הפרעות התנהגות בכלבים: הפרעות בהתפתחות המוקדמת - חלק 1: היפר אקטיביות 

היפראקטיביות- רגישות יתר

בוקסי בן שבעה חודשים. הוא נע ללא הרף וכבר בארבע לפנות בוקר מבקש לשחק. הוא עדיין לא שולט על צרכיו. הוא היפראקטיבי, מגיב בצורה מוגזמת, הוא סובל מתגובת יתרה, ומערנות יתרה.
בעליו אינם יכולים עוד וחושבים למסור אותו למקלט לבעלי חיים...

א) מצב קליני

ההפרעה מתחילה בטרם מלאו לכלב ארבעה חודשים. מאפיינים אותה התסמינים הבאים, שבאים לידי ביטוי ברוב שעות היום, ומדי יום ביומו.

היפראקטיביות :
הכלב תמיד מוכן לפעולה.
הוא מנסה לזוז או לברוח כשמכריחים אותו להישאר במקום מסוים.
הוא רץ,קופץ בצורה מוגזמת ובמצבים לא מותאמים.
קשה לו לשחק בשקט. הוא משחק ללא מגבלה.
הוא אינו מסוגל להפסיק והוא יכול לשחק כל היום.
הוא משמיע לעיתים קולות באופן מוגזם ( גניחות, נביחות, יללות...)
הוא יכול לסבול מתת-שינה (פחות מ-8 שעות למחזור ביולוגי של 24 שעות) ולהיות פעיל בלילה.
הוא עלול לסבול מחוסר תחושת שובע ויכול לאכול ברצף מספר ארוחות בלי להיות שבע ואף להקיא ולבלוע שוב את מה שפלט.
הגילוי האוראלי המאפיין את גיל הרך, מתמשך לאחר הבגרות המינית. אי לכך, הוא בולע כל מה שמזדמן בדרכו, בין אם זה אכיל ובין אם לאו. לכן, אותם כלבים מועמדים טובים לגאסטרוטופיה (חיתוך הקיבה) ולאנדוסקופיה, לאיתור גוף זר.
הוא נוטה לנשוך כל מה שהוא נתקל בו, כגון חפצים או ידיים ומתקשה לשלוט בחוזק הנשיכה ( נשיכה בלתי מרוסנת). אותן נשיכות לא באות "לאמן את השיניהם" כפי שמאמינים רוב מחזיקי הכלבים, אלא מעידים על קושי בשליטה עצמית. זרועות בעלי הכלבים נושאות לעיתים סימני אותן נשיכות פוגעות שנעשו בשיני חלב. כמו כן, גם הריהוט, סלסלת הכלב והחפצים שבסביבתו מהווים לעיתים מטרה להשחתות. אותן השחתות, מרשימות לרוב, נעשות בנוכחות בעלי הכלב או בהעדרם. ייתכן גם כי ערנות הבעלים, בזמן שהם נוכחים, עלולה להוביל ליתר השחתות בהיעדרותם.

אימפולסיביות, רגישות יתר :

הכלב מגיב לכל גירוי בנביחה, גם לרעש הקטן ביותר.
ההמתנה קשה לו; לדוגמה הוא מתנפל על צלחתו עוד לפני שבעליו מניחים אותה על הרצפה.
הוא קוטע פעילויות בני אדם או מקבל את פניהם בדחיפות.
הוא מפגין חוסר שליטה עצמית, מתרגש יתר על המידה, ויש לו נטייה לסטריאוטיפיות אחדות :
- בין השכיחות ביותר, הסחרחרת. הכלב מסתובב סיב עצמו ומנסה לתפוס את זנבו. התנהגות זו עלולה להיות שכיחה והכלב עשוי לעסוק בה ברוב שעות היום. לעיתים, היא לא תיפסק מאיליה, אלא אם בעלי הכלב יסיח את דעתו כדי שיפסיקה.
- בדומה לחתול סגור, ישנן גם ריצות אמוק בתוך הדירה, לעיתים קרוב לשעה שש בערב.
- כבר בגיל צעיר מאד, דחף מיני בלתי נפלט.
- תוקפנות, שלא הייתה קיימת כשהיה גור עלולה להופיע מאוחר יותר. תוקפנות עקב התרגזות, באווירה של כפייה, שכיחות למדי, אך סוגי התוקפנות ניתנים לשחזור. על כל פנים, קשה לנתח רצף בלתי מאורגן או לא מאורגן דיו, מה שמקשה לסווג אותן תוקפנויות. כיוון שהנשיכה בלתי נשלטת, אותן תוקפנויות גם מסוכנות. תוך זמן קצר, הן מופיעות בפתאומיות, ללא איומים מקדימים.


חוסר תשומת לב :

קשה לו להתרכז בסיוריו ואלה אינם מאורגנים. למשל כשנכנס לחדר חדש, הוא בוחן במהירות את החפצים השונים הנמצאים, עובר מחפץ לחפץ וחוזר חלילה.
קשה לו להתרכז :
- לעיתים נראה כי אינו שומע כשמדברים אליו. הוא מאבד מהר את הריכוז ויכול לעבור מגירוי אחד למשנהו.
- קשה לו ללמוד תרגילי ציות פשוטים ונראה כי הוא שוכח אותם כל פעם.
- אף אם מכיר הוא את הצווים, הוא אינו מסיים את התרגילים.

למידה חשובה של גיל הרך היא שליטה על הצרכים. קשיי הלמידה השונים גורמים לאי שליטה על הצרכים, המתמשכת עד לגיל חמישה חודשים, וזאת למרות שיטות חניכה נכונות. בעלי הכלב מתרשמים כי הכלב עושה את צרכיו כשמתחשק לו, יהיה המקום אשר יהיה, ואם בעליו נמצאים או לאו.

לא חוסר פעילות גורמת לאותם תסמינים והם לא נעלמים עם הזמן או אם הכלב בפעילות.
יש מקרים בהם כל התסמינים מתקיימים בו זמנית, ואחרים בהם אחד בולט : חוסר תשומת לב, אימפולסיביות, רגישות יתר, היפראקטיביות.
שלב 1 מוגדר כשהגור אינו סובל מתת-שינה, ולא מהעדר תחושת שובע ושלב 2 מוגדר כשקיימות אותן הפרעות.

ב) סיבות המחלה

גנטיקה
קיימות שושלות כלבים היפראקטיביים.
אונטוגניה :

קשיים ללמוד מנגנוני שליטה עצמית.

העדר מוקדם של האם במהלך החודש השני להתפתחות : בדרך כלל, מהשבוע החמישי האם מלמדת את הגור מנגנוני שליטה עצמית : כשהוא משחק בפרעות עם הגורים האחרים ואינו מפסיק את אותם משחקים אלימים כשאחיו ואחיותיו זועקים מכאב, היא מכריחה אותו להפסיק את המשחקים האלימים כשהיא תוקפת אותו עד שהגור נכנע. פרידה מוקדמת מהאם, לפני שמלאו לו 5 שבועות (עקב חלוקת הגורים או מכירה מוקדמת) עשויה לגרום להעדר מנגנוני שליטה עצמית אצל הגור ולעודד היפראקטיביות.

בדומה לכך, אם האם המליטה מספר גורים רב מדי, יש חשש כי פועלה המווסת יהיה מוגבל.



כך גם לגבי אימהות תשושות או "בלתי כשירות" במישור החינוכי.

נראה כי פעולתה המווסתת של האם מפעילה דרכים דופאמינרגיות במוח הגור, שנוטלות חלק בשליטה על הפעולה המוטורית.


ליקוי בתפקוד הסינון חושי

במהלך שבעה שבועות ההתפתחות הראשונים, בהשפעת גירויים חושיים הקיימים בסביבה, כנס לפעולה מסנן חושי של הכלב, ומאפשר מיון הגירויים הרלוונטיים שהגור עונה עליהם ומאפשר לו להתאים את תגובתו לאותם גירויים. סביבה דלת גירויים אינה מאפשרת פעילות מסנן חושי יעילה : בעל החיים מגיב לכל דבר ללא הבחנה ובאופן מוגזם, עקב פיקוח מוטורי לקוי.


ג) התפתחות

אין לצפות להתפתות חיובית ללא טיפול. לעיתים קרובות מדי, בעלי הכלבים והווטרינרים גם יחד, מייחסים אותם ליקויים לגיל הצעיר של הכלבים וטוענים שהם יחלפו לכשיגדלו. אך הניסיון מוכיח כי ברוב המקרים, אותן הפרעות אינם עוברות עם השנים, אלא מחמירות, עם התגברות הכוח הפיזי וכוח הסבל של הכלב.
בזמן ההתבגרות המינית, מופיע לעיתים חוסר איזון הירארכי שמחמיר עוד את המצב הקליני.
לבסוף , אותם כלבים סובלים מחרדה, בשל ערנות היתר הקיימת באותה מחלה, וגם מפני שהפרעות תקשורתיות בין הכלבים לבין בעליהם מופיעות עקב קשיי החניכה ונזקים שנגרמו.

החרדה מלווה לעיתים ביתר קשר משני לבעלים, שעלול להוביל גם להרס הריהוט, בהעדר הבעלים.

עקב ההפרעות, חלק ניכר מהגורים נעזבים ומוצאים עצמם במקלט לכלבים עזובים.


ד) איבחון

מניעי הביקור אצל וטרינר השכיחים ביותר הם :
הרס
אי שליטה על הצרכים
אי ציות
תשישות הבעלים
נשיכות
בקשה לאיתנזיה (מוות מתוך רחמים)

האבחון נעשה על סמך בדיקת בעל החיים ותשאול הבעלים.

יש למצוא את הקריטריונים הבאים :
- איחור בשליטת הנשיכה אצל גור שמלאו לו חודשיים ויותר.
- אי יכולת להפסיק רצף פעולות התנהגותיות.
- ערנות יתר קשורה לרצף פעולות התנהגותיות, בנוכחות גירויים שנוכחים בצמיתות בסביבה.
- העדר תחושת שובע ותת שינה בדרגת 2.

בזמן הביקור אצל הוטרינר, אותם כלבים נסערים, אינם נשכבים, חוקרים הכל ללא סדר, קופצים ונובחים לרוב. ניתן לבדוק את שליטת הנשיכה שלהם, יכולתם להפסיק משחק, ערנותם ותגובתם לרעש.


חולי משולב.
לעיתים מצטרפת תסמונת ההיעדרות החושית, כי סיבת המחלה לעיתים דומה (היעדר גירוי חושי בשבועות הראשונים של החיים).
קיים גם חוסר יכולת לתקשר (דיסוציאליזאציה) או הפרעות הירארכיות.

ה) תחזית
התחזית תלויה:
בגיל ובזמן תחילת הטיפול : ככל שבעל החיים צעיר יותר, כך גדלים סיכויי הריפוי. בדרך כלל, רק לכלבים שטופלו טרם בגרותם המינית, יש סיכויים להחלים לחלוטין מההפרעה. מעבר לשלב זה, ניתן רק לקוות לשיפור.

גודל הכלב משליך על מידת היותו מסוכן אך גם על עמדת בעליו.אם הבעלים בעמדת נסיגה, הם מעודדים אגרסיביות יתר או הפרעות היררכיות.

ו) טיפול

הטיפול הוא ארוך טווח : שישה חודשים עד שנה. לכן, דרוש שיתוף פעולה של כל הגורמים הקשורים.

פעולה משולבת של תרפיה התנהגותית ורפואית נותנת לרוב תוצאות אופטימאליות. ואכן, ללא תראפיה התנהגותית, יעילות הפסיכוטרופים פוחתת. יש בהם כדי למתן את ההתלהבות, אך הם אינם מועילים מבחינה חינוכית או שיקומית. ורק בתראפיה ההתנהגותית עוזרת מבחינות אלה.

תראפיה ההתנהגותית
- בארבעת השבועות הראשונים, היא מוגבלת לעצות, עד מתחילים לפעול הפסיכוטרופים.
- לא להעצים את תסיסת הכלב.
- להימנע מעונשים מעוררי חרדה
- לנתק מגע (ראייה, מישוש, קולי) עם הכלב במקרה של תסיסה.

לאחר חודש, יש להתחיל בתראפיה התנהגותית גרידא.
ללמד את הגור מנגנוני שליטה עצמית דרך משחק מבוקר : להפסיק לאלתר את המשחק עם הגור, ברגע שהוא מראה סימני תסיסה.
להיענות לדרישות הגור אך ורק אם פרץ ההתרגשות פוחת.
להפחית משחקי ההתרגשות ( בין היתר משחקי המשיכה) ולהפסיק כל מה שגורם לפרץ התרגשות.
להעניש בנחישות על נשיכות (אם כן, ללא אלימות), בין היתר בקביעת פסקי זמן, למשל בהשכבת הגור על הארץ עד שירפה.
להנהיג מוקדם ככל האפשר כללים הירארכיים (שנדון בהם במאמר עתידי).
ללמד את הבעלים עקרונות תקשורת קוהרנטית של כלב-אדם : לתת פקודות ברורות, כל פקודה לחוד, ולהבליט את הפקודות מהרעש שברקע...
לענות לדרישות מיוחדות של לקוח המבקש לדעת כיצד להגיב להתנהגות בלתי רצויה זו או אחרת הקשורה לבעיות חניכה קלאסיות, שהופכות קשות בשל היפראקטיביות : למשל, לחזור ללמד שליטה על הצרכים, הליכה עם רצועה או גניבת חפץ.
לשם כך, שיטות חינוך חיוביות עדיפות על עונשים עזים.

תראפיה רפואית
במקרים רבים יש צורך בשילוב טיפול תרופתי , היכול לסייע לרגולציה של ניורומדיטור וללא תופעות לוואי של עיפות וטישטוש.
במקרים שיש צורך אחרי אבחון בטיפול תרופתי , אין שום יכולת להתגבר על הבעיה ללא טיפול תרופתי משולב בהתנהגותי.

ז) מניעה

אצל המגדלים: בחירת כלבים מרבים, נוכחות מבוגר מחנך מתאים עד המכירה, סביבה עתירת גירויים שונים.

אצל הקונה העתידי: בחירת הגידול והגור.
בעת ביקור במרפאה לשם חיסונים, גילוי מוקדם ומומלץ לבדוק התנהגות כדי להנהיג טיפול מוקדם.

לסיכום נאמר כי ההפרעה שכיחה ודורשת לעיתים טיפול מוקדם ונמרץ. אם לא כן, על הבעלים יהיה להתמודד עם טורנדו של ממש והם יתקשו להצליח בפעילות חינוכית מחד ויכרעו תחת עומס ויתייאשו בשל היקף הנזקים, מאידך. ככל שההפרעה תתפתח יותר, כך יהיו התוצאות מפוקפקות ומתמהמהות יותר.
לכן, על הווטרינר לטפל באותה הפרעה מוקדם ככל היותר, וגם ללוות את הלקוחות בהליך שעשוי להיות ארוך ועם עליות ומורדות