יום אחד לפני ערב חג. עדיין הזדמנות להתבונן "כמשגיחת- כשרות" על הנעשה בנשמתי.
יום אחד לפני שמחר יהייה ערב חג, אני בוחרת להדק חגורה ולעלות לטיסה לקראת השנה החדשה שתבוא עלינו לטובה.
ומדוע אני קוראת לעצמי לעלות לטיסה... מהו היעד השנה שאבחר לבקר בו? האם הטיסה היא טיסת פנים ואולי טיסה בחברה זרה?
כן, יקיריי אנחנו בוחרים לאן , וכדאי לבחור כבר עכשיו, אחרת נמצא את עצמנו מבקרים באותו מקום כבר שנים, יושבים סביב שולחן מטעמים , ממשיכים לבקש מההוא שלמעלה שהשנה... כן השנה כבר יקרה משהו למען השם.
אני מביטה בהמון המקסים הזה שרץ בסופרים למלא סלים בכל טוב. אני רואה את כרטיסי האשראי מתנפנפים להם בשלל דוגמאות צועקים אי אי כואב, אני רואה תור ארוך של אנשים ממהרים, עייפים, כועסים , צועקים חג חג חג, אני רואה את כל המהומה הזו ושואלת , של מי החג הזה בכלל?
אני שומעת את אותם השאלות של אתה צם? אתם צמים? לפחות פעם בשנה תכבדו את אלוהים.... אני רואה עם שלם ממלא תפקיד כמו שאין לו משלו דבר.
הכבוד הגדול הזה שאנחנו נותנים לכרטיס אשראי, לאוכל, למנהל הבנק, לכדור הריטלין, למנהלת שיודעת מה טוב לילדים שלנו, למורה שצורחת, למנהיגים שעסוקים בגניבה, לשוטרים, מתוך מה אנחנו מכבדים, ובמיוחד בדורנו אם לא מאותו חוסר האונים שלנו לקחת אחריות על חיינו וחיי ילדנו באמת.
על לקחת אחריות על החיים בכלל במקום לילל ולומר ככה זה....
ראש השנה בעיניי מסמל את הרגע שבו אדם בוחר להיות ראש לעצמו , להיות ער בתודעתו למה שקורה בחייו ובסביבתו, ראש השנה , זה לא יום שלובשים לבן והולכים לבית כנסת כדי לשמוע שופר שיפתח את השמיים....
שופרות לא פותחים שמיים, הם אמורים להשמע מתוך לבבות פתוחים שלכם במעשים.
אינני מאמינה שעדיין אבות לוקחים את ילדהיים לשמוע שופר , בעוד כל מעשהיים הפוכים ביסוד לקול תרועה שכזה.
בשופר אפשר לתקוע לאחר שנתנהג כראוי לעם סגולה.
אינני מאמינה במעשה שאין בו הלך רוח. דתי אמיתי אינו נבחן בחיצוניותו, אלא במהותו . ברמת המודעות שהוא נושא בקרבו.
ליבי כואב מלראות איך אנשים נוהגים באנשים. כאילו שברכת השנה הטובה יש בה בכדי לכפר על מעשים .
ואולי הצום יכול לבטל שנים של התנהגות בלתי אנושית, כלום אין בכך. הצום מתקיים יום יום בלבבות של רבים מאיתנו שאינם מחכים ליום כיפור, אלא יודעים שכל עוד לא נבטל את הצום האנושי - ההתייחסות העוינת האחד כלפי השני, הניצול, הרצון לקבל לעצמנו בלבד, כל יום הכיפורים ריק מדעת.
אינני מאמינה בצומות ותעניתות, אני נהנת שביום כיפור אנשים פשוט הופכים לבני אדם ולו ליום אחד.
אני מוצאת ביום זה את גן העדן עלי אדמות. השקט ברחובות, האנרגייה שמאוזנת עם הבריאה, הכבוד שאנו חולקים ולו רק לצורך החג, חושפים עם שמסוגל להיות מה שאלוהיו ראה בו.
אין זרם, או מנהיגות ללב האדם.
אותה ברכה שרצה לברך אותנו בה הבורא היא אנושיותנו, היכולת לראות מבעד לטקסים, מבעד לחוקים, מבעד לציווים הבורא רוצה לראות אותנו כמסוגלים לקחת אחריות וליצור חברה בריאה ואחראית.
אותם אלה הזקוקים לכל המנהגים שבהם הם אסורים מוחזקים כלביאה בכלוב.
ברגע שמשחררים אותם הם חוזרים לסורם.
לא לכך התכוון הבורא, הוא נתן חוקים בכדי להשיב אתכם אל ימי קדם, אל התנהגות שהיא הטבע המולד הראשוני שבכם, החוקים הם בעצם סוג של מאמן אישי הדורש מכם להתנהג באופן מסוים לאורך זמן להשיג תוצאה..
אך מה קורה במידה והנכם ממשיכים להשתמש בכלים ולא רוכשים את תכונת ההשפעה, הבורא?
אתם עבדים, עבדי עבדים. של חוקים ושל עצמכם. של מורים שיודעים בשבילכם מה נכון...
ואל מי אפשר לבוא בתלונות?
רק אל עצמנו אשר במו ידנו אנו בוחרים את אותה הטיסה לאותו היעד, ולא מבינים איך זה שוב קורה....
השנה אני מאחלת לכולכם לפרוץ את גבולות הפחד, גבולות ההתנהגות המוכרת והידועה, היו אמיצים לבחור עבורכם ועבור ילדכם את השפע והבריאות, במקום את החולי והמחלה. היו אמיצים לבחור יעד חדש שאינו מצפה שמישהו אחר ידע עבורכם מה נכון. עמדו מול עצמכם והיו כנים להיות אתם...
הפסיקו להאמין שיבוא שלום.. עשו שלום בפנימיותכם, הפסיקו להתייעץ עם רבנים לגבי עתיד , חיו את ההווה, תנו אהבה ללא תנאי, שנו מערכות חינוך. אל תסכימו שילדכם יהיו שקי אגרוף , דרשו עבורם את החינוך הטוב ביותר, אתם אחראים להם. האמינו שבעיית הקשב הינה תולדה של חברה בלתי קשובה, חוסר באבהות, ואמהות, היו אמיצים לשנות ולרפא את הקרובים לכם בהשתנות של עצמכם.
עשו אתם שביתות, ואל תחכו שהממשלה תעשה בכם כראות עינייה. הפסיקו להסתפק במועט, האמינו שאתם ראויים לטוב ביותר.
בנו תא משפחתי המבוסס על אמת פנימית, ולא על ריגושים חיצוניים. הביאו ילדים לעולם של אהבה , שבו אתם ממלאים תפקיד ולא שליחים במעטה של תפקיד. הפסיקו ללדת ילדים כי זה מקובל , הבינו שמראה החברה הוא בסך הכל תוצאה של מה אנחנו בוראים.
הקשיבו יותר לילדכם הם המורים של הדור הזה...
שנו את חייכם , עד שאתם לא תוכלו להכיר בהם יותר. הפכו את חייכם למטרה מקודשת, היו בשביל האחרים כמו שהייתם רוצים עבור עצמכם. ואז תגיעו ליעדים חדשים, לשלום , לחברה אחראית ויציבה, להורים, לחברים, לזוגיות מקודשת, בזה רוצה הבורא לברך אתכם.
אין רב שיכול לברך, ואין בית כנסת שיכול לבטל גזירה.
כל שבליבכם יכול להטות את המאזניים לכאן ולכאן.
אין שאלה של דת עומדת בפרק חיינו. העולם משתנה ומראה לנו את עצמנו...
חפשו נתיב פנימה ולא החוצה, היו מי שנועדתם ולא מי שנוח לכם להיות.
כאשר תשנו נתיב תפגשו נופים ואנשים חדשים. מראות שלא ידעתם על קיומם...
זו השנה שאני רוצה לאחל לכם.
די לנו מללכת בשדות זרים.
בואו נבחר להתברך במברך ואז נבורך...
שנה טובה.
רות קדם
מצוינות אישית
054-7629779
omrs1@walla.co.il
