"הארץ" מיום- 06. 1. 8 . לא עובר יום וב-06. 1. 9 מיידע אותנו יוסי שריד, שוב ב"הארץ" ש "... ואפילו דור תש"ח נעלם ואיננו עם הסתלקותו של אריאל שרון מהזירה הפוליטית...".
אז, אדונים נכבדים, תסלחו לי! רק רגע! אל תמהרו "לחסל" אותנו! כן, גם את עצמכם וגם את כל השאר. אני מודיע לכם בצורה ההחלטית ביותר שאני יכול, כי אני מגדיר את עצמי כ"דור ילדי תש"ח". משהו כמו שבארה"ב קיימים ה"בייבי בומר'ס"(baby boomers) שהם כל אלה שנולדו אחרי מלחמת העולם השניה ושהיום הם הגורם המשפיע ביותר על חיי ארה"ב ואפשר לומר שגם על חיי העולם כולו. כך גם אצלנו. כל אלה שהיו ילדים בתש"ח. כל אלה שהם ממש ילידי שנת תש"ח. כל אלה שהם יתומי מלחמת השחרור. כל אלה שעוד חיים ביננו מאותם הימים.
כדאי שתדעו, אדונים נכבדים, שאריק שרון אינו ומעולם לא היה סמל "דור תש"ח" וגם אינו אחרון לוחמי תש"ח. אולי כדברי יוסי שריד עומד אריאל שרון להסתלק מהזירה הפוליטית. אולי ביום שבו נאמרו הדברים הוא היה "מיושן ומונשם". אך באותו היום ממש היו עוד רבים רבים מ"דור תש"ח", לוחמים וסופרים והוגי דעות שנשמו, ככה סתם כמו כל בני האדם ולא היו מונשמים. אולי היה להם קצת קשה לישון, כי כידוע, אנשים זקנים לא ישנים כל כך טוב. אנחנו, "דור ילדי תש"ח", נושמים טוב מאוד וישנים טוב מאוד. ואני מבקש מכם, כדי שלא תרגישו זרים, שגם אתם אדונים יקרים, יואל מרכוס ויוסי שריד, תצטרפו אלינו. אחרי הכל גם אתם הייתם ילדים בתש"ח.
פעמים רבות אני תמהה איך זה שאנשים שכל כך מצויים במרכז החיים הציבוריים בארץ, בו בזמן גם כל כך מנותקים מהחיים האלה.
תתארו לכם איך יוסי שריד, על תקן משורר, פוגש ברחוב את חיים גורי, ככה סתם באקראי. הוא מניח יד על כתפו ואומר לו: "חיים, אחי ורעי, מה אתה עושה פה? אתה לא יודע שב-06. 1. 9 כתבתי לאומה כי אתה, יחד עם בני דורך, נעלמתם ואינכם יותר?" וחיים גורי מביט בו ומסיט בידו את בלוריתו שהייתה פעם שחורה ויפה והיום היא שיבה ואומר לו: "יוסי, אני חושב שאתה טועה". ויוסי לוטש עיניים כלא מאמין, הרי הוא אף פעם לא טועה.
או תתארו לכם את יואל מרכוס יושב מאוחר בלילה ומנסה לכתוב משהו שהוא עוד אף פעם לא כתב. כי הוא מסכן חייב לכתוב יום יום משהו, הרי זו הפרנסה שלו. הוא משפשף את עיניו האדומות מחוסר שינה ובלי כוונה הוא שומע ברדיו ברשת ב' "כאן נתיבה בן יהודה מקשיבה ומדברת" ומיד, בצורה "עצמונית" (ספונטנית) הוא כותב "ביי ביי דור תש"ח". ואולי מתוך כך שהוא יודע שנתיבה היא בכל זאת מהדור ההוא, ואולי סתם מתוך סקרנות, ואולי משום שאין לו מה לכתוב, הוא מקשיב. פתאום מסתבר לו כי בארץ וגם בעולם, קיימים עוד אנשים רבים שהם "דור תש"ח" והם מתקשרים ומספרים על אותם הימים. כי בתכנית הזו מותר לדבר רק על דברים טובים ולהשמיע שירים רק מהימים ההם. אתם יודעים:
"יבוא היום ועוד תשב אל מול האח
וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת
ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח
ותספר על כך אגב עישון מקטרת..."
רק שה- "יבוא היום" הזה הוא כאן ועכשיו. "מצטער" אומר יואל העייף לעצמו. "ביי ביי דור תש"ח" כתבתי, וביי ביי זה ישאר".
טוב. שני אלה הם "דור תש"ח" של אז. אבל מה איתנו, מה עם "דור ילדי תש"ח"? מאיתנו אי אפשר להתעלם. אנחנו פה בכל כוחנו. אנחנו המנהלים את החיים הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים ובכלל.
תתארו לכם את יוסי שריד, על תקן סופר, הולך לו סתם ברחוב ופתאום, מולו בא עמוס עוז. סופר שאם תרצו ואם לא, היה ילד בשנת תש"ח, והספר שלו "סיפור על אהבה וחושך" שלדעתי ולא רק לדעתי הוא אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות, הוא על אותם הימים, ויוסי אומר לו: "עמוס, מה אתה עושה פה? אל תגיד לי שאתה אחד מדור ילדי תש"ח. אתה ידע שעכשיו, כשאריאל שרון הסתלק מהזירה הפוליטית, גם אתה צריך להיעלם ולהיות איננו". ועמוס עוז עונה לו משהו כמו: "עזוב יוסי. אני עסוק עכשיו בכתיבת ספר חדש ובאמת אין לי זמן לחשוב על כך. חוץ מזה אין לי זמן להיות מעורב בחיים הפוליטיים. מה גם שאתה, שלדבריך פרשת מהם, ממשיך לעשות את זה כל הזמן" ויוסי מחייך לעצמו בסיפוק, הרי השאיר את הכשלון של מר"צ ליוסי השני והוא סומך עליו שהוא יצליח לחסל את מר"צ-יחד במרץ רב ביחד ולחוד. שידעו כולם שבלעדיו לא ישאר כלום.
ויואל? יואל יושב וחושב איך הוא יכול לכתוב עוד משהו על אריק שרון בלי לכתוב על אריק שרון. כן, הוא קרא את התגובות לכתבות שלו שהן תמיד על אריק שרון ושלציבור נמאס לקרא כל הזמן על טיפוח פולחן האישיות שהוא כותב באובססיה כזו. רעיון מבריק עלה במוחו והוא נזכר ב- "רק שרון יביא שלום ובטחון". מיד צצה ועולה אל מול עיניי רוחו דמותו של גדעון עזרא, השר לביטחון פנים, שבתפקידו הקודם, ארוך השנים פעל רבות למען הביטחון והשלום, רק שבתוקף הנסיבות, לא הצליח להביא לא את השלום ולא את הביטחון. ממש כמו שקרה לאריק שרון. טוב, נעשה לו הנחה, השלום לא היה בתחום תפקידו.
אופס מה יהיה? גם גדעון עזרא היה ילד בתש"ח ועוד בירושלים הנצורה. כן, הוא צודק! אני יודע. גדעון עזרא הוא בן גילי והיה איתי באותה תנועת הנוער, באותו הגרעין ובאותו הקיבוץ. רחמנא ליצלן, אותה תנועה ואותו גרעין ואותו קיבוץ, לב ליבו של השמאל הישראלי של פעם. "נו טוב", אומר יואל לעצמו. הרי מאז השתנו הדברים וגדעון עזרא הצהיר בזמנו כי כל חייו האמין בדרכו של הליכוד (אז עוד לא היתה "קדימה") ואם הוא שכח את עברו, הוא בטח שכח כי הוא היה ילד בתש"ח. אז אפשר לומר ולכתוב "ביי ביי דור תש"ח". אף אחד לא יזכור ואף אחד לא יגיב.
גלו את אזני. איך קורה ששניים מהפובליציסטים הבולטים חושבים שדור תש"ח נעלם ואיננו ושאפשר, כך סתם, להיפרד ממנו?
זו לא הטעות הראשונה והיחידה שלהם. הפעם הטעות נובעת בעיקר מכך ששניהם קשרו את דור תש"ח לאריק שרון. הם לא השכילו להבין כי הדור ההוא לא קם בגללו ולא לכבודו. הם לא השכילו להבין שהדור ההוא לא היה רק דור של מלחמה ולוחמים. הם לא הבינו ש"דור תש"ח" הוא דור של תקומת מדינת ישראל. של תרבות פוליטית וחברתית. של קליטת עליה וישוב הארץ ושל עוד אין-ספור אספקטים נוספים של חיי וגורל העם היהודי בעולם ובישראל. הם לא השכילו להבין שאת דור תש"ח ואת שנת תש"ח לא יחסלו לא הסתלקותו של אריק שרון מהזירה הפוליטית, וחס וחלילה גם לא הסתלקותו מעולמנו עולמו.
"דור תש"ח" עוד פה. ושנת תש"ח תשאר לתמיד שנת ההולדת של מדינת העם היהודי בארץ ישראל. לצערי, הבעיות שמדינת ישראל עמדה בפניהן עם קומה ושהעמידה אותן בפניהם של "דורות תש"ח" מאז ועד היום, הן אותן הבעיות. מדינת ישראל עוד נלחמת להשיג הכרה כלל עולמית בזכותה המלאה להתקיים. מדינת ישראל, עד היום, לא הצליחה לגבש את גבולותיה. מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, עוד פועלת להביא לארץ את כל היהודים מכל העולם. אלה שרוצים ואלה שירצו. אלה שמוכרחים ואלה שיוכרחו.
מדינת ישראל עוד מחכה ליום שבו אפשר יהיה לחיות בה בביטחון.
ואשר לשלום? אלוהים הוא גדול. אנחנו, בני דורות תש"ח, כנראה שלא נוכל להביא אותו וכנראה שגם לא להגיע אליו.
מה שלא עשה כל הדם שנשפך במשך השנים, עשה שטף דם מוחי אחד. מה שלא עשו כל אלפי הלבבות השבורים עשה חור קטן אחד בלב אחד. הבולדוזר עצר, ולא באדום. הוא פשוט עצר.
לא, אין לי כוונה, לפחות לא עכשיו, להצטרף לכל אלה שפרצו קדימה. שצצו כמו חצ'קונים על פניו של נער מתבגר (אפשר גם פניה של נערה מתבגרת, רק שזה פחות יפה). אני לא עומד להיות קרדיולוג, נוירולוג, המטולוג ועוד כל מיני רופאים כאלה ואחרים. אין ולא יהיה לי מקום בין כל ההוזים וההזויים. המקללים והמתפללים. אני לא רוצה בשלב הזה להיות אחד מתוך עדר הפובליציסטים מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה, מקדימה ומאחורה. פובליציסטים שקמו לרגע וייעלמו בעוד רגע.
לא. אני לא רוצה לכתוב עכשיו על אריאל שרון.
בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס רק למה שאמרו שניים מהם. רק שניים מהגדולים שישנם בחיינו הציבוריים. שניים שבעיני עצמם הם הגדולים ביותר. שניים שהם הפעילים ביותר. שניים שלא יכולים שיעבור יום (כמעט) מבלי שיאמרו את דברם. שניים שהם כל כך עסוקים בלומר ולכתוב עד שאין להם זמן לשמוע. שניים שכל כך ממהרים לשכוח היום את מה שאמרו אתמול. שניים שמרוב חיפזון וחשש שמישהו יקח מהם את הנושא, שיקדים לקחת מהם את הכותרת, לא תמיד מבינים אפילו את מה שהם עצמם כתבו.
"ביי ביי דור תש"ח" הכתיר יואל מרכוס את כתבתו ב"הארץ" מיום- 06. 1. 8 . לא עובר יום וב-06. 1. 9 מיידע אותנו יוסי שריד, שוב ב"הארץ" ש "... ואפילו דור תש"ח נעלם ואיננו עם הסתלקותו של אריאל שרון מהזירה הפוליטית...".
אז, אדונים נכבדים, תסלחו לי! רק רגע! אל תמהרו "לחסל" אותנו! כן, גם את עצמכם וגם את כל השאר. אני מודיע לכם בצורה ההחלטית ביותר שאני יכול, כי אני מגדיר את עצמי כ"דור ילדי תש"ח". משהו כמו שבארה"ב קיימים ה"בייבי בומר'ס"(baby boomers) שהם כל אלה שנולדו אחרי מלחמת העולם השניה ושהיום הם הגורם המשפיע ביותר על חיי ארה"ב ואפשר לומר שגם על חיי העולם כולו. כך גם אצלנו. כל אלה שהיו ילדים בתש"ח. כל אלה שהם ממש ילידי שנת תש"ח. כל אלה שהם יתומי מלחמת השחרור. כל אלה שעוד חיים ביננו מאותם הימים.
כדאי שתדעו, אדונים נכבדים, שאריק שרון אינו ומעולם לא היה סמל "דור תש"ח" וגם אינו אחרון לוחמי תש"ח. אולי כדברי יוסי שריד עומד אריאל שרון להסתלק מהזירה הפוליטית. אולי ביום שבו נאמרו הדברים הוא היה "מיושן ומונשם". אך באותו היום ממש היו עוד רבים רבים מ"דור תש"ח", לוחמים וסופרים והוגי דעות שנשמו, ככה סתם כמו כל בני האדם ולא היו מונשמים. אולי היה להם קצת קשה לישון, כי כידוע, אנשים זקנים לא ישנים כל כך טוב. אנחנו, "דור ילדי תש"ח", נושמים טוב מאוד וישנים טוב מאוד. ואני מבקש מכם, כדי שלא תרגישו זרים, שגם אתם אדונים יקרים, יואל מרכוס ויוסי שריד, תצטרפו אלינו. אחרי הכל גם אתם הייתם ילדים בתש"ח.
פעמים רבות אני תמהה איך זה שאנשים שכל כך מצויים במרכז החיים הציבוריים בארץ, בו בזמן גם כל כך מנותקים מהחיים האלה.
תתארו לכם איך יוסי שריד, על תקן משורר, פוגש ברחוב את חיים גורי, ככה סתם באקראי. הוא מניח יד על כתפו ואומר לו: "חיים, אחי ורעי, מה אתה עושה פה? אתה לא יודע שב-06. 1. 9 כתבתי לאומה כי אתה, יחד עם בני דורך, נעלמתם ואינכם יותר?" וחיים גורי מביט בו ומסיט בידו את בלוריתו שהייתה פעם שחורה ויפה והיום היא שיבה ואומר לו: "יוסי, אני חושב שאתה טועה". ויוסי לוטש עיניים כלא מאמין, הרי הוא אף פעם לא טועה.
או תתארו לכם את יואל מרכוס יושב מאוחר בלילה ומנסה לכתוב משהו שהוא עוד אף פעם לא כתב. כי הוא מסכן חייב לכתוב יום יום משהו, הרי זו הפרנסה שלו. הוא משפשף את עיניו האדומות מחוסר שינה ובלי כוונה הוא שומע ברדיו ברשת ב' "כאן נתיבה בן יהודה מקשיבה ומדברת" ומיד, בצורה "עצמונית" (ספונטנית) הוא כותב "ביי ביי דור תש"ח". ואולי מתוך כך שהוא יודע שנתיבה היא בכל זאת מהדור ההוא, ואולי סתם מתוך סקרנות, ואולי משום שאין לו מה לכתוב, הוא מקשיב. פתאום מסתבר לו כי בארץ וגם בעולם, קיימים עוד אנשים רבים שהם "דור תש"ח" והם מתקשרים ומספרים על אותם הימים. כי בתכנית הזו מותר לדבר רק על דברים טובים ולהשמיע שירים רק מהימים ההם. אתם יודעים:
"יבוא היום ועוד תשב אל מול האח
וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת
ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח
ותספר על כך אגב עישון מקטרת..."
רק שה- "יבוא היום" הזה הוא כאן ועכשיו. "מצטער" אומר יואל העייף לעצמו. "ביי ביי דור תש"ח" כתבתי, וביי ביי זה ישאר".
טוב. שני אלה הם "דור תש"ח" של אז. אבל מה איתנו, מה עם "דור ילדי תש"ח"? מאיתנו אי אפשר להתעלם. אנחנו פה בכל כוחנו. אנחנו המנהלים את החיים הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים ובכלל.
תתארו לכם את יוסי שריד, על תקן סופר, הולך לו סתם ברחוב ופתאום, מולו בא עמוס עוז. סופר שאם תרצו ואם לא, היה ילד בשנת תש"ח, והספר שלו "סיפור על אהבה וחושך" שלדעתי ולא רק לדעתי הוא אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות, הוא על אותם הימים, ויוסי אומר לו: "עמוס, מה אתה עושה פה? אל תגיד לי שאתה אחד מדור ילדי תש"ח. אתה ידע שעכשיו, כשאריאל שרון הסתלק מהזירה הפוליטית, גם אתה צריך להיעלם ולהיות איננו". ועמוס עוז עונה לו משהו כמו: "עזוב יוסי. אני עסוק עכשיו בכתיבת ספר חדש ובאמת אין לי זמן לחשוב על כך. חוץ מזה אין לי זמן להיות מעורב בחיים הפוליטיים. מה גם שאתה, שלדבריך פרשת מהם, ממשיך לעשות את זה כל הזמן" ויוסי מחייך לעצמו בסיפוק, הרי השאיר את הכשלון של מר"צ ליוסי השני והוא סומך עליו שהוא יצליח לחסל את מר"צ-יחד במרץ רב ביחד ולחוד. שידעו כולם שבלעדיו לא ישאר כלום.
ויואל? יואל יושב וחושב איך הוא יכול לכתוב עוד משהו על אריק שרון בלי לכתוב על אריק שרון. כן, הוא קרא את התגובות לכתבות שלו שהן תמיד על אריק שרון ושלציבור נמאס לקרא כל הזמן על טיפוח פולחן האישיות שהוא כותב באובססיה כזו. רעיון מבריק עלה במוחו והוא נזכר ב- "רק שרון יביא שלום ובטחון". מיד צצה ועולה אל מול עיניי רוחו דמותו של גדעון עזרא, השר לביטחון פנים, שבתפקידו הקודם, ארוך השנים פעל רבות למען הביטחון והשלום, רק שבתוקף הנסיבות, לא הצליח להביא לא את השלום ולא את הביטחון. ממש כמו שקרה לאריק שרון. טוב, נעשה לו הנחה, השלום לא היה בתחום תפקידו.
אופס מה יהיה? גם גדעון עזרא היה ילד בתש"ח ועוד בירושלים הנצורה. כן, הוא צודק! אני יודע. גדעון עזרא הוא בן גילי והיה איתי באותה תנועת הנוער, באותו הגרעין ובאותו הקיבוץ. רחמנא ליצלן, אותה תנועה ואותו גרעין ואותו קיבוץ, לב ליבו של השמאל הישראלי של פעם. "נו טוב", אומר יואל לעצמו. הרי מאז השתנו הדברים וגדעון עזרא הצהיר בזמנו כי כל חייו האמין בדרכו של הליכוד (אז עוד לא היתה "קדימה") ואם הוא שכח את עברו, הוא בטח שכח כי הוא היה ילד בתש"ח. אז אפשר לומר ולכתוב "ביי ביי דור תש"ח". אף אחד לא יזכור ואף אחד לא יגיב.
גלו את אזני. איך קורה ששניים מהפובליציסטים הבולטים חושבים שדור תש"ח נעלם ואיננו ושאפשר, כך סתם, להיפרד ממנו?
זו לא הטעות הראשונה והיחידה שלהם. הפעם הטעות נובעת בעיקר מכך ששניהם קשרו את דור תש"ח לאריק שרון. הם לא השכילו להבין כי הדור ההוא לא קם בגללו ולא לכבודו. הם לא השכילו להבין שהדור ההוא לא היה רק דור של מלחמה ולוחמים. הם לא הבינו ש"דור תש"ח" הוא דור של תקומת מדינת ישראל. של תרבות פוליטית וחברתית. של קליטת עליה וישוב הארץ ושל עוד אין-ספור אספקטים נוספים של חיי וגורל העם היהודי בעולם ובישראל. הם לא השכילו להבין שאת דור תש"ח ואת שנת תש"ח לא יחסלו לא הסתלקותו של אריק שרון מהזירה הפוליטית, וחס וחלילה גם לא הסתלקותו מעולמנו עולמו.
"דור תש"ח" עוד פה. ושנת תש"ח תשאר לתמיד שנת ההולדת של מדינת העם היהודי בארץ ישראל. לצערי, הבעיות שמדינת ישראל עמדה בפניהן עם קומה ושהעמידה אותן בפניהם של "דורות תש"ח" מאז ועד היום, הן אותן הבעיות. מדינת ישראל עוד נלחמת להשיג הכרה כלל עולמית בזכותה המלאה להתקיים. מדינת ישראל, עד היום, לא הצליחה לגבש את גבולותיה. מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, עוד פועלת להביא לארץ את כל היהודים מכל העולם. אלה שרוצים ואלה שירצו. אלה שמוכרחים ואלה שיוכרחו.
מדינת ישראל עוד מחכה ליום שבו אפשר יהיה לחיות בה בביטחון.
ואשר לשלום? אלוהים הוא גדול. אנחנו, בני דורות תש"ח, כנראה שלא נוכל להביא אותו וכנראה שגם לא להגיע אליו.
