סוף והתחלה 

לקראת סוף שנת תשס"ח ותחילת שנת תשס"ט הבאה עלינו לטובה ברצוני לדבר על סיומים והתחלות חדשות.

רוב האנשים מייחסים לסיומים משמעות סופנית, הקשורה בחוסר המשכיות. אולם בפועל הסיום הוא השלב המקדים וההכרחי להתחלה חדשה. לרבים נראה תמוה שהסוף מקדים את ההתחלה? הרי נראה לנו טבעי שכמו שבספר יש התחלה, אמצע וסוף, כך גם אמור להיות בחיים, אז כיצד יתכן שמה שמקדים את ההתחלה הוא הסוף?
התחלה חדשה לא יכולה להיעשות אם לא ניתקנו וסיימנו פרק בחיינו. לדוגמא: אם צעירה חייבת לעבור תהליך של סיום חייה הקודמים כאישה עצמאית על מנת שתוכל לקבל את השינויים הנובעים מחייה החדשים כאם.

אולם, מדוע קשה לאנשים רבים להניח לדברים ולתת להם להסתיים? מדוע אנשים רבים אוחזים "בכוח" את המשך התנהלותם כפי שהיא למרות שהם יודעים שהיא אינה מקדמת אותם? הסיום מעורר חשש ופחד מפני הלא נודע, מפני ההתחלה החדשה ולכן נוח לרוב האנשים להישאר באותם מקומות מוכרים, לדחות את הקץ או לחזור לאזור הנוחות- אותו אזור בטוח ומוגן שהם מכירים.
כל עוד החיים ממשיכים בזרימתם הקבועה קשה למשתתפים לקחת חלק פעיל בניתוק ושינוי ולכן, לא פעם אנשים רבים מוצאים עצמם עוברים תהליכי שינוי כאשר הסיומים נכפים עליהם מלמעלה שכן אנשים רבים לא יכולים להתנתק מאותו אזור קבוע ומוכר, למרות שהם יודעים שזהו אזור שלילי, מעכב וכו'.

דרכי ההתמודדות שלנו עם סיומים קשורות לתגובות האופייניות לנו שפיתחנו במשך החיים. לדוגמא: אדם שחווה את הסיום כדבר טראומטי בילדותו- הורה שנטש, מעבר טראומטי ממקום מגורים לאחר עלול לחוות את תהליך הסיום כהליך שלילי שכדאי להימנע ממנו, אדם שכזה ינסה ל"משוך" את הסוף ולהימנע מהתחלה חדשה.

סיומים כגון: פיטורים, התפטרות, גירושים, שינוי מגורים וכו' מנתקים אותנו מדרך החיים הישנה והבטוחה שהכרנו, סיומים אלו מביאים אותנו למקומות חדשים של התפתחות או נסיגה בהתאם להתייחסותנו לדברים. כשמשהו מסתיים איננו אמורים לעמוד ולהמתין למשהו טוב שיגיע או שמישהו יבוא ויעזור ויוציא אותנו "מהבוץ", עלינו להתאמץ בכדי להגיע להתחלה חדשה, למקום חדש, עלינו להשתמש באותו סיום כמקפצה להתקדמות ולהגעה להתחלה חדשה.

אם נראה את הסיומים כמקור לכוח ולא כמשהו שלילי נוכל להוציא את הטוב מתוכנו, אם נראה את הסוף כמקור להתחלה חדשה נוכל להתקדם ולהגיע למקומות טובים יותר. לעומת זאת, אם נראה בסיומים דבר פסימי נישאר משותקים וניתן לחיים להוביל אותנו ולא להיפך.