אתמול קרה לי משהו שלא קרה לי מעולם. מטופל התקשר להתלונן על הטיפול שקיבל ממני. הוא אמר שמאוד התאכזב, הטיפול היה קצר מדי והכאבים לא עזבו אותו. הרגשתי ממש נבגד, התחלתי לפקפק ביכולותיי כמטפל ולחשוב אם אני בכלל רוצה להתעסק עם אנשים, הרי מקרה כזה יכול לחזור על עצמו תמיד כל יום. הרגשתי במשך שעות אחדות רע מאוד וזה השפיע עלי. המשכתי את היום והמשכתי לגלגל את המחשבות. ניסיתי לנחם את עצמי בכך שהתחלתי לספור את כמות המטופלים להם עזרתי, המשכתי בזה שאמרתי לעצמי שהוא לא בסדר והוא לא מבין והוא לא רוצה לעזור לעצמו וסיימתי באמרה, מה אכפת לי בכלל ממנו. אבל זה לא נכון. אני עושה מתפתח, לומד, משתדל ורוצה להיות הכי טוב שאני יכול וזה אומר גם לטעות וגם לחוות כשלונות. המטופל העביר אותי כמה נסיונות. ראשית הוא צלצל אלי חצי שעה לפני הטיפול על מנת לדחות אותו ואני סרבתי. הוא המשיך שהוא בכאבים ולא יכול לזוז ואני הזזתי טיפול בחצי שעה על מנת שאוכל לרוץ לקחת מיטה ולטפל בו בביתו. הסיבה שעשיתי את כל הבלאגן הזה עבורי עדיין לא ברורה לי לחלוטין אך אני מבין כי זה לא נכון, לא הייתי צריך לטפל בו ונכנסתי למקום הזה על מנת ללמוד לא לרדוף אחרי הטיפול כי אם לתת לו לזרום מעצמו לבוא אלי ובקצב הנכון לו. זה המשיך בזה שהסברתי לו ארוכות כי תהליך הריפוי שלו במצבו הנוכחי יהיה ארוך ואין זה טיפול חד פעמי וקבענו טיפול נוסף. מתוך אינטואיציה סימסתי לו חצי שעה לפני והוא באדישות מופגנת החזיר שהוא עדיין בכאבים ולא יבוא. זה היה מבחינתי השיא, הוא אפילו לא חשב להודיע לי על ביטול, אך זה לא היה השיא. זה המשיך בזה שאמר לי כי החליט ללכת לרופא על מנת לבדוק מה קורה ולאחר כשעתיים קיבלתי טלפון מהשותף שלי במרפאה שאמר כי הבחור התקשר אליו והתלונן על אורך וטיב הטיפול וזה היה הרגע בו המספר שלו היה על מסך הטלפון שלי ואני התכוננתי לאמר לו כל מה שאני חושב עליו ועל דרך ההתנהלות שלו. ואז עצרתי. המשכתי את יומי בשני טיפולים נוספים הראשון בחורה עם פריצת דיסק שהייתה בדרך לניתוח גב ואחרי 4 טיפולים חזרה לחיים רגילים והמשיכה לעדכן אותי על המשך השיפור במצבה והשני אישה מבוגרת חולת פוליו שכשפגשתי בה הייתה במצב של כתפיים קפואות וכאבים המשוככים באמצעות הרבה מאוד כדורים וטיפות וכיום יכולות התנועה שלה מפתיעות גם אותי כמו את רופאיה וכמות הכדורים והטיפות שהיא לוקחת ירדו לעשירית וגם אלו לרוב בגלל שהגוף מכור למשככים ולא מתוך כאבים. תוך כדי היום קיבלתי שני טלפונים ממטופלים נוספים שרצו לדווח לי על התקדמות יפה במצבם ואז פתאום התחלתי לראות את הדברים באופן יותר ברור. לא מתוך כעס, לא מתוך פגיעה בגאוות המטפל שבי. ראשית אני בן אדם, לא אוכל להתחבר לכולם, לטפל ולעזור להם. בהמשך ישיר להבנה הראשונה אני חשוף לטעויות, באבחון, בטיפול ובהחלטות וזה בסדר. שנית לא כולם יכולים או רוצים לעזור לי לטפל בהם ואין לי דרך לטפל במי שלא רוצה. שלישית אני לא צריך לרדוף אחרי הטיפול ולתת מקום לזמן לעשות את שלו. רביעית אני צריך להמשיך ללמוד ולהתפתח על מנת להרגיש יותר ויותר חזר בידע שכבר יש לי. חמישית אני צריך להמשיך לטפל ולהפחית כאבים על מנת להעמיק את הרגשת הביטחון שיש לי ביכולותיי כמטפל. ולבסוף עלי לשמוח להרגיש הרגשת תודה לכל מטופל ואדם שמעמיד אותי בנסיונות כאלה ותורם לצמיחתי. בכל מקרה ניתן אם על ידי ואם על ידי מטפל אחר לעזור לאותו בחור ויש לעשות זאת ולא משנה אם התנהגותו נראית לי או לא. תודה לך ונתראה בטיפולים הבאים.
