אני מאמינה שממש ברגע זה כל אחד מאיתנו עסוק במשהו, איזשהו דבר קטן או גדול בעל ערך או משמעות.
ביום כיפור בדרך כלל אנשים הולכים לבית קברות- לבקר את המתים, בתוך בית הקברות ניתן לראות איך מכפרים , איך לוקחים חיה מסובבים אותה מעל לראשנו וכך עוונותינו נמחקים.
בפעם האחרונה שהייתי עדה לכך , ראיתי אנשים דתיים , לפחות ע"פ מראה לבושם עסוקים כל כך בשחיטה ובכפרה.
ראיתי אנשים שהמראה החיצוני שלהם אינו מעיד על אופיים , אך מאפשרים לאותם מלומדים לסובב תרנגולת מעל ראשם.
הפלא ופלא, ביום יום נבקר את הדתיים, אך ביום כיפור נבוא ונשתמש בתורתם.
המנהג לצום ביום כיפור, לשחוט תרנגולות לצורך כפרה, מעורר אותי לשאול שאלה יסודית ועמוקה...
עד מתי?
מהו המשחק שבוחר בו עם שלם מתוך כבוד למנהג, ומהו המחיר שאנו משלמים .
אני בקרתי הבוקר בצער בעלי חיים. מצאנו כלב ברחוב , בלי בית , והחלטנו לעשות משהו עבור אותה חיה.
בחרנו ללכת אל מקום שייש בו חיים, ומצווה.
אינני סופרת את עוונותיי, וחטאותיי, אני יודעת שאני עושה ואעשה אותם , מתוך אותו נסיון , אותה תהייה של היותי בת אדם שהגיע לעולם, לצורך מימוש חיותי , שלא בדרך הבהמה , אלא בדרך הלב הפועם בי.
כאשר אני בוחנת את מנהגיי , את התנהלותי בעולם, תמיד אמצא את ליבי שמרגיש חש , נפעם, מתרגש,יוצא מקרבו, לב שבעולמנו לעיתים אני חשה שאין מקום עבור פעימותיו.
אני מתבוננת בפעילות האנושית בצער בעלי חיים, וליבי יצא , אני מרגישה את אלוהיי נוכח בקרבי כשמעשים טובים מקיפים אותי.
אינני זקוקה לכפרה כאשר ליבי ומעשיי ישרים בעיניי ליבי.
האמינו לי , כאשר טעיתי במעשיי ליבי דיבר, למדתי שמקומי בטוב, בנתינה, ולא בכפרה.
אינני מבקשת מבוראי סליחה או כפרה, אני אינני מבקשת ממנו דבר.
גם בוראי אינו דורש אותי, החיים אינם דרישה , סליחה או כפרה, החיים הם מהות - אור , מהות לב, מהות של נתינה, מהות של אחריות, מהות של בריאה חיה ומתחדשת.
זוהי שנה ראשונה אחרי26 שנים של צום בחיי, זוהי שנת המשיח עבורי.
מצאתי את הבורא .
הבורא בכל אדם ומעשה המכוון למטרה שאינה לשמה.
אותו צער בעלי חיים, מכיל כמות של חיות גדולה כל כך, החיות מלמדות אותנו לאהוב ללא תנאי.
ישבתי בתוך מקום שמכל עבר הביטו בי זוג עיניים שאומרות ... רק אהבה... מבקשות רק אהבה...
אבל אנחנו לא פנויים, אנחנו עסוקים בשחיטה וכפרה , והיום במיוחד של עצמנו.
אני מבקשת סליחה באופן אישי ... מניצולי השואה שחיים בתנאים שאינם ראויים - מבקשת סליחה בשמם ובשם יום השואה , יום הכיפורים שלהם שבו הם מסרו נפשם לטובתנו שאולי , אולי כבר נלמד. אך הסליחה שלי הייתה אמורה להאמר ע"י אותו נבל בממשלה שלקח וקולו -אינו נשמע.
אני מבקשת סליחה שעוד לא העזתי ליצור כוח שיבוא וידרוש את ראש הממשלה שלנו , להגיש את כל כספו שנלקח לנו , על מנת שנחלק אותו לאנשים תמימים ששכרם עלוב.
אני מבקשת סליחה וכפרה כאם מכל אותם הילדים עם בעיות הקשב וריכוז שמקבלים ריטאלין, במקום שאלחם למענם לשנות את החינוך המבייש במדינה שאין בו דבר מלבד צורך להוכיח מצוינות חולנית, במקום להוביל חינוך מתחדש ובריא הנשען על יסוד אנושי בריא המאפשר לכל ילד במדינה לחיות באהבה מתוך יכולותיו וזהותו הפנימית.
אני מבקשת סליחה פנימית עמוקה מיסודותיי האיתניים שמסוגלים לשנות את העולם הזה ואני מעכבת בעדם ובעדי מחשש ,מאימה חברתית- אך לא לעוד הרבה זמן...
אינני חשה דבר לגבי יום כיפור. עבורי זהו יום רגיל , מעלותיו אותה השקטה , הפסקה של יום אחד בחיים לטובת התבוננות.
והעם הזה צריך יותר ימי כיפור , בדור הזה יותר מתמיד.
הכלכלה קורסת, האנשים חיים על כדורי הרגעה, הבתים מתפרקים, הילדים חולים,והשוחט ממשיך לשחוט...
כמתבוננת מהצד , בסך הכל נשמה כמוכם, אני מנסה לחשוב על תפריט עבורכם.
תפריט אנושי שאינו מכיל מנות גדושות של אוכל אחרי ולפניי, אני קוראת לעם ישראל לצאת מהסירים, מהמנהג הכפייתי, מהתלם , אני קוראת לעם ישראל לשאת עיניים
להרים ראש מהמוות שבמנהגים, ולהפנות את צומת הלב אל המעשים.
אין עניין בצום, אין עניין בלהיות כמו כולם, אין עניין באלוהים.
העניין היחידי הוא אתם , ליבכם, המעשים שלכם.
מצידי לכו תאכלו תשתו , אבל ... תשתנו...
תמצאו דרך ללכת בדרך חדשה, לא ליום אחד , לחיים.
לבחור בדרך של הלב- זוהי בחירה של " ביום ההוא יהייה אלוהים אחד ושמו אחד"
המקום שאתם מתפנים ממנהג, לטובת מעשה , זהו רגע של גילוי משיח.
" הפחד הגדול שלנו , הוא לא שמא אנו חלשים, אלא שאנחנו חזקים מעל כל שיעור.
מעל כל שיעור...
עלינו להיות אור , עם סגולה הוא עם שמתעלה מעל לכל מגבלה אנושית.
הדת כתוצאה לחיים, הופכת לעבודה זרה המפנה אצבע בכל מקרה לכוון הבורא .
האמונה כסיבה לחיים מאפשרת לנו להתרומם לגובה עצום המעלה את הבורא יחד איתנו.
האם הבורא יבוא במשיחותו אל מקום שאינו מתפתח , אלא מפתח מנהגים ומתאים אותם מידי פעם לנוחיותו הבהמית.
תפריט אמיתי ליום כיפור הוא סליחה פנימית לעצמנו שאיננו עושים מספיק כדי לשנות באמת. זהו המקום היחידי שייש לרפא.
יש לעורר סליחה עצומה ומשם לפרוץ אל מודעות ותודעה שאינה עסוקה בפרקטיקה אלא בשינוי.
הכפרה היא אותם בני אנוש שזקוקים לאנשים חזקים , בריאים ואיתנים הנשענים על רוח מעל החומר.
אנשים שמחזיקים באמת האונברסאלית החובקת כל אדם ללא הבדל בגזע מין ודת. אנשים המסוגלים לחבר בין פערים חינוכיים ותרבותיים, כאלה שיעלו מתוך החורבן וייסדו אומה הבנוייה על אמת אנושית המעלה את החלשים ומביטה בהם בגובה העיניים מבלי לחפש את שכרה.
כוח אמיתי הוא לבנות גשר, לא לצום שוב ושוב מחדש.
לא לאכול כמו בהמה לפניי ואחרי.
כח אמיתי מצוי בנו , בכל אחד , לא בכל מנהג, ובכל תורה שקמה ומנסה לחנך, במקום לחנוך.
תורת ישראל ניתנה , תעשו איתה משהו.
תעזבו את הלימוד, את מי שאמר ואומר.
תעשו, תהיו, אלוהים יבוא בשמחה , לא תשימו לב, פשוט תהיו עסוקים.
זו התורה , וזה שכרה.
היו ברוכים, חתמו בשמכם, היו אמיצים לחתום אתם במעשה אמיץ,
אל תחכו לחתימה של אף אחד, השאירו חותם בעולם.
רות קדם.
--------------------------------------------------------------------------------
