האם יש הבדל בין צלם לצלמת 

מאז תחילת העבודה שלי כצלמת פרסום ואופנה שואלים אותי את השאלה הזו.
- בכל פעם שמראיינים אותי על עבודתי - צלמת פרסום ואופנה , זו השאלה המרכזית.
גם אני שואלת את עצמי לעיתים קרובות אם הקריירה שלי הייתה ניראת אחרת אם הייתי צלם ולא צלמת.
התשובה שלי משתנה כל הזמן ,והיא עדיין לא סופית.
כשהתחלתי לצלם באופן מיקצועי ,בחלק השני של שנות ה -80 , גרסתי בתוקף שצלם וצלמת זה בדיוק אותו דבר. יחד עם זאת ,הודיתי , בראיון הראשון שבו ראיינו אותי לכבוד תערוכה של צילום פרסום בה השתתפתי במוזיאון ישראל ,שיש מעט מאוד צלמות פעילות. אבל , באותו זמן היו מעט נשים עצמאיות פעילות גם בתחומים עיסקיים אחרים.
הייתי , ואני עדיין ,מאוד נחושה ועקשנית וקיבלתי קמפיינים גדולים והפקות מסובכות. תמיד הרגשתי שיש לי יותר כוח פיסי וסיבולת מעמיתי הגברים. אני לא מי יודע מה ביריונית ,בכלל לא ,אבל בהתחלה זה היה כוח הרצון ואחר-כך מנהגי עבודה טובים ,שאיפשרו ומאפשרים לי לעבוד גם עשרים שעות רצוף ,ולשמור על ריכוז ודייקנות.
לא שאני ממליצה לעבוד 20 שעות רצוף ,אבל לפעמים גם זה קורה.
בינתיים נולדו לי שתי בנות.
בהריון הראשון עבדתי רצוף , עד כדי כך שכאשר נסעתי לחדר הלידה ,צילצלתי לבטל צילום. בהריון השני הבטן שלי כבר הייתה יותר גדולה וחודש לפני הלידה ,כאשר כמעט לא היה לי מקום לנשום ,הורדתי הילוך ונתתי לעצמי לנוח.
אחרי שתי הלידות לקח לי בערך שלושה שבועות לחזור לעבוד.
עשיתי את זה גם בגלל שאני אוהבת את העבודה שלי והיא מאוד חשובה לי נפשית ויצירתית וגם בגלל האמביציה שלי. פשוט קשה לי להגדיר את עצמי ללא העבודה.
את שתי הבנות הינקתי תשעה חודשים ,בפעלולים ותעלולים שונים ,אבל חזרתי לגמרי לעבוד
,כשאני נעזרת במטפלת , והייתי זמינה לחלוטין לכל פרוייקט.
אני לא אומרת שזו הנוסחה המומלצת , זו פשוט דרך שלי.
במקביל ,למרות ההתנהלות האישית שלי ,התחלתי לחשוב שכן יש הבדל בין צלם פירסום וצלמת פירסום.
עובדה שיש כ"כ הרבה צלמים וכ"כ מעט צלמות.
קודם כל -אנחנו הצלמות שונות מנטלית מהצלמים.
יש את כל הסיבות הרגילות להבדלים בין גברים לנשים בעבודה/קריירה :כמו בכל תחום - מעטות הנשים שחושבות שמגיע להן. מעטות הנשים שמוכנות להילחם עבור החלומות שלהן ורבות הנשים שמעדיפות להגדיר את עצמן דרך ניהול הבית והמישפחה.
ויש הבדלים יחודיים לנשים וגברים בתחום הצילום - צלמות מוכנות הרבה יותר בקלות מצלמים לעשות דברים ניסיוניים : בשביל התהליך ,בשביל ההתנסות ,בשביל האומנות.פחות ממוקדות מטרה ,ולכן לעיתים קרובות ניתפסות כפחות רציניות והפרוייקטים הגדולים נימסרים לקולגה זכר מאותה רמה - זו הסיבה שמצאו צלמות רבות בתחום הצילום המגזיני ופחות בתחום הצילום המיסחרי .
הבדל גדול נוסף הוא הדרך בה אנחנו הצלמות רואות סקס. בתעשייה שאחד המסרים העיקריים שלה הוא סקס ,נקודת מבט נשית ,שהיא תמיד פחות חד משמעית ,לגבי האינטרפרטציה של להיות סקסי , פחות אטרקטיבית למשרדי הפרסום ולתעשיית האופנה.
היום בשנת 2008 - נקודת המבט של תעשיית הפרסום על סקס התרחבה והרבה מהקמפיינים מעבירים מסרים מגוונים ,ולא רק : תהיי יפה ותעשי פרצוף סקסי .
כך שיש מקום ליותר סוגים של צלמים וצלמות .
אבל המסר המרכזי היה ונשאר סקס הטרוסקסואלי ישן וטוב (עאלק)ולמטרה הזו צלם זכר בדרך כלל מועדף על פני צלמת.
.
עניין נוסף הוא העניין הטכני -הרבה בחורות נוטות להיות טכנופוביות וחלקן רואות בזה אפילו סוג של שיק. מה שגורם לחברה להסתכל על בחורות כעל בלתי כשירות מבחינה טכנית/לוגית.

לי נראה ברור שאם מישהי הגיעה להיות צלמת הרי שיש לה גישה טכנית לדברים ,היא בקיאה במכשירים וטכנולוגיות שונות ,החשיבה שלה לוגית ( בין היתר) והיא לא מפחדת מחשמל ( הדוגמא האחרונה הייתה כמובן הומוריסטית).אבל , גם היום כשאני מצלמת קמפיין מורכב ,עם עשרות אנשים שאני מפעילה ,ניגשים תמיד לאסיסטנט שלי ושואלים אם הוא הצלם. האמת -זה תמיד הצחיק אותי , אבל זה מראה מה באמת חושבים חלק גדול מהאנשים -צילום זה עניין של גברים.

עניין נוסף - רוב רשתות הקשר הן עדיין גבריות. זה אמנם הולך ומשתנה אבל גם בגלל שמקור הרבה מהקשרים בישראל הוא הצבא ,וגם בגלל שנשים באופן מובנה פחות ממוקדות מטרה , התפתחות רשתות קשר נשיות עדיין בחיתוליה.

אני מצרפת כאן לינק לכתבה על צלמות אופנה שהתפרסמה לפני כמה חודשים ב"גו מגזין" אבל אני לא מתחייבת שבעוד חצי שנה לא אשנה שוב את דעתי.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3535070,00.html