עקרונות בסיסים בגרפולוגיה 

מהי הגרפולוגיה ועל אילו עקרונות היא נשענת?

רבים מבלבלים את תחום הגרפלוגיה עם תחומים מיסטיים אחרים, ומניחים כי היא יכולה לחזות עתידות ולנבא דברים כאלו ואחרים.

משמעות המילה גרפולוגיה- גרפו=כתב, לוגיה=תורה. תורת הכתב.
הגרפולוגיה היא למעשה תורת הכתב, כלי המאפשר באמצעות ניתוח כתב היד להבין את אישותו של הכותב על הבטיה השונים. צרכיו של הכותב, המניעים שלו לפעולה, יכולתיו השכליות, המעשיות, החברתיות צרכיו הרגשיים ועוד.

אחת מנקודות המוצא של הגרפולוגיה טמונה בכתב אותו לומדים כולם בכיתה א'- אותית הא'ב' בכתב. זהו כתב התקן.
ההגיון העומד מאחורי הגרפולוגיה טוען, שכולנו ללא יוצא מן הכלל, (כאלו שנלדו בארץ, ואלו שעלו, גברים ונשים, וכן הלאה ), לומדים לכתוב את אותו כתב תקן. כולנו לומדים להתחיל את האותיות מאותה נקודה, לסיים באותה נקודה, לשמור על שולי פתיחה בגודל מסוים ומרווחים בין מילים בגודל מסוים וכן הלאה.
מאחר וכל אחד מפתח לעצמו סגנון חיים שונה, צובר התנסויות וחוויות שונות, כל אחד מפתח לעצמו סגנון כתיבה שונה.

הבחירה לפיכך, על פי הגרפולוגיה, של האופן בו אנו כותבים, לא נובעת מאופני לימוד שונים, אלא מבחירה (לא תמיד מודעת ) של אישותנו להביע את עצמה ואת ייחודה מתוך הצרכים האישיים של הכותב. לכן מתייחסים לכתב היד כמבטא את הפשרות והבחירות שלנו.
הפשרה היא בין התקן הנלמד, כלומר - דרישת החברה ומוסכמותיה, לבין הצרכים האישיים שלנו.

המשמעות של כתיבה על פי התקן יכולה ללמד אותנו על אדם אשר חושב על פי המקובל, מכבד מאד כללים וחוקים, מסודר ומאורגן, יסודי, אך יחד עם זאת זהיר, מקובע, מתקשה להתמודד עם שינויים ולצאת מהמשבצת.

כל הכתבים נמצאים ברצף שבין התקני לחלוטין לבין הכתב הלא תקני לצורותיו השונות.

סטייה מהתקן יכולה להתבטא בשתי דרכים עיקריות:

הראשונה - סטייה שעל דרך ההעשרה ע"י תוספות קישוטיות שונות. תוספות אלו מאפיינות לרוב, אנשים בעלי צורך לייפות דברים ולהקנות להם משמעות נוספת.
השנייה - על דרך ההשמטות וההחסרות. השמטות אלו מייצגות חסכון בזמן ובתנועה. אנשים אלו מונחים ע"י חוויות פנימיות ומייחסים חשיבות למה שנמצא מעבר לצורה החיצונית.
בכל מקרה, בכל סטייה יש חשיבות למידת הקריאות של הכתב. הבדיקה המתבקשת היא באם השינויים פוגמים בקריאות ובהבנה שמעידים על יחס הכותב לסביבה ולזולת.

כאשר הכתב נשאר קריא ניתן לדבר על התחשבות בזולת, על רצון להיות מובן ולהימנע מטעויות, אך גם על ניסיון להציג תדמית או גישה ילדותית.
חוסר קריאות, לעומת זאת, יכול להעיד על זלזול, חוסר התחשבות אך גם על מקוריות, זריזות מחשבתית ואולי גם על כותב שאין לו צורך להבהיר את עצמו.

הספונטאניות של עיצוב האות, כלומר - התנועה המעצבת את הצורה, עוזרת לאבחן אם הכותב נותן לעצמו ביטוי ספונטאני וטבעי או עוטה על עצמו מסיכה ומעמיד פנים.
לאחר בחינת הקרבה או השונות של הכתב מהתקן הנלמד, בוחנת הגרפולוגיה מספר רב של סימנים גראפיים כגון גודל כתב היד, זוויות הכתיבה, מהלך השורות, עיצובן ופרמטרים נוספים. על מנת לאבחן קיומה של תכונה מסוימת באישותו של הכותב, הגרפולוגיה נשענת על שילוב של מספר סימנים גראפיים המעידים כולם על קיומה של אותה תכונה וכך מחזקים את קיומה. מקבץ סימנים גראפים כזה נקרא סינדרום והוא מאפשר ניתוח מקצועי ורציני יותר ( בדיוק באותו האופן, שבו רופא יקבע שאדם חלה בשפעת אחרי שבדק שיש לאדם חום גבוה, כאבי שרירים, אוזניים, אודם בגרון, חולשה וכדומה, והוא לא יסתמך רק על העובדה שיש לאדם חום גבוה ).

לאחר לימוד מעמיק של סימנים גראפיים, ורכישת מיומנות של הצלבה בינהם, לומדים תיאוריות פסיכולוגיות שתורגמו לגרפולוגיה ( כגון התיאוריה של פרויד, יונג לה-סן וכדומה ) ומקבלים איונפורמציה נוספת בעזרת תיאוריות לאלו על מניעיו של האדם, צרכיו וכדומה.

כפי שניתן להבין, עיסוק בגרפולוגיה דורש גישה זהירה ויסודית ותשומת לב קפדנית לפרטי פרטים, לצד ראיית התמונה השלמה, ופענוח כל סימן בהתאם לשאר הסימנים בכתב הנתון. וכפי שנאמר קודם המרחק בין גרפולוגיה לבין מיסטיקה גדול מאד...