מהדרת רגליו מתמיכה בחוק לפיזור הכנסת ועד למפגש עם נתניהו, מה באמת רוצה ברק ולאן מועדות פניו -
מאת: שי ברק
21.9.08
אמש, נפגש שר הביטחון ברק, עם יו"ר האופוזיציה נתניהו. הרבה עיתונאים היו רוצים להיות "הזבוב שעל הקיר" בפגישה זו. על פי הדיווחים הבקר, בתקשורת, בפגישה זו נדונו הדרכים לחסום את ציפי לבני.
להבדיל, בסיטואציה שונה לגמרי, נשאל פעם נשיא מצרים לשעבר, סאדאת, מדוע שיתף עם הנאצים, בזמן מלה"ע השנייה - בהתייחסו לבריטים, ענה סאדאת: "האויב של האויב שלי, הוא החבר שלי".( האנלוגיה היא כמובן רק בתשובה ובשום צורה שהיא לא בשאלה).
אכן, נראה כי ציפי לבני כראש ממשלה, לפני הבחירות הקרובות, אינה טובה לא לנתניהו, שמסתמן כעת (וכידוע, בפוליטיקה וודאי בסקרים, הכל נזיל) ולא לברק שמתכוונים להתמודד בבחירות הקרובות כמועמדים לראשות ממשלה.
מה עובר בראשו של אהוד ברק - (פעם קראו לו אנליטי).
על אף שהיה ברור כי אולמרט כראש ממשלה כשל בתפקודו, בעת מלחמת לבנון השנייה, הצטרף ברק כשר הביטחון לממשלתו בחדווה וכמעט בריצה. זאת, לאחר שהבטיח לח"כ פינס ולציבור כי אם אולמרט לא יתפטר, בעקבות דו"ח חמור של ועדת וינוגרד, הוא יוביל פרישה של העבודה מן הממשלה. הדו"ח הסופי של וינוגרד פורסם, הקביעה בדבר הכשל של אולמרט, נותרה על כנה וראה זה פלא, האיום האיראני והחמאסי, הותירו את ברק וחבריו למפלגת העבודה בממשלה.
ברק קיבל הזדמנות לתיקון, עם התפוצצותה של "פרשת טלנסקי" ואכן, נראה כמי ש"עומד על רגליו האחוריות" והציב אולטימאטום לקדימה - ראשו של אולמרט או פירוק הממשלה והליכה לבחירות.
ערב ההצבעה על הצעת החוק לפיזור הכנסת, הלך ברק צעד לאחור והגיע להסכם עם ח"כ צחי הנגבי, פריימריז בקדימה. העבודה הודיעה כי לא תתמוך בהצעת החוק לפיזור הכנסת וזו נמשכה.
האם באותה עת, לא היה ברור כי ישנו סיכוי סביר ששרת החוץ, ציפי לבני תזכה בראשות קדימה ותהיה זו אשר תנסה להרכיב ממשלה !? האם אז, לא עלה במוחו האנליטי החשש כי ציפי לבני תלך לבחירות כראש ממשלה -
איני נביא ואיני שוטה המתיימר לנבא את אשר יקרה בעת הקרובה במערכת הפוליטית בישראל. מערכת שהכול נזיל והכול פתוח בה.
יחד עם זאת, ממעקב אחר התנהלותו של אהוד ברק שהיועץ היחיד שלו הוא אהוד ברק, אני מעריך כי ידוע לו והוא מבין שהבחירה העומדת בפניו, אינה בין טוב לרע במישור הפוליטי, אלא בין רע לגרוע.
בחירות, בתוך 90 יום אינן טובות לברק, גם אם אולמרט יעמוד בראש ממשלת מעבר. בחירות לאחר פרק זמן בו ציפי לבני מכהנת כראש ממשלה, גם לא בהכרח תורמות לסיכויי ההצלחה של ברק בהן.
בנוסף, מד הלחץ במפלגת העבודה, תחת רגליו של ברק, מתחיל לעלות.
לכל דין ודברים עם ליבני, ברק רוצה להגיע כחזק וכמי שלא חושש מהאלטרנטיבות האחרות. אלא, שלהתנהלותו של ברק בעת הזו, קוראים בכדור סל או בכדורגל "מהלך שקוף".
הבקר, בראיון לרזי ברקאי ואטילה שומפלבי, בגל"צ אמר השר פואד בן אליעזר כי תנאי להצטרפות העבודה לממשלת לבני הוא התחייבות כי זו ממשלה לטווח ארוך.
הנה כי כן, ברק שלא מעוניין בבחירות מיד, אינו מעוניין גם בבחירות בפרק זמן של כחצי שנה כשלבני מגיעה אליהן כראש ממשלה, שעוד לא הספיקה לטעות.
נתון נוסף שאינו מוצא את ביטויו בתקשורת ובשיח הציבורי הוא שעל פי חוקת (תקנון) מפלגת העבודה, הרי שאם מוכרזות בחירות כלליות, על
ברק לעמוד שוב לבחירה לתפקיד יו"ר העבודה ומועמדה לראשות הממשלה. עמיר פרץ כבר אמרנו -
בתוך זמן קצר, ברק יאלץ להכריע, עם לבני או לבחירות. (לדעתי הוא כבר הכריע).
אופתע מאוד אם לבסוף, לא תוקם ממשלה בראשות לבני כשברק וחבריו חברים בה. בממשלה זו, ללבני לא צפויים חיים קלים עם ברק.
מאת: שי ברק
21.9.08
אמש, נפגש שר הביטחון ברק, עם יו"ר האופוזיציה נתניהו. הרבה עיתונאים היו רוצים להיות "הזבוב שעל הקיר" בפגישה זו. על פי הדיווחים הבקר, בתקשורת, בפגישה זו נדונו הדרכים לחסום את ציפי לבני.
להבדיל, בסיטואציה שונה לגמרי, נשאל פעם נשיא מצרים לשעבר, סאדאת, מדוע שיתף עם הנאצים, בזמן מלה"ע השנייה - בהתייחסו לבריטים, ענה סאדאת: "האויב של האויב שלי, הוא החבר שלי".( האנלוגיה היא כמובן רק בתשובה ובשום צורה שהיא לא בשאלה).
אכן, נראה כי ציפי לבני כראש ממשלה, לפני הבחירות הקרובות, אינה טובה לא לנתניהו, שמסתמן כעת (וכידוע, בפוליטיקה וודאי בסקרים, הכל נזיל) ולא לברק שמתכוונים להתמודד בבחירות הקרובות כמועמדים לראשות ממשלה.
מה עובר בראשו של אהוד ברק - (פעם קראו לו אנליטי).
על אף שהיה ברור כי אולמרט כראש ממשלה כשל בתפקודו, בעת מלחמת לבנון השנייה, הצטרף ברק כשר הביטחון לממשלתו בחדווה וכמעט בריצה. זאת, לאחר שהבטיח לח"כ פינס ולציבור כי אם אולמרט לא יתפטר, בעקבות דו"ח חמור של ועדת וינוגרד, הוא יוביל פרישה של העבודה מן הממשלה. הדו"ח הסופי של וינוגרד פורסם, הקביעה בדבר הכשל של אולמרט, נותרה על כנה וראה זה פלא, האיום האיראני והחמאסי, הותירו את ברק וחבריו למפלגת העבודה בממשלה.
ברק קיבל הזדמנות לתיקון, עם התפוצצותה של "פרשת טלנסקי" ואכן, נראה כמי ש"עומד על רגליו האחוריות" והציב אולטימאטום לקדימה - ראשו של אולמרט או פירוק הממשלה והליכה לבחירות.
ערב ההצבעה על הצעת החוק לפיזור הכנסת, הלך ברק צעד לאחור והגיע להסכם עם ח"כ צחי הנגבי, פריימריז בקדימה. העבודה הודיעה כי לא תתמוך בהצעת החוק לפיזור הכנסת וזו נמשכה.
האם באותה עת, לא היה ברור כי ישנו סיכוי סביר ששרת החוץ, ציפי לבני תזכה בראשות קדימה ותהיה זו אשר תנסה להרכיב ממשלה !? האם אז, לא עלה במוחו האנליטי החשש כי ציפי לבני תלך לבחירות כראש ממשלה -
איני נביא ואיני שוטה המתיימר לנבא את אשר יקרה בעת הקרובה במערכת הפוליטית בישראל. מערכת שהכול נזיל והכול פתוח בה.
יחד עם זאת, ממעקב אחר התנהלותו של אהוד ברק שהיועץ היחיד שלו הוא אהוד ברק, אני מעריך כי ידוע לו והוא מבין שהבחירה העומדת בפניו, אינה בין טוב לרע במישור הפוליטי, אלא בין רע לגרוע.
בחירות, בתוך 90 יום אינן טובות לברק, גם אם אולמרט יעמוד בראש ממשלת מעבר. בחירות לאחר פרק זמן בו ציפי לבני מכהנת כראש ממשלה, גם לא בהכרח תורמות לסיכויי ההצלחה של ברק בהן.
בנוסף, מד הלחץ במפלגת העבודה, תחת רגליו של ברק, מתחיל לעלות.
לכל דין ודברים עם ליבני, ברק רוצה להגיע כחזק וכמי שלא חושש מהאלטרנטיבות האחרות. אלא, שלהתנהלותו של ברק בעת הזו, קוראים בכדור סל או בכדורגל "מהלך שקוף".
הבקר, בראיון לרזי ברקאי ואטילה שומפלבי, בגל"צ אמר השר פואד בן אליעזר כי תנאי להצטרפות העבודה לממשלת לבני הוא התחייבות כי זו ממשלה לטווח ארוך.
הנה כי כן, ברק שלא מעוניין בבחירות מיד, אינו מעוניין גם בבחירות בפרק זמן של כחצי שנה כשלבני מגיעה אליהן כראש ממשלה, שעוד לא הספיקה לטעות.
נתון נוסף שאינו מוצא את ביטויו בתקשורת ובשיח הציבורי הוא שעל פי חוקת (תקנון) מפלגת העבודה, הרי שאם מוכרזות בחירות כלליות, על
ברק לעמוד שוב לבחירה לתפקיד יו"ר העבודה ומועמדה לראשות הממשלה. עמיר פרץ כבר אמרנו -
בתוך זמן קצר, ברק יאלץ להכריע, עם לבני או לבחירות. (לדעתי הוא כבר הכריע).
אופתע מאוד אם לבסוף, לא תוקם ממשלה בראשות לבני כשברק וחבריו חברים בה. בממשלה זו, ללבני לא צפויים חיים קלים עם ברק.
