בש"א 16773/08, אורי שני נ' אריה בר-לב (ארקדי גאידמק)
כב' הרשם: א' זמיר
25.09.2008
העובדות:
תחילתו של ההליך דנן, בבקשת המבקש למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, בקשה אשר הוגשה ביום 7.9.08. בכותרת אותה בקשה נרשם כי מדובר בבקשה אשר מוגשת "במסגרת סמכויות העזר של בית המשפט הקבועות בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968". ביהמ"ש קבע כי אין ראיתי מקום ליתן צו במעמד צד אחד. ביום 14.9.08, הוגשה בקשה שניה להטלת עיקול זמני. גם לבקשה זו לא נעתר ביהמ"ש במעמד צד אחד. בבקשה נוספת שהוגשה יום למחרת, התקבלה החלטה זהה.
לטענת המבקש, לאחר שהמשיב פנה אליו והציע לו להצטרף לפעילותו העיסקית בארץ ובעולם, הן כשותף והן כמנהל, נחתמו בין הצדדים, שלושה הסכמים: הסכם בעלי מניות, שתכליתו הייתה בין השאר להקים את השותפות העיסקית בין השניים ולהקנות למבקש 10% מחברת אחזקות אשר תקלוט את כל פעילותו העיסקית של המשיב בישראל, פעילות הנדל"ן שלו ברוסיה ופעילותו העתידית בארץ ובחו"ל; הסכם העסקה, שגיבש את זכויותיו של המבקש כעובד חברת האחזקות (בתפקיד מנכ"ל); הסכם נאמנות, אשר מטרתו הייתה להבטיח את זכויותיו של המבקש בהתאם לסיכומים האמורים. לטענת המבקש, התחייב המשיב, על פי הסכם הנאמנות, להפקיד בידי נאמן (עדעד חברה לנאמנות בע"מ), מניות בחברת אוסיף, בשווי כולל של 50 מליון ש"ח. לגרסת המבקש, הייתה התחייבות זו "המסד והטפחות" של ההתקשרות בין הצדדים ולמעשה הבטוחה האחת והיחידה בידו. לדבריו, עמד על התחייבות מעין זו על מנת להבטיח כי עזיבתו את חברת "שיכון ובינוי" וקשירת עתידו בזה של המשיב, לא יהיו לשווא. המבקש טוען בבקשתו כי בפועל הועברו לידי הנאמן מניות בשווי כולל של כ-19 מליון ש"ח בלבד; יתרת המניות לא הועברה חרף הבטחות מצידו של המשיב. עוד טוען המבקש, כי יחסיהם של הצדדים עלו על שרטון וכי לא נותרה בידו הברירה אלא לסיים את תפקידו בשרותו של המשיב, סיום יחסים שעליו הודיע למשיב בעל פה ובכתב ביום 2.7.08. המבקש ביקש למנות בורר, בהתאם להסכמים, על מנת שיכריע במחלוקות ביניהם.
טענותיו של המשיב: העדר תביעה כספית, העדר עילה, שיהוי, העדר סמכות עניינית ועוד.
החלטה:
1. לפי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, על המבקש סעד זמני להציג "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה", וכן לשכנע את בית המשפט כי הנזק שייגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני, גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד, כלומר - כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהוראה מיוחדת הנוגעת לעיקול זמני, המצויה בתקנה 374(ב) לתקנות נקבע, כי על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין - זו היא דרישת ההכבדה. הדגש במתן צו עיקול זמני מושתת על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין. לעניין דרישת ההכבדה רלוונטית האפשרות שהמשיב יבריח את נכסיו או יעשה מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין, אך עם זאת יש לבחון שיקולים אלה בהקפדת יתר על מנת שלא לפגוע מעבר לנדרש ולהכרחי בזכות הקניין של המשיב.
2. נטל השכנוע מוטל על התובע, מבקש העיקול, ובהתחשב בזכות החוקתית של הנתבע - המשיב לקניינו, יש לייחס חשיבות רבה לאיכותן ולכמותן של הראיות אשר מתיימרות לבסס את הרכיבים האמורים, אשר ביסוד טיעוניו של מבקש העיקול.
אחד הטיעונים המרכזיים שבפי המבקש הוא, שהמשיב כלל לא טרח להגיש תצהיר מטעמו, וממילא לא הפריך את הטענות העובדתיות שנכללו בתצהיר המבקש, מחד גיסא, ולא תמך את הטיעונים העובדתיים שפורטו בתשובתו, מאידך גיסא.
3. לאחר בחינת הראיות, קובע ביהמ"ש בנוגע לתנאי של "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה", כי המבקש עמד אפוא בדרישת ה"ראיות המהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה". באשר לאלמנט ההכבדה ומאזן הנוחות - בהקשר זה אין צורך בתשתית ראייתית שתצביע דווקא ובהכרח על קשיים כלכליים של ממש אצל המשיב, אלא אך על חשש לאפשרות של סיכולה של אותה התחייבות ספציפית. ואכן, המבקש השכיל להראות כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע עתידי של פסק דין בכך שהצביע על ראיות, המלמדות על כוונתו של המשיב למכור את מניותיו באוסיף כמו גם על מסירת יפוי כוח "בלתי חוזר ובלתי הפיך" לעשות כן לידי צד ג'. כוונה זו ומתן יפוי הכוח לא הוכחשו כלל, בוודאי שלא בתצהיר. גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש בנקודה זו; אם לא יעוקלו מניות אלו, יש חשש שיאבדו לנצח; עיקול זמני, לעומת זאת, משמר את המצב הקיים ולא פוגע בבעלותו של המשיב במניותיו.
4. הבקשות מתקבלות חלקית, במובן זה שמוטל בזאת עיקול זמני מיידי על מניות אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ, עד לסכום מירבי של 9.8 מיליון ש"ח או על תקבולי עסקת מכירתן, זאת למחזיקים המפורטים בכותרת הבקשה בבש"א 17253/08 ובכותרת הבקשה בבש"א 17401/08. בהתאם לתקנה 364(ג) לתקנות, ביהמ"ש מחייב את המבקש בהפקדת ערבון בסך של 50,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית צמודה ושאינה מוגבלת בזמן, תוך 4 ימים.
כב' הרשם: א' זמיר
25.09.2008
העובדות:
תחילתו של ההליך דנן, בבקשת המבקש למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, בקשה אשר הוגשה ביום 7.9.08. בכותרת אותה בקשה נרשם כי מדובר בבקשה אשר מוגשת "במסגרת סמכויות העזר של בית המשפט הקבועות בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968". ביהמ"ש קבע כי אין ראיתי מקום ליתן צו במעמד צד אחד. ביום 14.9.08, הוגשה בקשה שניה להטלת עיקול זמני. גם לבקשה זו לא נעתר ביהמ"ש במעמד צד אחד. בבקשה נוספת שהוגשה יום למחרת, התקבלה החלטה זהה.
לטענת המבקש, לאחר שהמשיב פנה אליו והציע לו להצטרף לפעילותו העיסקית בארץ ובעולם, הן כשותף והן כמנהל, נחתמו בין הצדדים, שלושה הסכמים: הסכם בעלי מניות, שתכליתו הייתה בין השאר להקים את השותפות העיסקית בין השניים ולהקנות למבקש 10% מחברת אחזקות אשר תקלוט את כל פעילותו העיסקית של המשיב בישראל, פעילות הנדל"ן שלו ברוסיה ופעילותו העתידית בארץ ובחו"ל; הסכם העסקה, שגיבש את זכויותיו של המבקש כעובד חברת האחזקות (בתפקיד מנכ"ל); הסכם נאמנות, אשר מטרתו הייתה להבטיח את זכויותיו של המבקש בהתאם לסיכומים האמורים. לטענת המבקש, התחייב המשיב, על פי הסכם הנאמנות, להפקיד בידי נאמן (עדעד חברה לנאמנות בע"מ), מניות בחברת אוסיף, בשווי כולל של 50 מליון ש"ח. לגרסת המבקש, הייתה התחייבות זו "המסד והטפחות" של ההתקשרות בין הצדדים ולמעשה הבטוחה האחת והיחידה בידו. לדבריו, עמד על התחייבות מעין זו על מנת להבטיח כי עזיבתו את חברת "שיכון ובינוי" וקשירת עתידו בזה של המשיב, לא יהיו לשווא. המבקש טוען בבקשתו כי בפועל הועברו לידי הנאמן מניות בשווי כולל של כ-19 מליון ש"ח בלבד; יתרת המניות לא הועברה חרף הבטחות מצידו של המשיב. עוד טוען המבקש, כי יחסיהם של הצדדים עלו על שרטון וכי לא נותרה בידו הברירה אלא לסיים את תפקידו בשרותו של המשיב, סיום יחסים שעליו הודיע למשיב בעל פה ובכתב ביום 2.7.08. המבקש ביקש למנות בורר, בהתאם להסכמים, על מנת שיכריע במחלוקות ביניהם.
טענותיו של המשיב: העדר תביעה כספית, העדר עילה, שיהוי, העדר סמכות עניינית ועוד.
החלטה:
1. לפי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, על המבקש סעד זמני להציג "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה", וכן לשכנע את בית המשפט כי הנזק שייגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני, גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד, כלומר - כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהוראה מיוחדת הנוגעת לעיקול זמני, המצויה בתקנה 374(ב) לתקנות נקבע, כי על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין - זו היא דרישת ההכבדה. הדגש במתן צו עיקול זמני מושתת על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין. לעניין דרישת ההכבדה רלוונטית האפשרות שהמשיב יבריח את נכסיו או יעשה מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין, אך עם זאת יש לבחון שיקולים אלה בהקפדת יתר על מנת שלא לפגוע מעבר לנדרש ולהכרחי בזכות הקניין של המשיב.
2. נטל השכנוע מוטל על התובע, מבקש העיקול, ובהתחשב בזכות החוקתית של הנתבע - המשיב לקניינו, יש לייחס חשיבות רבה לאיכותן ולכמותן של הראיות אשר מתיימרות לבסס את הרכיבים האמורים, אשר ביסוד טיעוניו של מבקש העיקול.
אחד הטיעונים המרכזיים שבפי המבקש הוא, שהמשיב כלל לא טרח להגיש תצהיר מטעמו, וממילא לא הפריך את הטענות העובדתיות שנכללו בתצהיר המבקש, מחד גיסא, ולא תמך את הטיעונים העובדתיים שפורטו בתשובתו, מאידך גיסא.
3. לאחר בחינת הראיות, קובע ביהמ"ש בנוגע לתנאי של "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה", כי המבקש עמד אפוא בדרישת ה"ראיות המהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה". באשר לאלמנט ההכבדה ומאזן הנוחות - בהקשר זה אין צורך בתשתית ראייתית שתצביע דווקא ובהכרח על קשיים כלכליים של ממש אצל המשיב, אלא אך על חשש לאפשרות של סיכולה של אותה התחייבות ספציפית. ואכן, המבקש השכיל להראות כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע עתידי של פסק דין בכך שהצביע על ראיות, המלמדות על כוונתו של המשיב למכור את מניותיו באוסיף כמו גם על מסירת יפוי כוח "בלתי חוזר ובלתי הפיך" לעשות כן לידי צד ג'. כוונה זו ומתן יפוי הכוח לא הוכחשו כלל, בוודאי שלא בתצהיר. גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש בנקודה זו; אם לא יעוקלו מניות אלו, יש חשש שיאבדו לנצח; עיקול זמני, לעומת זאת, משמר את המצב הקיים ולא פוגע בבעלותו של המשיב במניותיו.
4. הבקשות מתקבלות חלקית, במובן זה שמוטל בזאת עיקול זמני מיידי על מניות אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ, עד לסכום מירבי של 9.8 מיליון ש"ח או על תקבולי עסקת מכירתן, זאת למחזיקים המפורטים בכותרת הבקשה בבש"א 17253/08 ובכותרת הבקשה בבש"א 17401/08. בהתאם לתקנה 364(ג) לתקנות, ביהמ"ש מחייב את המבקש בהפקדת ערבון בסך של 50,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית צמודה ושאינה מוגבלת בזמן, תוך 4 ימים.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
