מירה הינה בעלת חנות אופנה באשדוד, היא נשואה עם ילדים. בעלה עובד כשכיר בתל-אביב. מסתבר שהחיים היטיבו עם השניים והם מתפרנסים בכבוד, אלא שמשהו בכל זאת הביא את מירה בת ה-45 למשרדי. כאשר הגיעה לפגישה סיפרה שהיא חיה בעושר ואו..., האושר כנראה הלך לאיבוד איפשהו בדרך, היא התוודתה בפניי על רגשותיה ואמרה שבעלה איבד כל עניין במערכת הזוגית שלהם, מגעים אינטימיים בניהם נעשים לעיתים די רחוקות, אך עם זאת מבטי זימה ולשון חרוכה מופנים מצידו לכל עוברת אורח. משהו בהרגשתה גורם לנורות האדומות להבהב. בהתחלה חשבה שהגיל עושה את שלו וכשצעירים זה לא כמו שמתבגרים ויש ילדים, יחד עם זאת היא חשה שיש תיאבון אבל הצייד לא רעב...אלא אם כן הוא רועה בשדות זרים!
"האם מצאת הוכחה או רמז להרגשתך?" שאלתי
"למען האמת לא, הוא מגיע הביתה ישר אחרי העבודה, מעולם לא מצאתי הודעות sms בנייד שלו, אני זו שמנהלת את הכספים בבית, אם הייתי רואה הוצאות מיוחדות או זליגה של כספים למקומות מיוחדים הייתי מייד עולה על זה, אין לי שום הוכחה, הגעתי אליך על בסיס הרגשה בלבד"
"אולי הוא מסתכל על בחורות ופוזל לצדדים...אבל זה לא פסול כל עוד הוא נאמן לך" ניסיתי להאיר מציאות מוכרת.
"זה לא זה, היו כמה מקרים שהוא לא ענה לי כשהתקשרתי אליו לעבודה, אולי אין לו מישהי קבועה אבל ההתנהלות שלו בכללה מצביעה על אפשרות של חוסר נאמנות" אמרה
"יש לו מחשב בבית?" המשכתי
"לא"
"מה עם מחשב נייד?"
"גם לא" ענתה
"ובעבודה?"
"למיטב ידיעתי הוא לא עובד כלל מול מחשב"
אם כך אין מקור שדרכו הוא יכול לבגוד, אין לו מאהבת קבועה, מה שאומר שאין קצה של חוט ואין מאיפה להתחיל לבדוק או לחקור, חשבתי לעצמי,
"אז איפה לדעתך הוא יכול לבגוד?" שאלתי ישירות
"לא יודעת" אמרה "אתה תגלה"
אני שניסיוני בתחום החקירות רב וסיפורי בוגדים ובוגדות הם שגרה עבורי, מכיר בעובדה שנשים רבות יודעות שהבעלים שלהם מתרועעים מחוץ למסגרת הנישואים, אך מסיבות שונות אינן קמות ומפרקות את החבילה. יש כאלו שהתרגלו, וכאילו שיש להן נוחות כלכלית וכאלו שמתביישות בסמל הסטטוס, כאילו ששותקות "בגלל הילדים" ועוד סיבות ברוח הפחד והתירוצים. רבות מהן פונות לחוקר פרטי שבדרך כלל מוצא שני סוגי נשים, או כאלו שצדקו בחשדם או כאלו שחושבות שהבעל בוגד אבל טועות, שעות של מעקב מתבזבזות ללא רבב של גילוי מרשיע, אך הן עדיין משוכנעות. לעומתן משוכנע החוקר שהן אילו שיש לשלוח לטיפול אצל מישהו אחר.
הרהרתי בלקוחה שישבה מולי וניסיתי לשער לאיזה סוג היא שייכת, מובן שהמקרה שלפניי מתאר בעל שאין לו מאהבת קבועה, אלא כזה שנותן "גיחות" קצרות ככה, "על הדרך", רק אם מזדמן...
את מה שכל הבוגדניים הללו לא יודעים, משקף פתגם בערבית (איך לא) האומר: "אודרוב אל טינה עלא ח?ייט איזא לזאקאת איזא עלאמת" כלומר "תזרוק את גוש הטיט על הקיר, או שהוא ידבק או שלבטח ישאיר סימן". אז יש כאלה שלא רוצים להחזיק מאהבת קבועה כי זה יקר, החלופה היא לשלם לשירות זה או אחר, מה שהרבה יותר זול או שפשוט הולכים על אלטרנטיבת החינם, מנסים להתחיל עם בחורות מסוימות ואז תאמינו או לא, בדרך זו או אחרת "הסימן נשאר על הקיר". כדי שאצליח להוכיח את טענתי, הייתי זקוק לפיתיון מוצלח ביותר עבור הבעל התחמן, אך ראשית היה עלי לבדוק את שגרת יומו ואורחות חייו. צוות החקירה עקב אחר הבעל במשך יומיים והתרשם משגרת יום די קבועה הכוללת נסיעה לעבודה בת-אביב, הפסקת צהריים במסעדה באזור וחזרה הביתה לאשדוד מייד עם תום העבודה. זה הזמן להכניס את "הפיתיון" הלוא היא סטודנטית מבריקה, גבוהה, יפה וחכמה, הרכש החדש של "קיין חקירות" שהצטרפה לצוות המשרד לפני כחודש.
בוקר אחד, נסע הבעל לעבודה, החוקרת היפיפייה צוידה במכשירי הקלטה ובשעת הצהריים נשלחה לביסטרו בר שבו נוהג הבעל לאכול ארוחת צהריים, היא נכנסה, התיישבה על הבר ושלחה חיציה לכל הכיוונים, תוך דקות ספורות נכנס הבחור מלווה בחבר מהעבודה, התיישבו בשולחן הקבוע והזמינו את מנת הצהריים שלהם, בטרם הגיעה המנה קלט הצייד את היפיפייה היושבת על הבר וסקר ארוכות את הדגמ"ח הקצרצר שלבשה ואף התערב עם עצמו אם היא לובשת חזייה או לא. דרך האוזנייה קיבלה הוראה ממני שלא ליזום דבר אלא רק לנעוץ מבטים כמו שהיא יודעת, ברגע שהצטלבו מבטיהם, ננעלו אישוניו ביפיפייה ומבלי לשתף את חברו לעבודה, פלרטט איתה במבטים, הצעירה דיווחה לחוקר על כל מבט, חיוך או הנהון הראש שהרעיף עליה הבחור והעבודה נעשתה כמו שצריך. כאשר קם הבעל כדי לצאת חזרה לעבודה, ביקשתי מהבחורה שלא תזוז ממקומה, מתוך הנחה שהדג נפל ברשת ויחזור לשם, ואכן, תוך שתי דקות חזר הבעל בגפו וניגש אל החוקרת, אני, ששהיתי כל אותו הזמן בחוץ שידרתי לה "תתכונני להדרן, הוא בדרך אליך..."
"שלום, נעים מאוד שמי רמי" אמר והתיישב בכיסא שלידה
"הי, אני מיקי" אמרה והניחה את המזלג
"מה את עושה פה? את עובדת בסביבה?" שאל
"לא, יש לי פה פגישה במשרד עורכי דין, אני מבאר שבע, פשוט הגעתי מוקדם, יש לי ראיון עבודה עוד שעתיים, אתה עובד פה?" שאלה וחייכה בעניין
"כן, החברה שלי פה ממול" אמר כשטבעת הנישואים שלו נצנצה ללא בושה מקמיצתו
בעוד השניים יושבים ומשתלחים זה בזו בשיחה קולחת ונעימה שרמזיה לא השתמעו לשני פנים, הצליחה החוקרת לסובב אותו כהוגן.
"עד מתי את פה? אפשר לקבל את הטלפון שלך?" שאל
"אחרי הראיון אני צריכה לחזור לבאר שבע, אבל אני לא ממהרת" ענתה
"אז אולי תתני לי את הטלפון שלך ונדבר אחרי הראיון?" לחץ הבחור
"אני מבינה שאתה נשוי?" התגרתה
"מפריע שלך?" שאל
"זה תלוי" השיבה בערמומיות
השניים המשיכו לשוחח עד אשר קבעו להיפגש בסוף יום העבודה, החוקרת נתנה לו את מספר הטלפון שלה (שנשכר לצורך האירוע) והבעל הבוגדני חתם באומרו "נתראה בשש". מאז כל חצי שעה צלצל אליה כמי שמכירה שנים "התגעגת אלי?" , "את מחכה לי?", "מה את עושה?", באחת השיחות שאלה החוקרת "מה תגיד לאשתך?" , והוא, בנונשלנטיות זרק "אל תדאגי, אני מסתדר, יש ימים שמתעכבים בעבודה לא?"
בדיוק בשעה שש נפגשו השניים באותו בר-מסעדה, לגמו שתי כוסיות והגזרה החלה להתחמם, ידיים נשלחו לכל עבר והחוקרת המציאה סיפור מרתק על פרידה מחבר ומצוקתה כדיכאונית ושבורת לב, כאשר ראתה שהבחור מתלהב דאגה לומר לו שאין בכוונתה להתמסר לו עד הסוף והיא מעוניינת לחזור הביתה. "מתי נתראה שוב?" שאל
"כנראה שאגיע לתל אביב בשבוע הבא, נדבר" אמרה במסתוריות.
מאז קיבלה החוקרת כל יום לפחות שתי שיחות טלפון, הבחור הפך לחבר נפש ואף שיתף אותה בחוסר העניין שאיבד בנוגע לאשתו, ואף היה מרבה להשוות "איפה היא ואיפה את..." החוקרת שבינתיים דאגה לטרף את דעתו, נתנה לו להבין שבמפגש הבא שלהם היא רוצה אותו ומעוניינת ללכת איתו עד הסוף! לאחר שבוע של קשר טלפוני צמוד, הודיעה לו בחגיגיות שהיא מגיעה לתל אביב והפגישה המיוחלת נקבעה לארבע אחר הצהריים. כבר בארוחת הצהרים כאשר ירד לאכול חיכתה לו החוקרת והמפגש היה מלווה בנשיקות וחיבוקים חמים, הצעירה המתינה בסבלנות עד השעה ארבע ולבחור לא היה שום צל של ספק לגבי מה שהולך לקרות בהמשך. מאחר והחוקרת מכירה את כל בתי המלון בת"א לקחה אותו למלון 'איפריאל', שם נשכרים החדרים לפי שעה. הבחור שנשרך אחריה ורייר כל הדרך לא תיאר לעצמו שהיפיפייה שלצידו נושאת בתיקה מצלמה שמתעדת כל צעד ושעל שלו. בחדר התגפפו השניים, הצעירה התפשטה ולעת התחממו העניינים ביקשה מהבחור ללכת להתקלח, בזינוק מהיר עטה לעבר המקלחת, מה שהותיר לה זמן להתלבש ולהימלט מהמקום יחד עם יתר החוקרים שהמתינו לה בחוץ. לסיום, מה נאמר? שהיינו מוכנים להיות זבוב על הקיר כדי לראות את תגובתו כאשר יצא מהמקלחת. למען האמת אין לנו מושג איך הוא הגיב כשיצא, אבל יש לנו מושג לגבי תגובתו כאשר מצא את חפציו מעבר לדלת ביתו עם מכתב מאשתו... "אדיוס מוצ'צ'ו".
*** כל הסיפורים, העלילות, הרעיונות והתכנים אמיתיים. זהויות האנשים והמקומות שונו בכוונה תחילה
למען שמירה על סודיות הלקוחות הנאמנים. ***
"האם מצאת הוכחה או רמז להרגשתך?" שאלתי
"למען האמת לא, הוא מגיע הביתה ישר אחרי העבודה, מעולם לא מצאתי הודעות sms בנייד שלו, אני זו שמנהלת את הכספים בבית, אם הייתי רואה הוצאות מיוחדות או זליגה של כספים למקומות מיוחדים הייתי מייד עולה על זה, אין לי שום הוכחה, הגעתי אליך על בסיס הרגשה בלבד"
"אולי הוא מסתכל על בחורות ופוזל לצדדים...אבל זה לא פסול כל עוד הוא נאמן לך" ניסיתי להאיר מציאות מוכרת.
"זה לא זה, היו כמה מקרים שהוא לא ענה לי כשהתקשרתי אליו לעבודה, אולי אין לו מישהי קבועה אבל ההתנהלות שלו בכללה מצביעה על אפשרות של חוסר נאמנות" אמרה
"יש לו מחשב בבית?" המשכתי
"לא"
"מה עם מחשב נייד?"
"גם לא" ענתה
"ובעבודה?"
"למיטב ידיעתי הוא לא עובד כלל מול מחשב"
אם כך אין מקור שדרכו הוא יכול לבגוד, אין לו מאהבת קבועה, מה שאומר שאין קצה של חוט ואין מאיפה להתחיל לבדוק או לחקור, חשבתי לעצמי,
"אז איפה לדעתך הוא יכול לבגוד?" שאלתי ישירות
"לא יודעת" אמרה "אתה תגלה"
אני שניסיוני בתחום החקירות רב וסיפורי בוגדים ובוגדות הם שגרה עבורי, מכיר בעובדה שנשים רבות יודעות שהבעלים שלהם מתרועעים מחוץ למסגרת הנישואים, אך מסיבות שונות אינן קמות ומפרקות את החבילה. יש כאלו שהתרגלו, וכאילו שיש להן נוחות כלכלית וכאלו שמתביישות בסמל הסטטוס, כאילו ששותקות "בגלל הילדים" ועוד סיבות ברוח הפחד והתירוצים. רבות מהן פונות לחוקר פרטי שבדרך כלל מוצא שני סוגי נשים, או כאלו שצדקו בחשדם או כאלו שחושבות שהבעל בוגד אבל טועות, שעות של מעקב מתבזבזות ללא רבב של גילוי מרשיע, אך הן עדיין משוכנעות. לעומתן משוכנע החוקר שהן אילו שיש לשלוח לטיפול אצל מישהו אחר.
הרהרתי בלקוחה שישבה מולי וניסיתי לשער לאיזה סוג היא שייכת, מובן שהמקרה שלפניי מתאר בעל שאין לו מאהבת קבועה, אלא כזה שנותן "גיחות" קצרות ככה, "על הדרך", רק אם מזדמן...
את מה שכל הבוגדניים הללו לא יודעים, משקף פתגם בערבית (איך לא) האומר: "אודרוב אל טינה עלא ח?ייט איזא לזאקאת איזא עלאמת" כלומר "תזרוק את גוש הטיט על הקיר, או שהוא ידבק או שלבטח ישאיר סימן". אז יש כאלה שלא רוצים להחזיק מאהבת קבועה כי זה יקר, החלופה היא לשלם לשירות זה או אחר, מה שהרבה יותר זול או שפשוט הולכים על אלטרנטיבת החינם, מנסים להתחיל עם בחורות מסוימות ואז תאמינו או לא, בדרך זו או אחרת "הסימן נשאר על הקיר". כדי שאצליח להוכיח את טענתי, הייתי זקוק לפיתיון מוצלח ביותר עבור הבעל התחמן, אך ראשית היה עלי לבדוק את שגרת יומו ואורחות חייו. צוות החקירה עקב אחר הבעל במשך יומיים והתרשם משגרת יום די קבועה הכוללת נסיעה לעבודה בת-אביב, הפסקת צהריים במסעדה באזור וחזרה הביתה לאשדוד מייד עם תום העבודה. זה הזמן להכניס את "הפיתיון" הלוא היא סטודנטית מבריקה, גבוהה, יפה וחכמה, הרכש החדש של "קיין חקירות" שהצטרפה לצוות המשרד לפני כחודש.
בוקר אחד, נסע הבעל לעבודה, החוקרת היפיפייה צוידה במכשירי הקלטה ובשעת הצהריים נשלחה לביסטרו בר שבו נוהג הבעל לאכול ארוחת צהריים, היא נכנסה, התיישבה על הבר ושלחה חיציה לכל הכיוונים, תוך דקות ספורות נכנס הבחור מלווה בחבר מהעבודה, התיישבו בשולחן הקבוע והזמינו את מנת הצהריים שלהם, בטרם הגיעה המנה קלט הצייד את היפיפייה היושבת על הבר וסקר ארוכות את הדגמ"ח הקצרצר שלבשה ואף התערב עם עצמו אם היא לובשת חזייה או לא. דרך האוזנייה קיבלה הוראה ממני שלא ליזום דבר אלא רק לנעוץ מבטים כמו שהיא יודעת, ברגע שהצטלבו מבטיהם, ננעלו אישוניו ביפיפייה ומבלי לשתף את חברו לעבודה, פלרטט איתה במבטים, הצעירה דיווחה לחוקר על כל מבט, חיוך או הנהון הראש שהרעיף עליה הבחור והעבודה נעשתה כמו שצריך. כאשר קם הבעל כדי לצאת חזרה לעבודה, ביקשתי מהבחורה שלא תזוז ממקומה, מתוך הנחה שהדג נפל ברשת ויחזור לשם, ואכן, תוך שתי דקות חזר הבעל בגפו וניגש אל החוקרת, אני, ששהיתי כל אותו הזמן בחוץ שידרתי לה "תתכונני להדרן, הוא בדרך אליך..."
"שלום, נעים מאוד שמי רמי" אמר והתיישב בכיסא שלידה
"הי, אני מיקי" אמרה והניחה את המזלג
"מה את עושה פה? את עובדת בסביבה?" שאל
"לא, יש לי פה פגישה במשרד עורכי דין, אני מבאר שבע, פשוט הגעתי מוקדם, יש לי ראיון עבודה עוד שעתיים, אתה עובד פה?" שאלה וחייכה בעניין
"כן, החברה שלי פה ממול" אמר כשטבעת הנישואים שלו נצנצה ללא בושה מקמיצתו
בעוד השניים יושבים ומשתלחים זה בזו בשיחה קולחת ונעימה שרמזיה לא השתמעו לשני פנים, הצליחה החוקרת לסובב אותו כהוגן.
"עד מתי את פה? אפשר לקבל את הטלפון שלך?" שאל
"אחרי הראיון אני צריכה לחזור לבאר שבע, אבל אני לא ממהרת" ענתה
"אז אולי תתני לי את הטלפון שלך ונדבר אחרי הראיון?" לחץ הבחור
"אני מבינה שאתה נשוי?" התגרתה
"מפריע שלך?" שאל
"זה תלוי" השיבה בערמומיות
השניים המשיכו לשוחח עד אשר קבעו להיפגש בסוף יום העבודה, החוקרת נתנה לו את מספר הטלפון שלה (שנשכר לצורך האירוע) והבעל הבוגדני חתם באומרו "נתראה בשש". מאז כל חצי שעה צלצל אליה כמי שמכירה שנים "התגעגת אלי?" , "את מחכה לי?", "מה את עושה?", באחת השיחות שאלה החוקרת "מה תגיד לאשתך?" , והוא, בנונשלנטיות זרק "אל תדאגי, אני מסתדר, יש ימים שמתעכבים בעבודה לא?"
בדיוק בשעה שש נפגשו השניים באותו בר-מסעדה, לגמו שתי כוסיות והגזרה החלה להתחמם, ידיים נשלחו לכל עבר והחוקרת המציאה סיפור מרתק על פרידה מחבר ומצוקתה כדיכאונית ושבורת לב, כאשר ראתה שהבחור מתלהב דאגה לומר לו שאין בכוונתה להתמסר לו עד הסוף והיא מעוניינת לחזור הביתה. "מתי נתראה שוב?" שאל
"כנראה שאגיע לתל אביב בשבוע הבא, נדבר" אמרה במסתוריות.
מאז קיבלה החוקרת כל יום לפחות שתי שיחות טלפון, הבחור הפך לחבר נפש ואף שיתף אותה בחוסר העניין שאיבד בנוגע לאשתו, ואף היה מרבה להשוות "איפה היא ואיפה את..." החוקרת שבינתיים דאגה לטרף את דעתו, נתנה לו להבין שבמפגש הבא שלהם היא רוצה אותו ומעוניינת ללכת איתו עד הסוף! לאחר שבוע של קשר טלפוני צמוד, הודיעה לו בחגיגיות שהיא מגיעה לתל אביב והפגישה המיוחלת נקבעה לארבע אחר הצהריים. כבר בארוחת הצהרים כאשר ירד לאכול חיכתה לו החוקרת והמפגש היה מלווה בנשיקות וחיבוקים חמים, הצעירה המתינה בסבלנות עד השעה ארבע ולבחור לא היה שום צל של ספק לגבי מה שהולך לקרות בהמשך. מאחר והחוקרת מכירה את כל בתי המלון בת"א לקחה אותו למלון 'איפריאל', שם נשכרים החדרים לפי שעה. הבחור שנשרך אחריה ורייר כל הדרך לא תיאר לעצמו שהיפיפייה שלצידו נושאת בתיקה מצלמה שמתעדת כל צעד ושעל שלו. בחדר התגפפו השניים, הצעירה התפשטה ולעת התחממו העניינים ביקשה מהבחור ללכת להתקלח, בזינוק מהיר עטה לעבר המקלחת, מה שהותיר לה זמן להתלבש ולהימלט מהמקום יחד עם יתר החוקרים שהמתינו לה בחוץ. לסיום, מה נאמר? שהיינו מוכנים להיות זבוב על הקיר כדי לראות את תגובתו כאשר יצא מהמקלחת. למען האמת אין לנו מושג איך הוא הגיב כשיצא, אבל יש לנו מושג לגבי תגובתו כאשר מצא את חפציו מעבר לדלת ביתו עם מכתב מאשתו... "אדיוס מוצ'צ'ו".
*** כל הסיפורים, העלילות, הרעיונות והתכנים אמיתיים. זהויות האנשים והמקומות שונו בכוונה תחילה
למען שמירה על סודיות הלקוחות הנאמנים. ***
קיין - פוליגרף וחקירות
נתן קיין - מנהל
נתן קיין - מנהל
