המאמר התפרסם לראשונה באתר האישי של המחברת
בימים האחרונים מלאים כל כלי התקשורת כאן בשימוע שנערך בסנאט למועמדו של בוש לבית המשפט העליון, סמואל א?ליטו? הבן. עמודים על עמודים בניו-יורק טיימס, תלי ת?לים של מילים, כולל תקצירים (ארוכים) מדבריו של אליטו ומהתשאול שבוצע לו, מאמרי מערכת המתדיינים על מידת ההוגנות שבשימוע, פרופיל של אשתו (הם לא חיו יחד לפני הנישואים, לפי הדיווח החשוב), ושידור ישיר של השימוע בטלוויזיה.
גם מאוניברסיטת פרינסטון לא נחסכה המבוכה, עם הדיווח על אגודת הבוגרים של האוניברסיטה, שאליה הצטרף אליטו, שנאבקה נגד העדפה מתקנת בקבלה לאוניברסיטה. על-פי אחד הדיווחים, הם התנגדו לקבל לאוניברסיטה כל מי שלא היה גבר לבן והטרוסקסואל. על-פי רוב גם כדאי היה להיות נוצרי.
עדנה היתה לכל הפרופסורים למשפט חוקתי, שמביעים את עמדתם באינספור טורים וראיונות. גם מן הסנטורים המתשאלים לא נחסכה עטם המושחזת של דיווחי העיתונות. בין השאר ספר הניו-יורק טיימס את מספר המילים(!) שכל-אחד מהם הפיק בשלושים הדקות שעמדו לרשותו; מה שהביא למסקנה שהם דיברו הרבה יותר מן השופט שאמור לפרוש לפניהם את תפיסת עולמו השיפוטית. הכותרת הלעגנית היתה "אבל מספיק אתך, אדוני השופט, בואו נשמע מה לי יש לומר".
אליטו נשאל על הנושאים המשפטיים העיקריים שמטרידים את המערכת הפוליטית בארה"ב. הנה שלושה מהם.
האם יפיל אליטו את Roe v. Wade?
עניין מרכזי שממנו חוששים הדמוקרטים הוא היפוך של הלכת Roe v. Wade, שקבעה ב-1973 כי הזכות החוקתית לפרטיות כוללת את זכותה של אשה להפלה. ב-1985 חיווה אליטו דעתו כי החוקה אינה כוללת זכות זו. כעת מתחמק אליטו בכל דרך אפשרית מהבעת עמדה ברורה בשאלת המעמד המשפטי של ההלכה הזאת (שאושרה שוב לפני שנים אחדות), בנימוק שיתכן מאד שהסוגייה תובא לפניו כשיכהן כשופט. הוא גם הקפיד שלא להוציא מפיו את הקביעה כי Roe v. Wade הוא בבחינת כלל משפטי שאין עליו עוררין; מה שקודמו לשימוע, ג'ון רוברטס - שאושר לכהונת נשיא בית המשפט העליון - לא היסס לעשות. זוהי אחת הסיבות לכך שאליטו נחשב לאגוז קשה יותר מרוברטס, וגם מעט יותר שמרן ממנו. סיבה פשוטה נוספת לכך היא כי לאליטו רקורד ארוך הרבה יותר כשופט ולכן גם החלטות רבות שמאפשרות לבחון את עמדותיו השיפוטיות. גורם נוסף המקשה על אליטו לעומת קודמו הוא שבעוד שרוברטס החליף את נשיא בית המשפט המנוח, השופט השמרן ויליאם רנקוויסט, מיועד אליטו להחליף את סנדרה דיי אוקונור שפרשה מכס השיפוט. למרות שאוקונור היתה מינוי רפובליקני במקור, היא "שייטה" אל עבר המרכז במהלך הקדנציה שלה, ופעמים לא מעטות היוותה את לשון המאזניים בבית המשפט.
מפעלי הפלדה של טרומן והסמכות הנשיאותית
סוגייה נוספת המעסיקה כאן רבות את הדיווחים נוגעת לפרשה ידועה פחות בהיסטוריה החוקתית של ארה"ב, אך רלבנטית מאד גם היום לשאלת סמכויות הנשיא ועד כמה ירסן אותן בית המשפט. מדובר בפסיקה של בית המשפט ב-1952 כי לנשיא טרומן לא היתה סמכות על-פי החוקה לתפוס ולהפעיל את מפעלי הפלדה במדינה מחשש שמא שביתה מתוכננת תפגע במאמץ המלחמתי בקוריאה. מה חושב אליטו על חוות-דעתו של השופט דאז ג'קסון, שהצטרף לדעה זו? מדובר בחוות-דעת ששרטטה שלוש דרגות בניסיון לבחון שאלות של התנגשות בין הסמכות הנשיאותית לזו של הקונגרס. אקטואלי במיוחד לשלטונו של בוש ובאופן ספציפי יותר לסערה שפרצה כאן רק לאחרונה עם הגילוי כי הסוכנות לביטחון לאומי (NSA, שהבדיחה הנפוצה היא שראשי התיבות שלה הם בכלל No Such Agency) צותתה לשיחות של אזרחים אמריקנים בהוראת הנשיא, ללא צו.
אדם אחד - קול אחד?
ומהי דעתו של אליטו על העיקרון של "אדם אחד - קול אחד"? לכאורה, עיקרון ברזל שמתמיה בכלל שמעמידים בסימן שאלה. אבל שיטת הבחירות האמריקנית היא של "המנצח לוקח הכל". אם באזור בחירה מסוים זכתה המפלגה האחת ב-60% מהקולות, הנציג שלה נכנס לבית הנבחרים ו-40% שהצביעו למפלגה היריבה יורדים לטמיון ולא מקבלים שום ייצוג. (זוהי שיטת בחירות פחות יציגה אך יותר משילה). ה-catch הוא בתיחום אזורי הבחירה, שנעשה על-פי הנוחות הפוליטית של השליטים, בין השאר כדי לבזבז כמה שיותר קולות ליריביהם. אז למרות שכבר אחרי מלחמת האזרחים האמריקנית התקבל התיקון ה-15 לחוקה, שהבטיח את זכות ההצבעה ללא אפליה, בפועל במשך שנים רבות מנעו (בין היתר) משחורים השפעה פוליטית על-ידי הטריק הזה; אפילו אחרי חקיקת חוק זכויות ההצבעה (1965). אליטו נשאל לגבי החלטת בית המשפט מ-1962, שקבעה סמכות להעביר ביקורת שיפוטית על חקיקה המתחמת אזורי הבחירה, ועל פסיקה שניתנה שנתיים מאוחר יותר, שקבעה כי שקילת קולות על-פי מקום המגורים של הבוחרים היא מפלה ולא-חוקתית. השאלה נוגעת למחלוקת המשפטית בארה"ב בשאלת "זכויותיהן של המדינות" לקבוע את מדיניותן. כסטודנט בפרינסטון, צידד אליטו בעמדתן של המדינות. בשימוע הצהיר אליטו כי הוא מקבל את פסיקת בית המשפט העליון בנושא.
ולבסוף, הייתכן כי אליטו תיאם עמדות עם נשיא בית המשפט העליון בישראל, אהרן ברק? החשד מתבסס על הצהרתו של אליטו כי אל לו לשופט להביא לבית המשפט את האג'נדה שלו...
למאמר המקורי כולל קישורים לפסיקות ולסיקור העיתונאי ראו:
http://www.notes.co.il/carmi/15886.asp
בימים האחרונים מלאים כל כלי התקשורת כאן בשימוע שנערך בסנאט למועמדו של בוש לבית המשפט העליון, סמואל א?ליטו? הבן. עמודים על עמודים בניו-יורק טיימס, תלי ת?לים של מילים, כולל תקצירים (ארוכים) מדבריו של אליטו ומהתשאול שבוצע לו, מאמרי מערכת המתדיינים על מידת ההוגנות שבשימוע, פרופיל של אשתו (הם לא חיו יחד לפני הנישואים, לפי הדיווח החשוב), ושידור ישיר של השימוע בטלוויזיה.
גם מאוניברסיטת פרינסטון לא נחסכה המבוכה, עם הדיווח על אגודת הבוגרים של האוניברסיטה, שאליה הצטרף אליטו, שנאבקה נגד העדפה מתקנת בקבלה לאוניברסיטה. על-פי אחד הדיווחים, הם התנגדו לקבל לאוניברסיטה כל מי שלא היה גבר לבן והטרוסקסואל. על-פי רוב גם כדאי היה להיות נוצרי.
עדנה היתה לכל הפרופסורים למשפט חוקתי, שמביעים את עמדתם באינספור טורים וראיונות. גם מן הסנטורים המתשאלים לא נחסכה עטם המושחזת של דיווחי העיתונות. בין השאר ספר הניו-יורק טיימס את מספר המילים(!) שכל-אחד מהם הפיק בשלושים הדקות שעמדו לרשותו; מה שהביא למסקנה שהם דיברו הרבה יותר מן השופט שאמור לפרוש לפניהם את תפיסת עולמו השיפוטית. הכותרת הלעגנית היתה "אבל מספיק אתך, אדוני השופט, בואו נשמע מה לי יש לומר".
אליטו נשאל על הנושאים המשפטיים העיקריים שמטרידים את המערכת הפוליטית בארה"ב. הנה שלושה מהם.
האם יפיל אליטו את Roe v. Wade?
עניין מרכזי שממנו חוששים הדמוקרטים הוא היפוך של הלכת Roe v. Wade, שקבעה ב-1973 כי הזכות החוקתית לפרטיות כוללת את זכותה של אשה להפלה. ב-1985 חיווה אליטו דעתו כי החוקה אינה כוללת זכות זו. כעת מתחמק אליטו בכל דרך אפשרית מהבעת עמדה ברורה בשאלת המעמד המשפטי של ההלכה הזאת (שאושרה שוב לפני שנים אחדות), בנימוק שיתכן מאד שהסוגייה תובא לפניו כשיכהן כשופט. הוא גם הקפיד שלא להוציא מפיו את הקביעה כי Roe v. Wade הוא בבחינת כלל משפטי שאין עליו עוררין; מה שקודמו לשימוע, ג'ון רוברטס - שאושר לכהונת נשיא בית המשפט העליון - לא היסס לעשות. זוהי אחת הסיבות לכך שאליטו נחשב לאגוז קשה יותר מרוברטס, וגם מעט יותר שמרן ממנו. סיבה פשוטה נוספת לכך היא כי לאליטו רקורד ארוך הרבה יותר כשופט ולכן גם החלטות רבות שמאפשרות לבחון את עמדותיו השיפוטיות. גורם נוסף המקשה על אליטו לעומת קודמו הוא שבעוד שרוברטס החליף את נשיא בית המשפט המנוח, השופט השמרן ויליאם רנקוויסט, מיועד אליטו להחליף את סנדרה דיי אוקונור שפרשה מכס השיפוט. למרות שאוקונור היתה מינוי רפובליקני במקור, היא "שייטה" אל עבר המרכז במהלך הקדנציה שלה, ופעמים לא מעטות היוותה את לשון המאזניים בבית המשפט.
מפעלי הפלדה של טרומן והסמכות הנשיאותית
סוגייה נוספת המעסיקה כאן רבות את הדיווחים נוגעת לפרשה ידועה פחות בהיסטוריה החוקתית של ארה"ב, אך רלבנטית מאד גם היום לשאלת סמכויות הנשיא ועד כמה ירסן אותן בית המשפט. מדובר בפסיקה של בית המשפט ב-1952 כי לנשיא טרומן לא היתה סמכות על-פי החוקה לתפוס ולהפעיל את מפעלי הפלדה במדינה מחשש שמא שביתה מתוכננת תפגע במאמץ המלחמתי בקוריאה. מה חושב אליטו על חוות-דעתו של השופט דאז ג'קסון, שהצטרף לדעה זו? מדובר בחוות-דעת ששרטטה שלוש דרגות בניסיון לבחון שאלות של התנגשות בין הסמכות הנשיאותית לזו של הקונגרס. אקטואלי במיוחד לשלטונו של בוש ובאופן ספציפי יותר לסערה שפרצה כאן רק לאחרונה עם הגילוי כי הסוכנות לביטחון לאומי (NSA, שהבדיחה הנפוצה היא שראשי התיבות שלה הם בכלל No Such Agency) צותתה לשיחות של אזרחים אמריקנים בהוראת הנשיא, ללא צו.
אדם אחד - קול אחד?
ומהי דעתו של אליטו על העיקרון של "אדם אחד - קול אחד"? לכאורה, עיקרון ברזל שמתמיה בכלל שמעמידים בסימן שאלה. אבל שיטת הבחירות האמריקנית היא של "המנצח לוקח הכל". אם באזור בחירה מסוים זכתה המפלגה האחת ב-60% מהקולות, הנציג שלה נכנס לבית הנבחרים ו-40% שהצביעו למפלגה היריבה יורדים לטמיון ולא מקבלים שום ייצוג. (זוהי שיטת בחירות פחות יציגה אך יותר משילה). ה-catch הוא בתיחום אזורי הבחירה, שנעשה על-פי הנוחות הפוליטית של השליטים, בין השאר כדי לבזבז כמה שיותר קולות ליריביהם. אז למרות שכבר אחרי מלחמת האזרחים האמריקנית התקבל התיקון ה-15 לחוקה, שהבטיח את זכות ההצבעה ללא אפליה, בפועל במשך שנים רבות מנעו (בין היתר) משחורים השפעה פוליטית על-ידי הטריק הזה; אפילו אחרי חקיקת חוק זכויות ההצבעה (1965). אליטו נשאל לגבי החלטת בית המשפט מ-1962, שקבעה סמכות להעביר ביקורת שיפוטית על חקיקה המתחמת אזורי הבחירה, ועל פסיקה שניתנה שנתיים מאוחר יותר, שקבעה כי שקילת קולות על-פי מקום המגורים של הבוחרים היא מפלה ולא-חוקתית. השאלה נוגעת למחלוקת המשפטית בארה"ב בשאלת "זכויותיהן של המדינות" לקבוע את מדיניותן. כסטודנט בפרינסטון, צידד אליטו בעמדתן של המדינות. בשימוע הצהיר אליטו כי הוא מקבל את פסיקת בית המשפט העליון בנושא.
ולבסוף, הייתכן כי אליטו תיאם עמדות עם נשיא בית המשפט העליון בישראל, אהרן ברק? החשד מתבסס על הצהרתו של אליטו כי אל לו לשופט להביא לבית המשפט את האג'נדה שלו...
למאמר המקורי כולל קישורים לפסיקות ולסיקור העיתונאי ראו:
http://www.notes.co.il/carmi/15886.asp
ד"ר לפילוסופיה. חוקרת ומרצה לפילוסופיה פוליטית המתמחה בזכויות אדם, ליברליזם ודמוקרטיה. כותבת, עורכת ומתרגמת בתחומים אלו ובתחומים נוספים.
אתר אישי: http://carmi.notes.co.il
למאמר המקורי, כולל קישורים, ראו:
http://www.notes.co.il/carmi/15886.asp
אתר אישי: http://carmi.notes.co.il
למאמר המקורי, כולל קישורים, ראו:
http://www.notes.co.il/carmi/15886.asp
