ולקחת תורה מפי הטבע - על בית גורדון 

'ולקחת תורה מפי הטבע' קצת על המוזיאון הראשון בהתיישבות העובדת: בית גורדון חוקרים ישראליים שונים טוענים כי המוזיאונים בישראל ובמיוחד המוזיאונים ההסטוריים, שנהוג לכנותם מוזיאוני התיישבות (Rodin 1998), מילאו, ואולי ממלאים עד היום, תפקיד מרכזי ביצירת הזהות הישראלית, ומושפעים מהתפיסה האידיאולוגית בדבר חיזוק הקשר שבין העם לארצו (Broshi 1994). בית גורדון, בקבוצת דגניה א', הוא מוזיאון שחזונו כולל את ההקדמה הבאה: 'לזכרו של איש -מידות, הולך תמים, פועל חקלאי, אשר אורח-חייו הוא מופת נאמן של עבודת כפים תוך קדושה וטהרה על אדמת המולדת ושיבת אמת של אדם מישראל אל מקורות הטבע הזכים ואשר דעותיו ודבריו יאירו נתיבו של העם העובד לדורותיו'. מתוך הקדמה זו נמצאנו למדים כי המוזיאון, או בשמו הלועזי: " Beth Gordon: The A.D. Gordon Agriculture and Natural Study Institute", הוא מוסד אשר נועד לייצג את אורח חייו, דרכו, דעותיו ואמונתו של א.ד. גורדון. המוסד ישים דגש על מספר מרכיבי יסוד: עבודת כפיים ועבודה חקלאית, השיבה לאדמת המולדת והשיבה למקורות הטבע. (תעודה לרישומה של עמותה, ארכיון דגניה א', 01-02-52). מי היה א. ד . גורדון? אהרון דוד נולד בכפר טרוינו שבדרום פודוליה (רוסיה) בשנת 1856. בילדותו למד בעיקר לימודי קודש יהודיים ומגיל 17 החל להרחיב את השכלתו הכללית וללמוד שפות זרות. עלה לארץ-ישראל בגיל 48 והצטרף לחלוצים כפועל חקלאי. האמין כי תחיית העם היהודי ותחיית האדם חייבים להתחיל מעבודה גופנית, ובמיוחד מעבודת אדמה. שימש כאב רוחני לרבים מאנשי העלייה השנייה והשלישית, והרבה לכתוב את רעיונותיו שהפכו, עם השנים, למרכיב מרכזי באידיאולוגיה של תנועת העבודה הארץ-ישראלית בכלל, והתנועה הקיבוצית בפרט. היה מחברי דגניה א', ראשון הקיבוצים, ובה מצא את מותו בשנת 1922. לזכרו הוקם בית גורדון .http://tnuathaavoda.info/zope/home/1/people/1116827666 ראשית החזון שהניע את יוזמי ומקימי בית גורדון נבע מאישיותו של א.ד. גורדון ומן המורשת שלו, כפי שהובנה על ידם. בראש המסמך "בית גורדון: ראשי קוים לתכנית" שנכתב בכתב יד על-ידי יעקב פלמוני, איש דגניה א' והמזוהה יותר מכל אחר עם המוזיאון, מופיע ציטוט מפי א.ד. גורדון: "ולקחת תורה מפי הטבע". ציטוט זה הפך למוטו של בית גורדון ומופיע כלוגו על נייר המכתבים של הבית. מטרות הבית כפי שהן נרשמו בתקנון אגודת בית גורדון משנת 1954: "לטפח ולעורר את התעניינות הציבור במדעי הטבע ככלל, ולקדם את הכרת טבע ארצנו בפרט, לאמץ את קשר האדם מישראל אל הטבע, להרבות את דעת החקלאות ולהאדיר את תרבות הכפר בישראל" (תעודה לרישומה של עמותה, ארכיון דגניה א', 01-02-52). המוזיאון מייצג את הטבע כמורשת הבסיסית של האדם בכלל, ושל היהודי השב לארצו בפרט. על-פי גישתו של גורדון הייתה חשיבות עצומה לעבודה עצמה. הוא ראה בה מרכיב מרכזי בריפויו של העם היהודי, כפי שכתב במסה ידועה: "בעבודה לקינו ובעבודה נרפא" (א.ד. גורדון, האומה והעבודה, הספריה הציונית, תשי"ב ) חשיבות מיוחדת ייחס א.ד. גורדון לעבודה החקלאית, שהייתה ממרכיבי היסוד של האידיאה הציונית. אין להתעלם מן העובדה שחלק מרכזי במשנתו של גורדון אינו מיוצג במוזיאון. על פי פרופ. שפירא במשנתו של גורדון מתבלטת החתירה להיגאלות עצמית כתשתית להיגאלות הלאומית (שפירא 2006). שאלה זו שאלת מעמדו של הפרט מול הקולקטיב, כמו גם שאלת גאולתו של הפרט היא שאלה שאינה מיוצגת במוזיאון כלל. קיים מתח מסויים בין הגישה שראתה בטיפוח מדעי ומחקר הטבע לבין הגישה שדגלה בטיפוח תורתו המוסרית של גורדון וגרסה שעל בית-גורדון להוות גשר בין התורה והעבודה: "העבודה שגורדון נסה להרימה לאבי אבות התפיסה המוסרית, יסוד היסודות של קיום האדם - לא תמיד שלום לה עם התורה. לא תמיד הרמוניה שוררת ביניהן. .... בית זה ישמש כעין סינתזה - סולם מוצב בעבודה וראשו מגיע לתורה" (ניב הקבוצה, שבט תרצ"ה, 75-76) בהתאם למסמכים הרעיון הראשון להקמת בית גורדון עלה בשנת 1932, במלאת עשר שנים למות א.ד. גורדון. באותה שנה הגיע לדגניה א' יעקב פלמוני לאחר שהיה שנים אחדות מורה בנהלל. לפי מנוחה, אשתו של יעקב פלמוני, הוא נקרא על ידי מנהל בית החינוך בדגניה על מנת לנהל את הבית שיבנה לזכרו של גורדון. הקשר בין שני הארועים איננו בהיר דיו, מכל מקום פלמוני הוא שהציע את הפרוגרמה הראשונית של בית גורדון. יתר על כן כבר בנהלל היה פלמוני בעל אוסף של קופסאות חרקים משומרים, אוסף שזכה להכרה מקצועית, של חוקרי טבע שונים. בשנת 1935 הונחה אבן הפינה לבית, בשנת 1941 הוא פתח את שעריו לציבור הרחב. המעשה משלב הרעיון ואילך היה בית גורדון מזוהה באופן כמעט בלעדי עם אישיותו של יעקב פלמוני, וגם אם עבדו לצידו אנשים נוספים, מאנשי דגניה א' ומקומות אחרים, הוא היה האיש שהקנה לבית את אופיו, מעמדו, ופעילותו. תכני המוזיאון בעשרות שנותיו הראשונות הם בעיקרם תכנים העוסקים בטבע ובחקלאות של ארץ-ישראל ומוגדרים במונחים אקדמיים או סמי אקדמיים. תכנים אלה כללו בין היתר איסוף, רישום ותצוגה של הפלורה והפאונה של ארץ-ישראל, הגיאולוגיה שלה, בעיות נבחרות בחקלאות הארץ-ישראלית ולצידם פינת גורדון. נקודת המוצא הייתה אקדמית-מחקרית ולפיכך ניתן מקום כבוד לספרייה שהפכה לאחת הספריות העשירות והחשובות בארץ, באותם הימים, בתחום הטבע והחקלאות. מה, אם כן, מיוצג במוזיאון? שני מרכיבי יסוד מאפיינים את בית גורדון: ספריה ובית נכאת. "ספריה בעברית ובלועזית במדעי הטבע ובמקצועות החקלאות. בספריה יהיו מלבד כתבי יסוד בתחומים הנ"ל פרסומים, מחקרים ועלוני הדרכה. בית נכאת בו יובאו עצמים מן החי, מן הצומח ומן הדומם של ארץ-ישראל (בשימת לב מיוחדת של בקעת כנרות ומוצגים הקשורים בענפי החקלאות השונים). בנוסף לאלה יכיל הבית מעבדה, אולם הרצאות ופינת זכרון לא.ד. גורדון. (פלמוני, תשל"ג: 83) הספרייה נועדה להכיל כל פרסום במדעי הטבע ובמקצועות החקלאות שהתפרסם אי-פעם בעברית ומגוון של ספרי יסוד ופרסומים מחקריים לידיעת הטבע וענפי החקלאות בשפות האירופאיות המרכזיות: אנגלית, צרפתית, גרמנית ורוסית. עבודות מחקר וסיכומי הסתכלות על טבעה של ארץ-ישראל ובעיותיה החקלאיות יאספו במכון בקביעות. כמו כן יוכן ויפורסם מפתח ביבליוגרפי בנושאי טבע וחקלאות. לאורך כל שנות קיום המוסד, במיוחד בהנהלתו של מייסדו ומנהלו הראשון יעקב פלמוני הדגש על הספרייה היה רב מאד. פלמוני גייס ספרים מכל מקום אפשרי ונעזר במערכת קשריו הענפה, ובשליחים של דגניה לגולה על מנת להעשיר את הספרייה. (מכתב ליוסף ברץ, 7.4.1937, ארכיון דגניה א', 52-02-01). בסוף שנות החמישים הכילה הספרייה למעלה מ-17.000 כותרים בעברית ובלועזית, ומפתח ביבליוגרפי ובו 56.000 הפניות (ארכיון העבודה, IV 235, 279/2; מס. זמני 883). במשך השנים שעברו מאז הועשרה הספרייה, עם זאת מחסור במפתוח אקדמי, בכוח אדם ובמימון הפך את הספרייה ל"פיל לבן" ובפועל בראשית המאה ה-21 היא משרתת מעט מאד אנשים. בית הנכאת, כפי שנקרא האוסף, כלל שלוש קטגוריות: צמחיה, מצמחי ארץ-ישראל; אוסף בעלי חיים, בצורות שימור שונות, ואוסף דומם. על פי פלמוני משנפתח בית גורדון לציבור (1941) הוא כלל כבר כ-1700 פריטי צומח המתחלקים לשלוש מחלקות: אוסף כללי, אוסף ייחודי מבקעת כנרות וצמחי תרבות. אוסף בעלי החיים כלל 16.000 פריטים אם כי לא ברור מה מספר המינים שהכיל. ואילו האוסף המינרולוגי כלל כ-500 יחידות. (פלמוני, י. (1935)." על בית גורדון", בתוך: פלמוני, י., עיונים ורחשי לב, דגניה א': 89-90). במשך השנים שמאז הקמתו עבר הבית לא מעט שינויים. בשנות השמונים של המאה ה-20, הוחלט להפוך אותו למוזיאון המייצג את בקעת כנרות, האיזור בו שוכן המוזיאון. בהתאם לכך נוספו אוספים, שעיקר עניינם ההתפתחות האנושית באיזור בקעת כנרות, ומהם נאצרו תערוכות חדשות, בחלקן תערוכות קבע וחלקן תערוכות מתחלפות. מבחינה מוזיאלית ניתן להצביע על שינוי משמעותי ביותר, מתפיסה כלל ארצית, מראייה של בית גורדון כמרכז מידע, לימוד ומחקר טבע ברמה הארצית למוזיאון המדגיש את ייחודו של האיזור בו הוא נמצא. עם זאת עד ימינו משמש בית גורדון בעיקר בית נכאת לטבע ולהתפתחות החקלאות בארץ-ישראל, הן בהיבט הספרייתי שלו הן בהיבט התצוגה והאוסף. סיכום חלפו למעלה מ-75 שנה. המוזאון הראשון בהתיישבות העובדת, חי ונושם. למרות הקשיים הוא מוסיף להוות נדבך משמעותי בהתפתחות התרבותית של החברה הארץ-ישראלית, ואבן יסוד חשובה בעולם המוזיאלי שלה. בית גורדון http://www.beitgordon.museumline.co.il/