שיעור היסטוריה 2008. 9. 30
באמת שאינני יודע מדוע הדברים שכותב הפסוודו-היסטוריון תום שגב, מעוררים בי את הצורך להגיב על דבריו, הרי בסופו של דבר, לא הם חשובים ולא הוא חשוב עד כדי כך שאתייחס אליהם ואליו. אולם הפעם, בכתבתו בעיתון הארץ מיום 2008 . 9 . 26 תחת הכותרת "שיעור היסטוריה" הוא כותב על שכונת קרית משה שהיא "כור מחצבתי". שם נולדתי וגדלתי להיות נער.
בעבר הגבתי על אחת הכתבות שלו (ישראל יוצאת מעזה פעם שלישית). ב2004. 6. 7 כתבתי ברשימתי תגובה הנושאת את הכותרת "היסטוריה" וכך כתבתי: "אחד ההיסטוריונים ולא הפחות מוכשר שביניהם הוא תום שגב שכמו עוד כמה שמגדירים את עצמם כ"היסטוריונים חדשים" יודע בכשרון כתיבה להציג את אי ידיעתו את ההיטוריה בדרך המושכת את הקורא..."
"... שוב מוכיח לנו תום שגב שאין הוא יודע את ההיסטוריה, או שאינו מבין את מה שהוא כן יודע, או שמתוך סיבה הידועה לא רק לעצמו אלא גם לאחרים הוא מעדיף להציג את הדברים כפי שהוא מציג אותם."
"... אז, תום שגב! אם אתה אדם שמכבד את עצמו כאדם וכהיסטוריון (לא חדש אלא אמיתי ורציני) כדאי שתדע ושגם תאמר את זה..."
אני בטוח שהציטוטים האלה מציגים בבהירות את יחסי אל תום שגב. מוטב אם כך שאחזור אל הנושא העכשוי ולתגובתי לכתוב בו.
"יעל פרח עמדה ליד משטרת מחנה יהודה והמתינה לאוטובוס..." יעל פרח היתה הגננת שלי בראשית שנות הארבעים.
"באה מכונית של שיטרית" כלומר בימים שמדינת ישראל כבר היתה קיימת ושיטרית כבר היה שר (נדמה לי שהיה שר המשטרה. תפקיד שהיה שמור לספרדים. אז עוד לא קראו להם "בני עדות המזרח" ואחרים, האשכנזים, קראו להם "פרנקים").
"...ולמרות שהיה בתוכו מקום, אמר [שיטרית] שאין לו מקום וביקש שארוץ אחריו עד התחנה השניה ושם יקבל אותי. רצתי אחריו והגעתי לתחנה השניה וגם פה סירב לקבל אותי וקיבל שני אנשים מבית היתומים דסקין שבאו למקום יותר מאוחר ממני ואותי השאיר".
למה מצאתי לנכון לצטט את הקטע הזה? כי בקטע הבא מפגין תום שגב את גדלות רוחו ואת עומק ידיעתו והבנתו את ההיסטוריה: "הנה מסמך המאפשר תרגיל יפה בפענוח תעודות היסטוריות: מחנה יהודה, בית היתומים ד[י]סקין ושכונת קרית משה ממקמים את הדרמה הקטנה הזאת בירושלים. המסמך אינו נושא תאריך, אך הוא נכתב בתקופה שכבר היו בה מוסדות קהילתיים כגון משטרה, בית יתומים ותחבורת אוטובוסים. הכותבת היא אישה שיוצאת מביתה ויודעת קרוא וכתוב בעברית חילונית ללא שגיאות"
אני קורא את הקטע הזה והדם עולה לי לראש. תום שגב! אם אומר שאתה חסר נימוס תהיה זו מחמאה. אתה עוד לא נולדת ומשטרה כבר הייתה קיימת, לא רק בירושלים אלא בכל הארץ. כדאי שכהיסטוריון תלמד ממתי קיימת המשטרה. כדי שלא יהיה לך קשה מידי, אתן לך רמז דק "טורקיה". בית היתומים דיסקין הוקם בסוף המאה ה-19 . בראשית המאה העשרים עבר לירושלים החדשה וב-1927 עבר למיקומו הנוכחי בגבעת שאול.
קואופרטיב "המקשר" שהיה חברת האוטובוסים בירושלים נוסד ב-1931 ושימש את תושבי ירושלים תחת השם הזה עד שהתאחד עם קואופרטיבים אחרים, שיצרו שלושתם את קואופרטיב "אג"ד (שאותו אתה אמור להכיר). אגב: שני הנהגים שאיישו את הקו - 13 - לשכונתנו, היו בכור (את שם משפחתו שכחתי) משכונת המקשר ודודי אברהם חבר שנהרג בשיירה להדסה הר הצופים.
יעל פרח, שכאמור היתה הגננת שלי, אותה אתה מגדיר ברוב בורותך וטיפשותך "אישה שיוצאת מביתה ויודעת קרוא וכתוב בעברית חילונית ללא שגיאות" היתה מחנכת, בת למשפחה של מחנכים, ולאור איכות כתיבתך (הכללית), אני מניח שלא היה מזיק גם לך לשפר את כתיבתך, על מנת שתגיע לרמת כתיבתה ולא רק מבחינת השפה אלא גם מבחינת תוכן הדברים. בנוסף לכתיבה רצוי שגם את יכולת הקריאה שלך תשפר, כדי שתדע לפחות לקרוא את אשר אתה כותב: "הם קוראים בשמחה לאיד כיצד אולצה פרח לרוץ אחרי האוטובוס..." בעוד שלא הרבה שורות לפני כן אתה כותב שהיא נאלצה לרוץ אחרי המכונית של שיטרית. אולם, כאיש מדע אמיתי אתה מציין בהמשך המשפט: "והנה תרומה למדנית לפולמוס על חשיבותן ומגבלותיהן של עדויות בעל פה." נו מילא! שתהיה בריא!
חבל שבכל הזדמנות אתה "דוחף" את האג'נדה הפוליטית שלך: "נועדו גם שכונות הגנים בירושלים לאפשר ליהודים לחיות בסביבה שאין בה ערבים..." תרשה לי לידע אותך (כהיסטוריון). השכונות המערביות של ירושלים: קרית משה, המקשר. גבעת שאול, בית הכרם, יפה נוף, שכונת הפועלים, בית וגן ועוד שני חלקי שכונות: בתי בן ציון מצפון לשכונת קרית משה ובין שכונת גבעת שאול ומבנה בית החינוך לעיוורים ולא רחוק מבית היתומים דיסקין, ושושנת ציון מדרום, בין קרית משה ובית הכרם, היו מוקפות בשכונות וכפרים ערבים: שכונת רוממה המעורבת, ליפתא,דיר יאסין, בית מזמיל, עין כארם, מלחה, ושייך באדר. עד מלחמת השיחרור היו הערבים השכנים מבאי השכונות על בסיס יום יומי.
"קרית משה הוגדרה מלכתחילה כשכונה דתית לאומית..." קישקוש! נכון שהיו בה הרבה שומרי מסורת אך היו רק שני בתי כנסת, אחד אשכנזי ואחד ספרדי. אם טרחת להזכיר את המשפחות הספרדיות, תרשה לי להוסיף לאינוונטר שלך את האחים הנוספים: ניסים וליאון אנג'ל. את משפחת סידיס. משפחת חביליו. משפחת סיטון. משפחת פרח. משפחת חסון. משפחת צוברי. משפחת חבר. משפחת פוליטי. משפחת תג'ר ועוד. משפחות שחלקן היו בין עשירי השכונה ובעלי השפעה בה.
אם תשאל את הוותיקים האוטנטיים של השכונה, הם יגידו לך שמאיר שלו לא היה מהשכונה, הוא היה מהשיכון. הבדל שבזמנו היתה לו חשיבות רבה.
אחרי שעזבתי את השכונה ב-1953 לא חזרתי אליה שנית אלא לשני ביקורים חטופים בני כמה שעות.
היום השכונה היא כמעט כולה חרדית ואין לי חלק בה לבד מהזכרונות. אולם, תום שגב, אם תרצה באמת ללמוד את ההיסטוריה של קרית משה (אני מטיל ספק בכך, לצורך חלטורה אין צורך להשקיע זמן ומאמץ). תרשה לי להמליץ לך לקרוא את ספרי "נעורים עד תום".
באמת שאינני יודע מדוע הדברים שכותב הפסוודו-היסטוריון תום שגב, מעוררים בי את הצורך להגיב על דבריו, הרי בסופו של דבר, לא הם חשובים ולא הוא חשוב עד כדי כך שאתייחס אליהם ואליו. אולם הפעם, בכתבתו בעיתון הארץ מיום 2008 . 9 . 26 תחת הכותרת "שיעור היסטוריה" הוא כותב על שכונת קרית משה שהיא "כור מחצבתי". שם נולדתי וגדלתי להיות נער.
בעבר הגבתי על אחת הכתבות שלו (ישראל יוצאת מעזה פעם שלישית). ב2004. 6. 7 כתבתי ברשימתי תגובה הנושאת את הכותרת "היסטוריה" וכך כתבתי: "אחד ההיסטוריונים ולא הפחות מוכשר שביניהם הוא תום שגב שכמו עוד כמה שמגדירים את עצמם כ"היסטוריונים חדשים" יודע בכשרון כתיבה להציג את אי ידיעתו את ההיטוריה בדרך המושכת את הקורא..."
"... שוב מוכיח לנו תום שגב שאין הוא יודע את ההיסטוריה, או שאינו מבין את מה שהוא כן יודע, או שמתוך סיבה הידועה לא רק לעצמו אלא גם לאחרים הוא מעדיף להציג את הדברים כפי שהוא מציג אותם."
"... אז, תום שגב! אם אתה אדם שמכבד את עצמו כאדם וכהיסטוריון (לא חדש אלא אמיתי ורציני) כדאי שתדע ושגם תאמר את זה..."
אני בטוח שהציטוטים האלה מציגים בבהירות את יחסי אל תום שגב. מוטב אם כך שאחזור אל הנושא העכשוי ולתגובתי לכתוב בו.
"יעל פרח עמדה ליד משטרת מחנה יהודה והמתינה לאוטובוס..." יעל פרח היתה הגננת שלי בראשית שנות הארבעים.
"באה מכונית של שיטרית" כלומר בימים שמדינת ישראל כבר היתה קיימת ושיטרית כבר היה שר (נדמה לי שהיה שר המשטרה. תפקיד שהיה שמור לספרדים. אז עוד לא קראו להם "בני עדות המזרח" ואחרים, האשכנזים, קראו להם "פרנקים").
"...ולמרות שהיה בתוכו מקום, אמר [שיטרית] שאין לו מקום וביקש שארוץ אחריו עד התחנה השניה ושם יקבל אותי. רצתי אחריו והגעתי לתחנה השניה וגם פה סירב לקבל אותי וקיבל שני אנשים מבית היתומים דסקין שבאו למקום יותר מאוחר ממני ואותי השאיר".
למה מצאתי לנכון לצטט את הקטע הזה? כי בקטע הבא מפגין תום שגב את גדלות רוחו ואת עומק ידיעתו והבנתו את ההיסטוריה: "הנה מסמך המאפשר תרגיל יפה בפענוח תעודות היסטוריות: מחנה יהודה, בית היתומים ד[י]סקין ושכונת קרית משה ממקמים את הדרמה הקטנה הזאת בירושלים. המסמך אינו נושא תאריך, אך הוא נכתב בתקופה שכבר היו בה מוסדות קהילתיים כגון משטרה, בית יתומים ותחבורת אוטובוסים. הכותבת היא אישה שיוצאת מביתה ויודעת קרוא וכתוב בעברית חילונית ללא שגיאות"
אני קורא את הקטע הזה והדם עולה לי לראש. תום שגב! אם אומר שאתה חסר נימוס תהיה זו מחמאה. אתה עוד לא נולדת ומשטרה כבר הייתה קיימת, לא רק בירושלים אלא בכל הארץ. כדאי שכהיסטוריון תלמד ממתי קיימת המשטרה. כדי שלא יהיה לך קשה מידי, אתן לך רמז דק "טורקיה". בית היתומים דיסקין הוקם בסוף המאה ה-19 . בראשית המאה העשרים עבר לירושלים החדשה וב-1927 עבר למיקומו הנוכחי בגבעת שאול.
קואופרטיב "המקשר" שהיה חברת האוטובוסים בירושלים נוסד ב-1931 ושימש את תושבי ירושלים תחת השם הזה עד שהתאחד עם קואופרטיבים אחרים, שיצרו שלושתם את קואופרטיב "אג"ד (שאותו אתה אמור להכיר). אגב: שני הנהגים שאיישו את הקו - 13 - לשכונתנו, היו בכור (את שם משפחתו שכחתי) משכונת המקשר ודודי אברהם חבר שנהרג בשיירה להדסה הר הצופים.
יעל פרח, שכאמור היתה הגננת שלי, אותה אתה מגדיר ברוב בורותך וטיפשותך "אישה שיוצאת מביתה ויודעת קרוא וכתוב בעברית חילונית ללא שגיאות" היתה מחנכת, בת למשפחה של מחנכים, ולאור איכות כתיבתך (הכללית), אני מניח שלא היה מזיק גם לך לשפר את כתיבתך, על מנת שתגיע לרמת כתיבתה ולא רק מבחינת השפה אלא גם מבחינת תוכן הדברים. בנוסף לכתיבה רצוי שגם את יכולת הקריאה שלך תשפר, כדי שתדע לפחות לקרוא את אשר אתה כותב: "הם קוראים בשמחה לאיד כיצד אולצה פרח לרוץ אחרי האוטובוס..." בעוד שלא הרבה שורות לפני כן אתה כותב שהיא נאלצה לרוץ אחרי המכונית של שיטרית. אולם, כאיש מדע אמיתי אתה מציין בהמשך המשפט: "והנה תרומה למדנית לפולמוס על חשיבותן ומגבלותיהן של עדויות בעל פה." נו מילא! שתהיה בריא!
חבל שבכל הזדמנות אתה "דוחף" את האג'נדה הפוליטית שלך: "נועדו גם שכונות הגנים בירושלים לאפשר ליהודים לחיות בסביבה שאין בה ערבים..." תרשה לי לידע אותך (כהיסטוריון). השכונות המערביות של ירושלים: קרית משה, המקשר. גבעת שאול, בית הכרם, יפה נוף, שכונת הפועלים, בית וגן ועוד שני חלקי שכונות: בתי בן ציון מצפון לשכונת קרית משה ובין שכונת גבעת שאול ומבנה בית החינוך לעיוורים ולא רחוק מבית היתומים דיסקין, ושושנת ציון מדרום, בין קרית משה ובית הכרם, היו מוקפות בשכונות וכפרים ערבים: שכונת רוממה המעורבת, ליפתא,דיר יאסין, בית מזמיל, עין כארם, מלחה, ושייך באדר. עד מלחמת השיחרור היו הערבים השכנים מבאי השכונות על בסיס יום יומי.
"קרית משה הוגדרה מלכתחילה כשכונה דתית לאומית..." קישקוש! נכון שהיו בה הרבה שומרי מסורת אך היו רק שני בתי כנסת, אחד אשכנזי ואחד ספרדי. אם טרחת להזכיר את המשפחות הספרדיות, תרשה לי להוסיף לאינוונטר שלך את האחים הנוספים: ניסים וליאון אנג'ל. את משפחת סידיס. משפחת חביליו. משפחת סיטון. משפחת פרח. משפחת חסון. משפחת צוברי. משפחת חבר. משפחת פוליטי. משפחת תג'ר ועוד. משפחות שחלקן היו בין עשירי השכונה ובעלי השפעה בה.
אם תשאל את הוותיקים האוטנטיים של השכונה, הם יגידו לך שמאיר שלו לא היה מהשכונה, הוא היה מהשיכון. הבדל שבזמנו היתה לו חשיבות רבה.
אחרי שעזבתי את השכונה ב-1953 לא חזרתי אליה שנית אלא לשני ביקורים חטופים בני כמה שעות.
היום השכונה היא כמעט כולה חרדית ואין לי חלק בה לבד מהזכרונות. אולם, תום שגב, אם תרצה באמת ללמוד את ההיסטוריה של קרית משה (אני מטיל ספק בכך, לצורך חלטורה אין צורך להשקיע זמן ומאמץ). תרשה לי להמליץ לך לקרוא את ספרי "נעורים עד תום".
