החצר האחורית, ספרה של אילנה סטרלין, מפגיש שתי חברות ילדות, שרה ונורית, שבחייהן הבוגרים התנתקו זו מזו וכעת, בגיל 45 הן שבות לחבר את הקצוות.
הפגישה המתוכננת נועדה להיות שיאו של הסיפור ועד שתתרחש, אם תתרחש, נפרשים לפנינו חייהן של השתיים, למן ילדותן הצעירה בבת-ים, החברות הקרובה, הבתים בהם התחנכו ויחסיהן כל אחת עם הוריה, ועד היום כנשים עצמאיות ובוגרות.
האחת בת לניצולי שואה השניה גדלה במשפחה "מלח הארץ", זו אשת קריירה אשר חיה חיי רווקות בתל אביב העיר ללא הפסקה, וזו אשת משפחה אשר צימחה שורשים חדשים באדמת הגליל העליון בקיבוץ מרוחק. ושתיהן, כך נדמה, בודדות, חסרות הן את אותה חברות אמיצה, חברות בין אישה לרעותה.
שרה ונורית באו מבתים שונים מאוד, כך נדמה. שרה גדלה כילדה יחידה בבית אחד עם שלוש אימהות ואבא, אך אין היא בת יחידה כי צילו של אחיה, שנמסר לנוצרים בעת המלחמה הנוראה ומאז נעלמו עקבותיו, נמצא בכל פינה בבית ובכל שעה. היא מתקנאת באור ובמוסיקה הבוקעים מביתה של נורית, אלו מסנוורים אותה מלהבחין בקושי של חברתה לנוכח החינוך הנוקשה של אביה, הויתורים שהיא מתבקשת לעשות עבור אחותה הקטנה וחסר גדול באהבת אם והוקרה, כל אלו מביאים את נורית להתקנא בחברתה שרה על שהיא זוכה לאהבה מארבעה הורים. בחדרי חדרים הבתים דווקא דומים ונושאים בחובם שתיקות וסודות משפחתיים, מראית העין ומה יגידו השכנים, רגשות אשמה למכביר, ופער דורי קשה לגישור בין הורים לילדים, והניכור שבא עימו. הסיפור ממשיך ומגולל לפנינו את חייהן הבוגרים של שתי הנשים, ועוסק בשאלות של זוגיות, נאמנות, הורות ומימוש עצמי.
מה מביא את שתי הנשים להיפגש, פגישה מתוכננת, לא היתקלות אקראית ברחוב. בוודאי יש סיבה, אם זה ארוע מיוחד או פרשת דרכים של אחת הנשים או זמן חשבון נפש של העשור החמישי. התעלומה נשארת בעינה גם בסיומו של הספר ומותירה את הקורא בתחושה סתמית. כי סטרלין מספרת סיפור בנאלי, מה שאנו קוראים על גב הכריכה יסופר אחד לאחד בספר, בלי הפתעות, בלי פניות חדות, בלי רבדים נוספים ועומק. הפרקים ערוכים לסירוגין, פעם זו שרה המדברת ופעם זו נורית, אך יחד אין הן יוצרות מארג סיפורי אחד, כי אם סיפור אחד המסופר פעמיים, פעם מן הצד של זו ופעם מן הצד של זו, עד שלקראת הסוף הסגנון הזה הופך להיות טרחני ומעייף. לא ברור מדוע מתעקשת סטרלין לשמר את המבנה בו פתחה כאשר יש מקום לאיחוד הקולות. יחד עם זאת, היא יוצרת עניין בגיבורות ובסיפור חייהן ומצליחה לשמר את המתח בדבר קיומה או אי קיומה של הפגישה בין שתיהן. הקריאה ברובה קולחת, השפה יפה, הסיפור אמין והדמויות כנות ואמיתיות.
זהו רומן הביכורים של אילנה סטרלין, פסיכותרפיסטית במקצועה ועיסוקה, זוכת פרס קרן כסת. ספרה הראשון, שוקו חם טיפול בילדת שואה במסתור יצא לאור בסדרת העיון של מודן.
החצר האחורית, מודן הוצאה לאור, 2006, 181 עמודים.
הפגישה המתוכננת נועדה להיות שיאו של הסיפור ועד שתתרחש, אם תתרחש, נפרשים לפנינו חייהן של השתיים, למן ילדותן הצעירה בבת-ים, החברות הקרובה, הבתים בהם התחנכו ויחסיהן כל אחת עם הוריה, ועד היום כנשים עצמאיות ובוגרות.
האחת בת לניצולי שואה השניה גדלה במשפחה "מלח הארץ", זו אשת קריירה אשר חיה חיי רווקות בתל אביב העיר ללא הפסקה, וזו אשת משפחה אשר צימחה שורשים חדשים באדמת הגליל העליון בקיבוץ מרוחק. ושתיהן, כך נדמה, בודדות, חסרות הן את אותה חברות אמיצה, חברות בין אישה לרעותה.
שרה ונורית באו מבתים שונים מאוד, כך נדמה. שרה גדלה כילדה יחידה בבית אחד עם שלוש אימהות ואבא, אך אין היא בת יחידה כי צילו של אחיה, שנמסר לנוצרים בעת המלחמה הנוראה ומאז נעלמו עקבותיו, נמצא בכל פינה בבית ובכל שעה. היא מתקנאת באור ובמוסיקה הבוקעים מביתה של נורית, אלו מסנוורים אותה מלהבחין בקושי של חברתה לנוכח החינוך הנוקשה של אביה, הויתורים שהיא מתבקשת לעשות עבור אחותה הקטנה וחסר גדול באהבת אם והוקרה, כל אלו מביאים את נורית להתקנא בחברתה שרה על שהיא זוכה לאהבה מארבעה הורים. בחדרי חדרים הבתים דווקא דומים ונושאים בחובם שתיקות וסודות משפחתיים, מראית העין ומה יגידו השכנים, רגשות אשמה למכביר, ופער דורי קשה לגישור בין הורים לילדים, והניכור שבא עימו. הסיפור ממשיך ומגולל לפנינו את חייהן הבוגרים של שתי הנשים, ועוסק בשאלות של זוגיות, נאמנות, הורות ומימוש עצמי.
מה מביא את שתי הנשים להיפגש, פגישה מתוכננת, לא היתקלות אקראית ברחוב. בוודאי יש סיבה, אם זה ארוע מיוחד או פרשת דרכים של אחת הנשים או זמן חשבון נפש של העשור החמישי. התעלומה נשארת בעינה גם בסיומו של הספר ומותירה את הקורא בתחושה סתמית. כי סטרלין מספרת סיפור בנאלי, מה שאנו קוראים על גב הכריכה יסופר אחד לאחד בספר, בלי הפתעות, בלי פניות חדות, בלי רבדים נוספים ועומק. הפרקים ערוכים לסירוגין, פעם זו שרה המדברת ופעם זו נורית, אך יחד אין הן יוצרות מארג סיפורי אחד, כי אם סיפור אחד המסופר פעמיים, פעם מן הצד של זו ופעם מן הצד של זו, עד שלקראת הסוף הסגנון הזה הופך להיות טרחני ומעייף. לא ברור מדוע מתעקשת סטרלין לשמר את המבנה בו פתחה כאשר יש מקום לאיחוד הקולות. יחד עם זאת, היא יוצרת עניין בגיבורות ובסיפור חייהן ומצליחה לשמר את המתח בדבר קיומה או אי קיומה של הפגישה בין שתיהן. הקריאה ברובה קולחת, השפה יפה, הסיפור אמין והדמויות כנות ואמיתיות.
זהו רומן הביכורים של אילנה סטרלין, פסיכותרפיסטית במקצועה ועיסוקה, זוכת פרס קרן כסת. ספרה הראשון, שוקו חם טיפול בילדת שואה במסתור יצא לאור בסדרת העיון של מודן.
החצר האחורית, מודן הוצאה לאור, 2006, 181 עמודים.
מנחת קבוצות תמיכה ומעגלי נשים ללמידה וצמיחה אישית.
למעלה מ-14 שנות נסיון בתחומי משאבי אנוש מגוונים.
תואר שני בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת תל אביב, לימודי ביבליותרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
בזמני הפנוי אני עוסקת בכתיבה מגוונת. שירה ופרוזה, הגיגים ומחשבות על החיים וכן תקצירים לספרים שאני קוראת.
אמא, אישה, יוצרת, כותבת, חושבת, בתנועה מתמדת.
למעלה מ-14 שנות נסיון בתחומי משאבי אנוש מגוונים.
תואר שני בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת תל אביב, לימודי ביבליותרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
בזמני הפנוי אני עוסקת בכתיבה מגוונת. שירה ופרוזה, הגיגים ומחשבות על החיים וכן תקצירים לספרים שאני קוראת.
אמא, אישה, יוצרת, כותבת, חושבת, בתנועה מתמדת.