תפ"ח 7032/06, מדינת ישראל נ' אנואר אחדוש
כב' השופטים: מ' רביד, א' אפעל-גבאי, א' פרקש
24.09.2008
העובדות:
1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בשתי עבירות של רצח, עבירות לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בעבירה של הצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין ובעבירה של אונס, עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין.
2. בלילה שבין 1.5.06 ל- 2.5.06, רצח הנאשם את המנוח דוד בן חמו ז"ל במספר מכות של גרזן, בעטיין רוצצה גולגולתו ולאחר מכן הצית את גופת המנוח ואת דירתו. למחרת היום, רצח הנאשם את הילדה ל' לאחר שאנס אותה לפני כן בברוטאליות. הנאשם חנק את הילדה באמצעות שרוכים שהידק סביב צווארה והחדיר גרב עמוק לתוך גרונה, על מנת להשתיקה.
ההכרעה:
1. סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה, כי לא ניתן לענוש יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה. הביטוי "אותו מעשה" נדון לא אחת בפסיקה וההלכה היא כי אין מדובר אך במעשה פיזי של ביצוע העבירה אלא ב"מושג נורמטיבי", הנבחן "על פי מכלול נסיבות או שיקולים הסובבים את האירוע".
2. המבחן הראשון הינו מבחן צורני-עובדתי. דהיינו, האם ניתן להפריד את המעשים ולראותם כמעשי עבירות העומדים כל אחד בפני עצמו למרות שבוצעו ברצף.
3. המבחן השני הוא מבחן מהותי-מוסרי, הבוחן את האינטרס של קורבן העבירה, את חשיבות הערך הנפגע, את ריבוי הנפגעים ושיקולים מוסריים וערכיים.
4. המבחן השלישי הוא המבחן ההרתעתי. מבחן זה נגזר מן המבחן השני ובוחן את הפגיעה בהרתעת הכלל. אם בגין ריבוי עבירות יושת עונש זהה לזה המוטל בגין עבירה אחת, הרי זה כאילו שלחנו מסר לעבר רוצחים בכוח, כי רצח הרבים הוא כרצח האחד.
5. יש ליתן הדעת גם להוראת סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, הקובעת כי ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, לבקשתו של אסיר עולם, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב עונשו של אסיר לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתקצוב לא תפחת מ-30 שנים. לעומת זאת, אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית הוועדה להמליץ לפני נשיא המדינה רק לאחר שחלפו חמש עשרה שנים מהיום הקובע, ובלבד שהתקופה שתמליץ לא תפחת מ-30 שנה.
6. הטלת מספר מאסרי עולם במצטבר תהא לה השפעה על השאלה האם ואימתי ייקצב עונשו של הנאשם ומשך תקופה.
7. לכל אחד מהקורבנות שהנאשם רצח יש שם וזהות, ולכן יש להעניש את הנאשם על רציחת כל אחד ואחת מהם בנפרד.
8. השיקולים הערכיים מוליכים למסקנה כי יש להטיל על הנאשם עונשים מצטברים, והתוצאה תהא שהנאשם לא יוכל להגיש בקשה לקציבת עונשו אלא אם נקפו 15 שנים מהמועד הקובע. בכך ניתן משנה תוקף לשיקולים הערכיים בצבירת המאסרים שיושתו על הנאשם.
9. לא רק שיש להורות על הטלת עונשי מאסר העולם במצטבר, אלא שיש לעשות כן גם לגבי עונשי המאסר שיש להטיל על הנאשם בגין העבירות הנוספות שעבר.
10. ביהמ"ש גוזר על הנאשם בגין רציחתו של דוד בן חמו - עונש מאסר עולם. בגין רציחתה של הילדה - עונש מאסר עולם. בגין עבירת ההצתה של גופתו ושל ביתו של דוד בן חמו ז"ל - עונש מאסר של חמש שנים. בגין אונס הילדה - עונש מאסר של 12 שנים. הנאשם ירצה את כל העונשים דלעיל במצטבר. תחילת ריצוי העונש תימנה מיום מעצרו.
כב' השופטים: מ' רביד, א' אפעל-גבאי, א' פרקש
24.09.2008
העובדות:
1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בשתי עבירות של רצח, עבירות לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בעבירה של הצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין ובעבירה של אונס, עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין.
2. בלילה שבין 1.5.06 ל- 2.5.06, רצח הנאשם את המנוח דוד בן חמו ז"ל במספר מכות של גרזן, בעטיין רוצצה גולגולתו ולאחר מכן הצית את גופת המנוח ואת דירתו. למחרת היום, רצח הנאשם את הילדה ל' לאחר שאנס אותה לפני כן בברוטאליות. הנאשם חנק את הילדה באמצעות שרוכים שהידק סביב צווארה והחדיר גרב עמוק לתוך גרונה, על מנת להשתיקה.
ההכרעה:
1. סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה, כי לא ניתן לענוש יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה. הביטוי "אותו מעשה" נדון לא אחת בפסיקה וההלכה היא כי אין מדובר אך במעשה פיזי של ביצוע העבירה אלא ב"מושג נורמטיבי", הנבחן "על פי מכלול נסיבות או שיקולים הסובבים את האירוע".
2. המבחן הראשון הינו מבחן צורני-עובדתי. דהיינו, האם ניתן להפריד את המעשים ולראותם כמעשי עבירות העומדים כל אחד בפני עצמו למרות שבוצעו ברצף.
3. המבחן השני הוא מבחן מהותי-מוסרי, הבוחן את האינטרס של קורבן העבירה, את חשיבות הערך הנפגע, את ריבוי הנפגעים ושיקולים מוסריים וערכיים.
4. המבחן השלישי הוא המבחן ההרתעתי. מבחן זה נגזר מן המבחן השני ובוחן את הפגיעה בהרתעת הכלל. אם בגין ריבוי עבירות יושת עונש זהה לזה המוטל בגין עבירה אחת, הרי זה כאילו שלחנו מסר לעבר רוצחים בכוח, כי רצח הרבים הוא כרצח האחד.
5. יש ליתן הדעת גם להוראת סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, הקובעת כי ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, לבקשתו של אסיר עולם, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב עונשו של אסיר לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ובלבד שהתקופה שתקצוב לא תפחת מ-30 שנים. לעומת זאת, אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית הוועדה להמליץ לפני נשיא המדינה רק לאחר שחלפו חמש עשרה שנים מהיום הקובע, ובלבד שהתקופה שתמליץ לא תפחת מ-30 שנה.
6. הטלת מספר מאסרי עולם במצטבר תהא לה השפעה על השאלה האם ואימתי ייקצב עונשו של הנאשם ומשך תקופה.
7. לכל אחד מהקורבנות שהנאשם רצח יש שם וזהות, ולכן יש להעניש את הנאשם על רציחת כל אחד ואחת מהם בנפרד.
8. השיקולים הערכיים מוליכים למסקנה כי יש להטיל על הנאשם עונשים מצטברים, והתוצאה תהא שהנאשם לא יוכל להגיש בקשה לקציבת עונשו אלא אם נקפו 15 שנים מהמועד הקובע. בכך ניתן משנה תוקף לשיקולים הערכיים בצבירת המאסרים שיושתו על הנאשם.
9. לא רק שיש להורות על הטלת עונשי מאסר העולם במצטבר, אלא שיש לעשות כן גם לגבי עונשי המאסר שיש להטיל על הנאשם בגין העבירות הנוספות שעבר.
10. ביהמ"ש גוזר על הנאשם בגין רציחתו של דוד בן חמו - עונש מאסר עולם. בגין רציחתה של הילדה - עונש מאסר עולם. בגין עבירת ההצתה של גופתו ושל ביתו של דוד בן חמו ז"ל - עונש מאסר של חמש שנים. בגין אונס הילדה - עונש מאסר של 12 שנים. הנאשם ירצה את כל העונשים דלעיל במצטבר. תחילת ריצוי העונש תימנה מיום מעצרו.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
