בשנים 1994-1995 הוסיפה תנובה סיליקון ל- 13 מיליון שקיות חלב דל שומן 1%. זאת בניגוד למותר ע"פ התקן הישראלי ומבלי להודיע על כך לציבור הצרכנים. עת נחשפה הפרשה, הכחישה תנובה טענות אלו. לאחר מכן, הודתה תנובה בהוספת הסיליקון, הסירה את יתרת החלב המכיל סיליקון, והפסיקה להוסיף סיליקון לחלב. תביעה ייצוגית הוגשה נגד תנובה לפיצוי הצרכנים בסך של כ- 2 מיליארד ש"ח.
ביום 7.10.08 הגיע השופט ד"ר עמירם בנימיני בביהמ"ש המחוזי בתל אביב יפו להכרעה וקבע כי דין התביעה להתקבל. תנובה הונעה משיקולים כלכליים ובמקום לשפר את פס הייצור שלה, בחרה לעבור על החוק ולהוסיף סיליקון לחלב, במינון העולה על פי 10 על זה המותר לפי הוראות היצרן. כל זאת, מבלי לבדוק לעומק את ההשלכות הבריאותיות האפשריות ומבלי ליתן את הדעת להוראות החוק ולרגשות הצרכנים. למרות שלא הוכח כל נזק בריאותי קונקרטי ע"י התביעה, נקבע כי ארעה פגיעה קשה בזכות לאוטונומיה של הצרכן ונגרמו נזקים לא-ממוניים שונים בדמות תחושות שליליות של הצרכנים, כגון גועל, בחילה, כעס, תחושת הונאה ועוד. תוצאות אלו באו לידי ביטוי בסקר שנערך בנושא: חלקים ניכרים מהאוכלוסיה דיווחו על התחושות הנ"ל, ובהמשך לכך רבים דיווחו כי לו ידעו על רכיב הסיליקון לא היו קונים את החלב. עוד עלה כי כשנודע הדבר, חדלו רבים מלרכוש את החלב נשוא העתירה.
מספר חברי הקבוצה אשר רכשו את החלב בשנים 94-95 הוערך בכ- 220,000 איש. בשל הקושי בחישוב סכומי הפיצוי, הוערך הנזק האישי בכ- 250 ש"ח, אשר מסכתמים בסך של 55 מיליון ש"ח. חישוב הסכומים הנ"ל, נעשה תוך התחשבות ברכיב ההרתעה ומניעת התעשרות שלא כדין. ביהמ"ש קבע כי סכום זה יחולק לשלוש מטרות עיקריות: מתן הטבה לחברי הקבוצה באמצעות הוזלת המוצר או הגדלת התכולה; העברת חלק מהסכום לטובת קרן מחקרים ומלגות בתחום המזון והתזונה; חלוקת חלב חינם לאוכלוסיות נזקקות באמצעות עמותות צדקה.
