הגרפולוגיה 'מכינה' לכיתה א' 

המוכנות לכיתה א' - עצות שימושיות (להורים ולילדים).

האם אנחנו יודעים את המהות בין גן לבית הספר? כדי להבין טוב יותר את מהות המעבר מהגן לבית הספר, כדאי לשים לב למספר הבדלים מהותיים בין השניים.

בגן הילדים, הילד/ה נמצא/ה עם כלל קבוצת ילדים אחת בשכבת גיל אחת או שתיים, שלהם גננת וסייעת העומדות בכל רגע לשירותם של הילדים בכל התחומים. הן גם קרובות בדרך כלל פיזית ורגשית לילדים, ומתווכות בינם לבין הסביבה בהתאם לצורך של כל ילד. בית הספר לעומת זאת, הוא מבנה גדול המכיל כיתות רבות ויש בו מבוגרים רבים בתפקידים שונים. בגן הילדים הלמידה הנה חווייתית ובדרך כלל יוצאת מתוך העניין והסקרנות של הילד. הגן מספק ­ באמצעות הגננת ופינות הגן השונות ­ גירויים רבים, אך הילד הוא זה שמחליט מה יעשה ברוב שעות היום.

בבית הספר לעומת זאת, הדגש הוא על רכישת קריאה, כתיבה וחשבון, כאשר דרכי הלמידה ומשך השיעור קבועים מראש . בית הספר הוא מסגרת תחרותית המעריכה את התלמיד על פי קריטריונים אובייקטיביים, והילד צריך להיות מסוגל לעמוד בביקורת הזו, בתסכול ובתחרות.

ממה הורים חרדים לקראת כניסת ילדיהם לכיתה א?

עם כניסת הילד לביה"ס, המשפחה לכאורה חושפת עצמה לשיפוטה של החברה. זו, דרך מוסד ביה"ס, מעריכה את הישגי המשפחה בחינוך הילד - מבחינה שכלית, רגשית וחברתית. הורים תוהים האם ילדם יצליח לעמוד בדרישות ההתנהגות החדשות והחרדה הבסיסית ביותר שלהם היא שמא ילדם יפגע בביה"ס, פיזית ו/או רגשית.

ביה"ס נתפש כמסגרת גדולה, סגורה, עם קשיי שליטה פנימיים והם חוששים שמא הילד ילך לאיבוד. לעיתים קיים פער בין השקפת העולם החינוכית של ההורים לבין השקפת העולם החינוכית של ביה"ס, כמו למשל בנושאים של עומס בדרישות הלמידה, סוגי הענישה, הפרופורציה של מקצועות לימוד שונים, ערכים וכו'.

כיצד בודקים את מידת הבשלות והמוכנות לכיתה א בציורי ילדים?

הציור הינו מראה לעולמו הפנימי של הילד ויכול לעזור לנו ההורים לקבל תמונה רחבה כלפי פנימיות הילד.

השלב ראשון; עלינו לבדוק את המוכנות הפיזית (המוטוריקה העדינה) של הילד. הילד מביע עצמאות ברוב התחומים הקשורים לחיי היום יום שלו: לאכול בעצמו, להיות מסוגל להתלבש ולהתפשט בעצמו, לכפתר כפתורים ולפתוח ולסגור רוכסנים, להתרחץ, להיות עצמאי בשירותים, כולל ניגוב הישבן, הורדת המים ורחיצת הידיים. גם אם הילד לא עושה תמיד עבודה מושלמת, חשוב שירגיש שהוא בוגר ואחראי לגופו. פרט נוסף הינו היכולת להחזיק כלי כתיבה, יש צורך לשים לב שהילד מזיזיאת שורש כף היד ולא רק הזזת הכתף והרמת המרפק.

תוך כדי פענוח ציורי ילדים נוכל להבחין ולראות את איכות השליטה של הילד במכשירי כתיבה שונים לדוגמא: קווים ישרים, קווים מקווקווים וחצי עיגול. כל פרט חוזר מספר פעמים . בגילאי 5-6 הילד/ה מקפידים בציור על פרטים קטנים ולכן נוכל להבחין בקואורדינציה בין המוח ליד. בהרבה מקרים ההורים לא מודעים לכך ונוצרת הזנחה העלולה לגרום לקשיים בלמידה ויכולת הריכוז והתוצאה פגיעה במוטיבציה של הילד.

השלב השני; בין השלבים שהילד עובר נמצאים תהליכי למידה ופתרון בעיות בנושאים שונים כגון: תפיסת צורה חשבונית, תפיסה חזותית, זיכרון, זיהוי צלילים ואוצר מילים. בד"כ בביה"ס נדרשת מהילדים חשיבה רב שלבית, בכל תהליך שהם מבצעים כמו: "הכנת עוגה", זאת אומרת, אנחנו נבקש מהילד/ה לצייר משהו מוגדר ואז נוכל לבדוק נקודה זאת. תפיסה חזותית: היכולת לתפוס את המציאות כפי שהיא באמת. היכולת להבחין בין צורות שונות, גם אם יש בהן קווי דמיון רבים כמו מלבן וריבוע. תפיסת צורה היא בסיס לקריאה, שכן רבות מהאותיות נבדלות זו מזו בפרטים קטנים בלבד, כמו ד' ור' או האותיות י', ו', ן' וכו'. זיכרון חזותי: היכולת לזכור מה שהעיניים ראו. המהות של העיניים בציור הילד עיניים - מסבירות לנו כיצד הילד לומד להכיר דברים חדשים, האינטימיות של הילד והיכולת לשמש כראיית דברים מרחוק. הביטחון העצמי שלנו מגיע מהעיניים. כאשר זוג מאוהב הם יכולים להביט אחד לשני בעיניים בלי להסיט את מבטם למשך זמן רב. כאשר כועסים על ילד הוא בדרך כלל לא יתבונן על ההורה/המבוגר בעיניים. דרך העיניים אנו יכולים להיכנס לפנימיות האדם. הבחנה שמיעתית: היכולת להבחין בדומה ובשונה בצלילים וברעשים שונים. ילד בעל קושי בתחום זה (בהנחה שהשמיעה נבדקה ונמצאה תקינה) יתקשה להבדיל בין צלילים דומים ומילים דומות בצלילן, כמו: לימון/רימון, חלום/חלון, איש/אש וכו'. זיכרון שמיעתי: היכולת לזכור מה שהאוזניים קלטו, כמו סיפור או חומר שנלמד.

אגב, מומלץ לפני כיתה א' לפנות עם הילד לבדיקות ראייה ומיקוד ראייה הראייה והשמיעה מקושרים לפנימיות אשר יוצאת החוצה. ראיה מקושרת לנשמה של האדם השמיעה מקושרת לאיזון של האדם לדוגמא: נספר לשני אנשים אותו סיפור וכל אחד יצודד בגרסתו . אבל - ראייה ושמיעה לא תמיד תקינים. אלא מה? הילד לא יודע להגיד לנו, כי בשבילו- כך הוא רואה או שומע. אין לו דרך לדעת שהאחרים עוברים חוויה אחרת ממנו. לכן, אם הילד משפשף הרבה את העיניים, עיניו דומעות והוא מתקרב אל הדף כשהוא מצייר או מסתכל בספר בזוויות שונות, אם הוא מתלונן על כאבי ראש בלתי מוסברים, בחילה או סחרחורת- יכול להיות שכדאי לבדוק ראייה. לפעמים כשהוא יעקוב אחר הקריאה שלכם, כשהאצבע שלכם עוברת על המילים, הוא יתלונן כי העיניים מתעייפות לו, יכווץ את העיניים או יבקש לחזור אל מקום מסוים... כל אלו יכולים לכוון למחשבה כי רצוי לבדוק מה קורה עם הראייה. חוש הראייה חשוב ביותר לתהליכי הלמידה היות ובלעדיו יהיה קשה לעקוב אחר הצורות החדשות- האותיות שיש ללמוד, בלי פענוח ראייתי נכון לא נוכל להבין את ההבדל בין ח' ל-כ' למשל. ארחיב את הנושא כאשר אכתוב על תפיסה- שם יעלה הנושא של תפיסה חזותית- כפי שהוא נקרא בשפה המקצועית.

השלב השלישי; ילד בכיתה א' אמור להיות מסוגל לקבל חוקים, לעמוד בתור, להתחלק ולשאת תסכולים. עליו להיות מסוגל לדחות סיפוקים ולפתור קשיים בינאישיים ללא פנייה לעזרת המורה. פתרון בעיות: אפשר ורצוי ללמד ילדים לפתור בעיות, במקום לפתור אותן במקומו. הבשלות הרגשית - נמצאת בקטגוריה של חשיבות רבה וע"י כך נוצרת רמת ביטחון של הילד/ה. בציורי ילדים נוכל לראות בעזרת סוגי הצבעים שהילד בוחר. הפרופורציה במרחב הדף חשובה בהחלט, איכות הקו: חזק/חלש, יציב/רועד. אם הקו אינו יציב או רועד יש צורך לבדוק בשיחה אישית את רמת ביטחון של הילד/ה. חשוב שתהיינה לילד מיומנויות חברתיות שתאפשרנה לו להתיידד ולהתחבר לילדים אחרים. כדי שילד יהיה מסוגל להתחבר, הוא צריך להיות מסוגל להבין ולקבל חוקים חברתיים, לרסן את תוקפנותו, קנאתו ורכושנותו לטובת שיתוף פעולה. צריכה להיות לו נכונות לוותר, להתחלק ולפתור בעיות באופן חברי והוגן. כבר בתקופת הגן, חשוב שלילד יהיה חבר אחד לפחות. הורים יכולים לעזור ולעודד את ילדם לפתח חברויות, להזמין חברים הביתה ולהתארח.

השלב הרביעי; ילדים בגילאים 5-6 אמורים להתחבר לגופם (מוטוריקה גסה) לדוגמא: לקפוץ על רגל אחת ושתיים, לדעת להתנועע ללא מעידות רבות, נפילות והתנגשויות. לילד מגושם או כבד תנועה מומלץ להציע עזרה מקצועית על ידי מרפאה בעיסוק או מורה להתעמלות טיפולית.

מה אנחנו ההורים חושבים על המוסד הלימודי? לעיתים קיים פער בין השקפת העולם החינוכית של ההורים לבין השקפת העולם החינוכית של ביה"ס כמו למשל בנושאים של עומס בדרישות הלמידה, סוגי הענישה, הפרופורציה של מקצועות לימוד שונים, ערכים וכו'. "איפה נשמע שמרשים לילדים לדבר ככה?", "למה נותנים להם כל כך הרבה שיעורי בית", "למה המורות לא נותנות בכלל שיעורי בי, הן מחפשות חיים קלים" וכו'.

פער גדול בין תפישות חינוכיות של ההורים לבין תפישות חינוכיות של מורים עשוי להביא לקונפליקטים, סמויים ו/או גלויים, ביניהם, "על גבם" של הילדים. הורים עלולים להיכנס לתחרות, סמויה או גלויה, עם צוות ביה"ס ולפגוע, באופן מודע או שלא מודע, בסמכות המורים. לילדים נוצרים שני עולמות שונים אשר מקשים עליהם בתפקוד יום יומי.

כיצד הורים יכולים להכין עצמם בצורה טובה יותר לכניסת ילדיהם לביה"ס?

הורים חייבים להשתמש במוסד "בית ספר" ככלי עזר עבורם, ובמיוחד להפוך את צוות המורים לחברים. הילד ירגיש זאת ויפתח אמון בצוות המורים והתאקלמותו תהיה מהירה יותר. כדאי להסביר לילד שמוסד "בית ספר" יכול לשמש אטרקציה חיובית עבורו ולא רק מטלות. הילד יכול לשתף את ההורה בחוויות השונות שעברו עליו במשך היום ומעקב יום יומי יכול למנוע מערבות רגשית כלפי בית הספר. אחת הגישות של ההורים היא לשתף את צוות המורים בבעיה או מצוקה של הילד. הדבר יכול להקשות על הילד לבצע פעולות פשוטות. חשוב לזכור שכניסת ילד לביה"ס היא הזדמנות לצמיחה אישית שלו. ילדים רבים סקרניים לגבי כיתה א. לחלקם אולי נמאס כבר מהגן והם מחפשים שינוי, אתגר - "אני גדול". גם כאשר נדמה לנו שילדנו לא יצליח להתמודד, הוא יפתיע אותנו. בחלק גדול מהמקרים, יחס מגונן מדי, עלול להפחית את כוחות ההתמודדות של הילדים. הורים יקלו על עצמם ועל ילדם, אם יצליחו לוותר על פנטזיה של שליטה ושלמות ויסמכו יותר על ילדם. הורים יכולים לחזק ולעודד ילדים לגבי דברים שהם מצליחים בהם ולסייע להם לקבל בהבנה קשיים ומגבלות אישיים. גם כאן, לסמוך על הילד אין פירושו הסרת אחריות הורית ממעקב וערנות. חשוב להקשיב לילד, לקרוא את איתותי המצוקה שלו. לעיתים יתעורר קונפליקט בין הרצון לסמוך על ביה"ס לבין הקשבה למצוקת הילד. אז ידרשו מיומנויות תקשורת מורכבות לפתרון בונה של הקונפליקט.