ס ל י ח ה - כן בבית ספרנו ! 

למי מאיתנו , אין מקום שבו הוא כעס, נפגע, נטר טינה, או שמח לאיד, שיקום! לכל אדם, יש לפחות פצע אחד, שבו המושג אמון, הפך לשבר באמון, למשבר אמון, לקושי באמון. שהמושג תקווה וציפייה חיובית הפך לריק מתוכן , או לאכזבה עמוקה , אותה נקודה שהפכה אותו מאדם תמים לאדם אחר, בעקבות פגיעה רגשית. יתכן וזאת הייתה פגיעה חבר/ה, קרוב משפחה, חמה, מישהו שסמכנו עליו כל כך, ולא יכולנו להאמין שדווקא זה האדם שיפגע בנו אנושות כל כך. יש פגיעות שהן חד פעמיות, מקריות , ללא כוונה של פגיעה, לעומתן יש פגיעות שהן שיטתיות ומתוך מניעים שפלים. כל פגיעה חורשת תלם בתוכנו, תלם של כאב או מירמור שאנו יכולים לצעוד בו שוב ושוב ובכך להעמיקו, או לא , ובכך יהפוך התלם לפצע שטחי ולא יותיר את עקבותיו.
האם אתם מכירים אנשים שמוכנים שוב ושוב לספר את הכאב שבחייהם, כיצד מישהו נבזי הרס להם את החיים - העובדות עשויות להיות נכונות, אלא מה , עכשיו, כבר לא האדם המקורי פוגע בו, אלא הוא פוגע בעצמו באמצעות חזרה נשנית של האירועים, הפרשנות הרגשית והמחשבתית שנוספת להם , הוא חיי מחדש את הסיפור ופוגע שוב ושוב בעצמו.
כיום יש הוכחות מדעיות לבניית קשרים עצביים ועל חיזוקם באמצעות פעילות חוזרת ונשנית. ככל שאדם משחזר את סוג החוויות האלה, בין אם רק במחשבותיו ובין אם בדיבור, עוצמת הסבל גדלה, הכאב והסבל הופכים לבני בית. מכיוון ,שרוב האנשים אינם רוצים לחוות סבל, נשארת ברירת הסליחה.
ככל שרמת הפגיעה גבוהה יותר, כן תהיה ההתנגדות הפנימית לסליחה גבוהה יותר.
משפט לדוגמא : "שאני אסלח לו - מה פתאום הוא צריך להתנצל, וגם אם הוא יתנצל אני בחיים לא אסלח לו" זהו משפט ששמעתי כבר הרבה פעמים בעבר כמטפלת ומאמנת. אלא שלמרבית הפלא ,הסליחה אינה מיועדת לפוגע. היא קודם כל מיועדת לשחרר אותנו מסבל נפשי וגופני, ומהתפתחות של מחלות, וביניהן מחלות קשות כמו סרטן ומחלות כרוניות רבות אחרות . רגשות כמו טינה, נקם וכעס מהווים כר פורה למחלות, וככל שעומקם והתמדתם של רגשות אלה קיימים בתוכנו כן יגדל הסבל.
תשאלו, מה זאת אומרת לסלוח? איך אפשר לסלוח לאדם שעשה מעשיים מפלצתיים ?האם זה לא אמירה לא אחראית, האם זה לא התימרות מדומה לסלוח -
לפניכם שני סיפורי חיים דומים, להמחשת העניין.
זכור לי מקרה של לקוחה שהייתה נשואה מספר רב של שנים לבעל שעימו הביאה מספר ילדים לעולם, ואחרי הרבה שנות נישואין הבעל החליט "לצאת מהארון" והודיע לה שהוא הומו ושבן זוגו עובר לחיות עימו ועם ילדיהם ושעליה להתפנות מהבית שהיה בבעלותו . היא כמובן, הייתה מאד מופתעת , בלשון המעטה, והרגישה שכל עולמה חרב, בעקבות הבגידה הכפולה באמונה, על היותו מישהו אחר מימה שהתיימר להציג את עצמו ועל ניהול קשר זוגי מקביל , לכך התווסף כעס עצום על כך שבמציאות החדשה מצאה את עצמה ללא משפחה, ללא בית , וגם ללא מקורות הכנסה למחיה. היא החליטה לצאת למסע נקמה, והתקשתה לקבל את הצורך בלבצע עבודת סליחה פנימית. התוצאות כמצופה היו הפסדים כלכלים ענקיים עבורה, אבל , גם אי תפקוד נפשי, והתדרדרות למקומות קשים של סבל.
לעומתה, הכרתי, מקרה דומה, אך האישה במקרה זה החליטה , שהיא מקבלת את הצהרתו החדשה וזהותו החדשה של הבעל ,למרות ההלם הראשוני , הרכוש חולק ביניהם, והיא הגיעה איתו למצבי שיתוף פעולה, הילדים , אמנם נשארו בחזקתה, בשל חוסר עניין מצד הבע לקחתם, ולילדים היה קל יותר לקבל את אורח חיו של אביהם, במקרה זה היא סלחה , כוננה יחסי ידידות עם הבעל לשעבר, והמשיכה הלאה, מזה מספר שנים יש לה זוגיות טובה מאד.
המחיר האישי של הנשים ושל הילדים היה כבד, ובהחלט לא קל לעיכול, עם תוצאות ארוכות טווח. ההבדל בין הגישות יצר הבדל ענק במציאות. האישה הראשונה הפכה לחולה מאד, השנייה משגשגת.
לא תמיד נסיבות חיינו בשליטתנו, אלא מה, התגובה לנסיבות החיים יכולה ורצויה מאד שתהיה בשליטה . כאן נכנסת לתמונה האחריות האישית. שמאחורי יש שאלה חשובה : מה אני יכולה לעשות הכי טוב בנסיבות הקיימות ?
אז לפני הפעולות יש את מצב ההוויה, שזה האקלים שבתוכו אנו חיים. ועלינו לדאוג לנקות אותו מבפנים. מפני שאם לא נעשה כן נרעיל במו ידינו את הבארות שמהם אנו שותים, ולא נוכל לבוא בטענות, אלא לעצמנו, על התוצאות שנקבל. יש קושי בלראות את הקשר בין הרגשה לבין תוצאה, מכיוון שיש את מימד הזמן, ולוקח לדברים זמן להתממש במציאות הפיזית. אבל סטטיסטיקות "יבשות" הוכיחו את הקשר שבין התקפי לב, דום לב , ומחלות רבות נוספות לבין מצב רגשי. אך גם אינך נוטה להסתמך על ממצאים אובייקטיבים, נשאלת השאלה איך עדיף לחיות- במצב ירוד רגשית, או במצב אופטימי שמח , נמרץ ונלהב . לפיכך , יש להרפות ולשחרר את העבר, כדי לחיות ולהגיע להווה.
באימון תהליך, שזה אימון שונה באופיו מאימון רגיל, עובדים בין השאר, על תהליכי סליחה, שמאפשרים שחרור מהכאב הרגשי, ומהדפוסים המחשבתיים שנלוו אליו. האימון הוא מאד נקודתי, וממורכז. ללמוד להרפות, כדי שהזכרון יפסיק להיות תקליט שבור שחוזר על עצמו.
התהליך מביא בסופו לתחושת חופש ובחירה מהעול של הפגיעה. ולניתוב האנרגיות ותשומת הלב למקומות בונים ומאפשר הצלחות במקומות שחשובים לנו.
בכל שנה כשיום כיפור הולך ומתקרב, וברכות "גמר חתימה טובה", נשמעות בכל מקום, קשה שלא לעצור לרגע, ולהרהר בעניין הסליחה , בין אם אתה חילוני, מסורתי או דתי, כדאי לערוך בדק בית, לא כי מדובר רק בערך מוסרי, אלא בעיקר באייכות חייך.

אז שתהיה לכולם , גמר חתימה טובה, והרבה סליחה בנשמה.