עידן הקניון

עידן הקניון

התפשטות הקניונים מארה"ב אל אירופה, אסיה וישראל הינה תופעה המשרתת את תהליך הגלובליזציה, ואת הפיכתו של העולם לכפר אחד גדול או אם תרצו לכלכלה אחת. הקניון מאפיין את השינוי הכלכלי של אחרי מלה"ע השנייה, מעבר מייצור המוני למעגלי ייצור מהירים (פוסט-פורדיזם), גמישים של מגוון מוצרים העונים על דרישות וטעמים שונים ומגוונים. האפשרות למכור תחת קורת גג אחת אלפי מוצרים ובתנאי לוקסוס הפך את הקניון להמצאת המאה.

הקניון התבסס במהרה כענף מרכזי בתחומי הנדל"ן והקמעונאות בעולם כולו. תופעת הקניונים חוצה גבולות תרבותיים ויוצרת תרבות גלובלית חדשה, שגיאוגרפים נוהגים לכנותה: "גיאוגרפיה של שום מקום" או "א-גיאוגרפיה", מאחר שקשה לשייכה ולזהותה למקום ספציפי אחד. תיכנסו לקניון בניו-יורק, יוהנסבורג או תל-אביב תהיה האווירה אותה אווירה, תהיה החוויה אותה חוויה. הקניון הפך במהרה לאחת ההשקעות הטובות ביותר, המשרתת אינטרסים כלכליים של עולם קפיטליסטי, המתאפיין בצריכה רבה וכוח קנייה חזק.

תופעת הקניונים הולכת ומתרחבת בארץ עקב גידול באוכלוסיה, גידול במספר הצרכנים, עליה ברמת החיים, עליה ניכרת במספר המוצרים והמותגים ושיפור התשתית התחבורתית. תהליך הפירבור של סוף המאה ה-20, ועימו ריבוי המכוניות,גרמו להתרחקות אוכלוסיות ממרכזי הערים ולגישה קשה יותר אל תוך מרכזים אלו, בפרט בערים בהן התחבורה הציבורית אינה מספקת ( כמו תל-אביב). מערכת הקניונים עונה במידה רבה על הבעיות שנוצרו עקב שינויים מרחביים אלו. נוצר צורך לבזר מרכזי קניות על-פני המרחב במקומות בעלי נגישות גבוהה. קניון עזריאלי, כדוגמא, ממוקם בצומת דרכים מרכזית: דרך-השלום, דרך פ"ת וכמובן איילון. קצב החיים המהיר של ימינו מצריך נגישות גבוהה למרכזי קניות ולמקומות בילוי, ומכאן שהפרט יעדיף קניונים הממוקמים גיאוגרפית במקומות שהתשתית מאפשרת נגישות גבוהה אליהם.

לא רק מניעים כלכליים סוחפים את ההמונים אל תוך הקניונים, אלא גיבוש הזהות ועיצוב האופי שלנו נוצרים תוך תהליך צריכת המוצרים. הצריכה עצמה הינה פתרון זמני של תהליך התלבטות מתמיד על אופי הצריכה, בעקבות הבחירה הקשה בין מגוון עצום של מוצרים. גודש ההיצע במקום צפוף, כמו הקניון, מחדש את ההתלבטות וההשתוקקות.

התפרסות הקניונים בערי העולם הביאה לשינויים אורבניים דרמטיים, מאחר שקניונים מחליפים את מרכזי הערים מבחינת אספקטים אחדים בתפקודם הכלכלי. זה אומר, שבעוד הקניונים משגשגים, מרכזי הערים סובלים מירידה דרסטית בכמות הצרכנים, ומקשיי הסתגלות למציאות החדשה. מחקרים מוכיחים שבניית קניונים באזור תל-אביב (קניון איילון הוותיק, קניון עזריאלי החדש יחסית), גרמה בסוף המאה הקודמת להידרדרות של רחובות ביאליק בר"ג ודיזינגוף בת"א. רק לאחרונה ניתן לראות התאוששות חלקית אך מבורכת של רחובות אלו. מייקל סורקין, מבקר ארכיטקטורה אמריקאי, עומד בספרו על השינויים החלים במרכזי הערים והעיירות הוותיקות בארה"ב, שהיוו את מרכז החיים הכלכליים והחברתיים, טרם המצאתו של הקניון. הוא חקר ומצא שמרכזים אלו עברו שינויים אחדים: גודל חנויות קטן, מעבר מצריכה המונית מגוונת לצריכה שכונתית יומיומית שוטפת או לצריכה של מוצרים מיוחדים בעלי שוק מטרה מאוד מוגדר. שינויים דומים עברו על רחוב דיזינגוף בתל-אביב. יש לציין כי מספר ערים בעולם השכילו לאשר תוכניות בנייה של קניונים הרחק ממרכזי הערים על-מנת שלא לפגוע בליבותיהן הפועמות. דוגמא מצוינת לכך היא העיר לונדון שלא אפשרה פיתוח מאסיבי של קניונים במרכז העיר אלא רק בפרבריה. כך שמרה לונדון לכל אורך השנים על חיי רחוב תוססים ודינמיים ועל דוגמא לכלכלה אורבנית משובחת לפחות באזור 1 (ZONE 1), המהווה מרכז צרכני, תרבותי ותיירותי בינלאומי. הקניון הינו יצירה ארכיטקטונית בעלת תכונות פיסיות אטרקטיביות. מדובר במבנה גדול ובולט מסביבתו, בעל סגנון עיצובי שאין לו הקשר מקומי אותנטי, אלא בינלאומי: חזרה על פריטים מוכרים ותכסיסים משומשים מהעולם היוצרים אווירה אופנתית, חדשנית עקב שימוש בחומרים מבריקים כאלומיניום וזכוכית, ובקיצור: קיטש, המאפיין את עידנינו הפוסט-מודרני.

במקרה של קניון עזריאלי, למשל, יש לציין מבט מעניין ייחודי המביע כוח ועוצמה: מבט מהדרגנועים למעלה, דרך כיפת הזכוכית אל המגדלים. בשילוב עם עיצוב פנים אלכסוני ודיס-אורינטאטיבי, הקניון מעניק הרגשה של לונה-פארק, של מקום מערפל חושים שכיף לחזור אליו. בנוסף, הרי שבקניון מצויה תשתית פיסית ענפה המגבירה את נוחות הפרט: מערכת מיזוג-אוויר, חניה צמודה ומקורה, בתי-שימוש ושמירה ביטחונית. כמו כן, ארכיטקטורת הפנים מבטיחה זרימה נוחה של קונים דרך מסדרונות רחבים, מדרגות, מעליות ודרגנועים. בשביל הפרט השהות בקניון הינה בריחה מהסביבה היומיומית השגרתית אל תוך בועה, אטרקציונית, מאווררת, סטרילית וקוסמית. הבילוי והקניה בקניון נחשבת בימינו נורמה חברתית אופנתית, המעניקה לפרט הרגשת שייכות ומקובלות חברתית. מעבר להרגשה הגלובלית והאופנתית שמרעיף עלינו הקניון, הרי שככזה הוא מרחיק אותנו, ולו לזמן מה, ממה שמתרחש מחוץ לכתליו, מהפקקים, מהזוהמה האקולוגית ומהפשע. מההיבט הפסיכולוגי הקניון מהווה מקום המעורר אצל הפרטים גירויים חדשים ורצונות שלא היו להם טרם בואם למקום זה. האינטנסיביות הוויזואלית והחווייתית בקניון מעוררת את היצרים ומאפשרת לפרט ללמוד לא רק מה הוא רוצה אלא מה אין לו, ומה מכאן הוא צריך. בכך הפרט לא מפסיק ללבוש השתוקקויות חומריות המשרתות את הקפיטליזם בנאמנות רבה.

הקניון הוא מקום פונקציונאלי אולטימטיבי לפרט המחפש נגישות גבוהה תוך פרק זמן קצר למוצרים רבים ומגוונים. לא רק השילוב של מוצרים שונים, אלא השילוב של מותגים מקומיים כ"קסטרו" עם מוצרים בינלאומיים כ"זארה", מעניקים את הפונקציונליות השיווקית של המקום. כיום מקובל בעולם לבנות קניונים המחוברים פיסית למרכזי עסקים, בתי-חולים ולמקומות ציבוריים אחרים היוצרים מתחם אחד ענק המהווה מעין "עיר בתוך עיר". יצירת קומפלקס ענק המכיל יחידות פונקציונליות שונות מגביר את הסרקולציה של האנשים ואת כמות הצרכנים הפוטנציאליים. מרכז איכילוב החדיש בתל-אביב מהווה קומפלקס ענק הכולל בית-חולים, קניון, מגורי יוקרה, מרפאות רופאים ועוד'. מרכז עזריאלי נבנה מלכתחילה כיחידה אחת, המאגדת בתוכה, בנוסף לקניון, גם מגדלי משרדים ומגורים, מנחת מסוקים ותחנת רכבת המחוברת עם גשר למעבר הולכי-רגל.

(לגירסה מלאה של המאמר נא לפנות ישירות למתכנן ערים טל ברמן)

ד"ר טל ברמן, גאוגרף ומתכנן ערים, הרשום במשרד הפנים כיועץ מורשה. תחומי המחקר והידענות של טל הם: גאוגרפיה, אנתרופולוגיה, תכנון עירוני ואזורי, שיתוף הציבור בתכנון, שיטות מחקר איכותניות.