ב-1848, במדינת ניו-יורק שבארצות הברית של אמריקה, נערך הכנס הראשון שנגע בזכויות הנשים אל מול הגברים בפרט והדמוקרטיה בפרט. נידונו שם נושאים שהיום נראים לכולנו טריוויאליים וברורים מאליהם כמו שוויון זכויות וזכות הצבעה ככל האדם, או במלים אחרות ניתן להסיק כי עד אז העולם היה מחולק לבני אדם ונשים.
באירוע מכונן זה ניתן לראות את ההתפתחות המסועפת של הזרם הפמיניסטי בחברה האנושית, והוא מחולק לזרמים ותת-זרמים אשר נוקדים בנקודות שונות בכל תחומי החיים, מפוליטיקה, קריירה, חשיבה נשית, אינטליגנציה, מגדר ומיניות ועוד. בשוויץ למשל, מדינה בלי הרבה בעיות להתעסק בהן, ניתנה זכות ההצבעה לנשים רק בשנת 1971 (!).
עד לא מזמן, פמיניסטית היה שם נרדף לבחורה גדלת גוף ועבת בשר, שנטיותיה המיניות נוטות לא לחלק של בני האדם, על פי החלוקה המסורתית. בעיקר היחס היה לכזו שנלחמת, נאנקת, מפגינה למען נשים, עניין, בואו נודה, קצת מציק.
כיום, אפשר לומר שכל אישה עם אינטליגנציה ממוצעת בקודקוד היא פמיניסטית ומודעת למצבה העגום במקצת יש לומר. בישראל למשל, על פניו אין הבדלי מעמדות בין השנים לגברים אך בכל זאת ניתן למצוא הבדלים של עשרות אחוזים במשכורות ממוצעות לתפקידים זהים, ביחס הכמותי בפוליטיקה וכו'. מצד שני יש להן יותר סיכוי לקבל טרמפ בכביש (להוציא המימד החיצוני). אי לכך, היום אולי לא מדברים על זה, אבל הנשים יותר מודעות למצבן גם מבלי להיות משויכות לתנועה פמיניסטית זו או אחרת, להלחם בצורר הגברי ובממסד השוביניסטי. לעתים קרובות, בצד, חשוב להדגיש.
אך עם כל זאת ולמרות האמור לעיל, נדמה כי מימד חשוב מאין כמוהו 'נשמט' מהזרמים הפמיניסטים השונים, ובעיקר מכל אותן הבחורות שאולי אינן מזדהות ככאלה אך מאמינות בשוויון החברתי ובמחשבה הנשית הרגישה והאינטליגנטית. מרכיב מרכזי זה נוגע ליחסי הנשים-גברים הסטנדרטים והוא אקט ה"להתחיל".
אם כך, מדוע עדיין נמנעות בנות רבות מלהתחיל עם בחור היושב על הבר המוצא חן בעיניהן. שאלה זו מקורה ככל הנראה, כמו תמיד בנורמות חברתיות ארוכות שנים (נשמע מוכר?). למה בעצם מדברות הפמיניסטיות על משכורות והשתלבות בפוליטיקה ולא בלגשת, לעורר שיחה, להזמין ל"קפה" בדירה בקומה שלישית?
לפיכך, גם אני פמיניסט היושב על הבר ופועל למען שוויון זכויות הנשים. מי רוצה להתחיל איתי?
באירוע מכונן זה ניתן לראות את ההתפתחות המסועפת של הזרם הפמיניסטי בחברה האנושית, והוא מחולק לזרמים ותת-זרמים אשר נוקדים בנקודות שונות בכל תחומי החיים, מפוליטיקה, קריירה, חשיבה נשית, אינטליגנציה, מגדר ומיניות ועוד. בשוויץ למשל, מדינה בלי הרבה בעיות להתעסק בהן, ניתנה זכות ההצבעה לנשים רק בשנת 1971 (!).
עד לא מזמן, פמיניסטית היה שם נרדף לבחורה גדלת גוף ועבת בשר, שנטיותיה המיניות נוטות לא לחלק של בני האדם, על פי החלוקה המסורתית. בעיקר היחס היה לכזו שנלחמת, נאנקת, מפגינה למען נשים, עניין, בואו נודה, קצת מציק.
כיום, אפשר לומר שכל אישה עם אינטליגנציה ממוצעת בקודקוד היא פמיניסטית ומודעת למצבה העגום במקצת יש לומר. בישראל למשל, על פניו אין הבדלי מעמדות בין השנים לגברים אך בכל זאת ניתן למצוא הבדלים של עשרות אחוזים במשכורות ממוצעות לתפקידים זהים, ביחס הכמותי בפוליטיקה וכו'. מצד שני יש להן יותר סיכוי לקבל טרמפ בכביש (להוציא המימד החיצוני). אי לכך, היום אולי לא מדברים על זה, אבל הנשים יותר מודעות למצבן גם מבלי להיות משויכות לתנועה פמיניסטית זו או אחרת, להלחם בצורר הגברי ובממסד השוביניסטי. לעתים קרובות, בצד, חשוב להדגיש.
אך עם כל זאת ולמרות האמור לעיל, נדמה כי מימד חשוב מאין כמוהו 'נשמט' מהזרמים הפמיניסטים השונים, ובעיקר מכל אותן הבחורות שאולי אינן מזדהות ככאלה אך מאמינות בשוויון החברתי ובמחשבה הנשית הרגישה והאינטליגנטית. מרכיב מרכזי זה נוגע ליחסי הנשים-גברים הסטנדרטים והוא אקט ה"להתחיל".
אם כך, מדוע עדיין נמנעות בנות רבות מלהתחיל עם בחור היושב על הבר המוצא חן בעיניהן. שאלה זו מקורה ככל הנראה, כמו תמיד בנורמות חברתיות ארוכות שנים (נשמע מוכר?). למה בעצם מדברות הפמיניסטיות על משכורות והשתלבות בפוליטיקה ולא בלגשת, לעורר שיחה, להזמין ל"קפה" בדירה בקומה שלישית?
לפיכך, גם אני פמיניסט היושב על הבר ופועל למען שוויון זכויות הנשים. מי רוצה להתחיל איתי?
דור דבירי, 22
